תג מחיר לטרור

תביעה תקדימית שהגישו השבוע משפחות שלושת הנערים החטופים באמצעות ארגון 'שורת הדין' מבקשת לגרום לעצירת מימון הטרור של חמאס

עפרה לקס , י"ד באלול תש"פ

מפקד חוליית רוצחי הנערים, חוסאם קוואסמה
מפקד חוליית רוצחי הנערים, חוסאם קוואסמה
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

"ניהול משפט כזה דורש הקרבה מצד משפחות הקורבנות, כי הוא מחזיר אותן שוב אל המקרה הטראגי. דבר שהדחקת במשך שנים - אתה צריך לספר קבל עם, מול בית המשפט, וזה מצריך המון כוחות נפש", אומרת עו"ד ניצנה דרשן־לייטנר, נשיאת ארגון 'שורת הדין'.

"המשפחות לוקחות את זה על עצמן כדי למנוע את הפיגוע הבא ואת הקורבן הבא. בכך הן הופכות מקורבנות טרור ללוחמות בטרור. הן היחידות שיכולות. בלעדיהן לא ניתן לתבוע, לא ניתן לנהל את המלחמה כדי שהכספים ייעצרו".

דרשן־לייטנר מתייחסת לתביעה חדשה שהגיש השבוע ארגון 'שורת הדין' לבית משפט המחוזי בירושלים. שש שנים אחרי שנחטפו ונרצחו הנערים גיל־עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח, החליטו בני משפחותיהם לתבוע את ארגון חמאס. מחבלי הארגון הרצחני היו אלה שתכננו והוציאו לפועל את הפיגוע שבו נגדעו חיי בניהם. סכום התביעה הנזיקית עומד על 520 מיליון שקלים ומטרתה, בסופו של דבר, היא לחלט את הכספים שמעבירה הרשות הפלשתינית לחמאס בעזה. ארגון 'שורת הדין' הגיש את התביעה בשם המשפחות, והן מיוצגות על ידי עורכי הדין דרשן־לייטנר, אבי סגל ואבי גז.

היוזמה, אומרת דרשן־לייטנר, הייתה של אחת ממשפחות הנערים, שפגשה את הארגון בדיוק כשהוא בודק איך אפשר להכות את חמאס בכיסו ובכך להפחית את עיסוקו בטרור. המשפחות האחרות ניאותו להצטרף. המשפחות מסרו השבוע כי ״בתביעה זו אין כמובן כדי לרפא את כאבנו, להפחית מצערנו או להמעיט מגעגועינו לילדינו. אם בכוחה של התביעה להרתיע ולו במעט מכוחות הרשע הללו, והיה זה שכרנו״.

"בסוף זו תהיה החלטה פוליטית"

יש אירועי טרור שבהם הקשר לארגון מסוים הוא עמום, אך במקרה החטיפה והרצח של שלושת הנערים, הקשר לחמאס הוא ישיר ובלתי ניתן לערעור. לא רק שהארגון נטל על עצמו את האחריות, אלא שבלי הכשרת המחבלים ומימון המעשה, הפיגוע לא היה יוצא אל הפועל. חוסאם קוואסמה, מפקד חוליית המחבלים, השיג את המימון לרכישת הנשק לחטיפת הנערים באמצעות אגודת הצדקה החמאסית 'אלנור'. אחיו, מחמוד קוואסמה, המתגורר בעזה, העביר לו את הכסף באמצעות אמם, צובחיה רושדי קוואסמה. את הסכום, בסך 150,000 שקלים, הבריח קוואסמה לאזור חברון בחמש פעימות. כבר בעת שהשניים תכננו את מעשה החטיפה, הם היו חברים ותיקים בארגון הטרור. מחמוד קוואסמה אף ישב בכלא הישראלי על פעילות טרור, אך שוחרר בעסקת שליט. בחקירתו הודה כי ביקש לבצע פיגוע כזה 20 שנה קודם, אך לא יכול היה להוציא את המחשבה אל הפועל משום שלא היה לו מימון לכך. בכך חיזק את המשוואה "כסף = טרור".

ארגון 'שורת הדין' רגיל לתבוע ארגוני טרור בכל העולם, אך בדרך כלל אינו מכריז על מטרה סופית ורחבה יותר שמסתתרת מאחורי התביעה. הפעם המדיניות שונה. המשפחות תובעות את חמאס, אך הכסף אמור להגיע בסופו של דבר ממקום אחר לגמרי. "סתם לתבוע את חמאס אין טעם. אין לו נכסים", מסבירה דרשן־לייטנר. "יש לנו פסקי דין נגד חמאס, וכל הניסיונות למימוש נכסים ששייכים לו לא צלחו. כאן המטרה היא לתבוע את חמאס ולעצור בכך את הכספים שהרשות הפלשתינית מעבירה לו".

יש כאן צעד תקדימי. את חושבת שהוא יצליח?

"נכון, אנחנו תמיד קופצים למים ראשונים, ואני יודעת שמשפטית אנחנו יכולים להצליח בכך". אולם ההצלחה, כך היא אומרת, תהיה בשלבים. אחרי הוכחת הקשר לחמאס, יש להראות שסכום התביעה - הפיצוי המקסימלי בחוק עבור פיגוע טרור - מתאים למקרה הזה. "אחר כך נצטרך לשכנע את בית המשפט שהכספים שמעבירה הרשות הפלשתינית לחמאס הם בני־עיקול, שהם מועברים לחמאס כארגון ושיש קשר בין הזרועות השונות של הארגון. אחר כך נדרוש את הכסף מהרשות, אך היא לא תעביר אותם. אז נצטרך לפנות למשרד האוצר הישראלי, שיעקל את הכספים שהוא מעביר לרשות. או אז", ממשיכה דרשן־לייטנר בלי שמץ של אשליה, "זו כבר תהיה החלטה פוליטית של הממשלה ושר האוצר. כן, זה הליך ארוך מאוד, אבל אני יכולה לראות את סופו. בשורה התחתונה, אסור לשכוח, נרצחו כאן שלושה נערים, ומישהו צריך לתת על זה את הדין".

דרשן־לייטנר מאמינה שלמרות הדרך המפותלת, יש היתכנות משפטית לראות בסוף את הכסף, אבל זה לא הכול. "יש גם חשיבות להעלאת הנושא לסדר היום הציבורי. לעסוק בכך שהרשות הפלשתינית, למרות הסכסוך הגדול בינה ובין חמאס, מעבירה אליו כשליש מתקציבה. שנית, יש חשיבות לידיעה שישראל יכולה לעצור את המימון הזה. אם מסתכלים על הטרור בדרום הארץ, אנחנו רואים רקטות ובלוני תבערה ואת מדינת ישראל עומדת ולא עושה כלום. כל זה הרי לא יכול להתרחש בלי הזרמת מזומנים, וישראל מאפשרת את זה בשני אופנים: הזרמת הכסף הקטארי ועצימת העיניים מהעברת הכספים מהרשות". לניהול משפט כזה, היא אומרת, תהיה בכל מקרה השפעה דיפלומטית וציבורית. "ייתכן שהכסף ייעצר בכלל בדרכים אחרות ולא משפטיות".

כאמור, ארגון 'שורת הדין' מנוסה בתביעות בארץ ובעולם נגד ארגוני טרור. תביעותיו בחו"ל הביאו לשינוי ההתנהלות של הבנקים הבינלאומיים מול ארגוני הטרור. הם כבר לא פותחים להם או לארגונים שעובדים איתם חשבונות, ולא מנהלים עסקים באזורים מוכי טרור, משום שהם לא מוכנים להסתכן בכך שביום מן הימים יצטרכו לשלם על כך. יש גם הצלחה בעצירת עסקאות מול איראן. החמאס עצמו נמצא בחנק כלכלי, בין השאר בגלל ההצלחות בזירת המאבק הזאת.

פיקציית "אסון הומניטרי"

סא"ל במיל' אלון אביתר, מומחה לזירה הפלשתינית ומי שהיה יועצו של מתאם פעולות הממשלה בשטחים, הכין לבית המשפט חוות דעת ארוכה ומנומקת, המבססת מספר עובדות שעליהן מסתמכת התביעה. "גם לאחר שהרשות הפלשתינית הכריזה על סנקציות וצעדים נגד עזה בהקשר הכספי, והיא לכאורה מחרימה את הרצועה, היא ממשיכה להזרים אליה כספים", הוא מסביר. "התקציבים מועברים באופן קבוע, בסדר גודל שבין 50 מיליון דולר בחודש, לגרסת חמאס הממעיטה, ל־100 מיליון דולר, לגרסת הרשות. כלומר כמיליארד דולר בשנה". אביתר מסביר כי הכספים מועברים למשכורות ולתשתיות אזרחיות כמו חשמל, מים, בתי חולים, למשכורות למשפחות אסירים ושאהידים וכן למשכורות למגזר הציבורי.

בניגוד למה שאפשר לטעון, מוכיח אביתר, מדובר בגוף אחד. בכוחה של ההוכחה הזאת להשיב לטענות על כך שעיקול כספי חמאס עלול לגרום לאסון הומניטרי וכי הם מועברים לטובת מטרות רווחה, מזון וצדקה לנזקקים. "החמאס בנוי בצורה מונוליטית, והוא מחולק לכמה זרועות", הוא מסביר, "אותם אנשים נמצאים גם פה וגם פה, והם מניידים את הכספים מכיס ימין לכיס שמאל. האנשים שהם בעלי תפקידים במערכת החינוך העזתית, למשל, הם גם אלה ששולטים בהפגנות האלימות על הגדר, והם גם אלה שעוסקים בפיצוי למשפחות הנפגעים מההפגנות האלה. גם עיריית עזה, עירייה שהיא גוף אזרחי לכל דבר, שותפה בהקצאת המשאבים ובהוצאה לפועל של הפעולות על הגדר. העבודה שלי מוכיחה שהכסף של חמאס לא צבוע למטרה כזו או אחרת. יש העברות כספים ארגוניות ומנגנוניות, והן מתחלקות לפי סדר עדיפויות של גוף אחד. בנוסף, בגלל שהשלטון החמאסי מקבל את הכסף למשכורות מהרשות הפלשתינית, זה חוסך ממנו את מתן המשכורות, ואת הכספים האחרים שהוא מקבל הוא מפנה לטרור".

בפעם האחרונה שהרשות יצאה בסנקציות נגד חמאס, מי שספגה את האש, בפירוש הכי מילולי שלה, הייתה מדינת ישראל. אך עד שזה יקרה בעקבות המשפט הדרך ארוכה, ונותר רק לעקוב ולחכות.