האחות השכולה: אבדה גדולה ספגנו

אחרי שנה שבה לא נהרגו אזרחים ישראלים בפיגועי טרור, נרצח בשבוע שעבר הרב שי אוחיון הי"ד על ידי מחבל פלשתיני בצומת סגולה בפ"ת

שילה פריד , י"ד באלול תש"פ

"ויתר על לימודי ראיית החשבון כדי ללמוד בכולל".  זירת הפיגוע
"ויתר על לימודי ראיית החשבון כדי ללמוד בכולל". זירת הפיגוע
צילום: פלאש 90

"גילינו במקרה ששי עבר את בחינות הרבנות. הוא לא רצה לעשות מזה עניין, הוא לא סיפר שהוא הולך להיבחן, לא אמר שהוא עבר את הבחינות, לטקס ההסמכה בבנייני האומה בירושלים הוא לא הזמין אף אחד", מספרת חגית יודקוביץ, אחותו של הרב שי אוחיון שנרצח בשבוע שעבר בפיגוע הדקירה בפתח תקווה.

"הוא עלה על אוטובוס, נסע לשם בגפו, הביא את התעודה, הראה לאשתו סיוון והכניס למגירה בלי שאף אחד ידע. אמא שלי מתישהו גילתה את זה ושאלה אותו 'איך לא הזמנת אותנו לטקס?'. הוא אמר שזה בסך הכול נייר. כזה הוא היה. עזר להמון אנשים, היה לצידם של רבים, עם שקט מיוחד שמאפיין אותו. אנחנו עסוקים בלהקשיב, ללמוד עליו, לקלוט מה שמספרים, וזה קשה.

"אנחנו מנסים ללקט כל פרט שמספרים לנו, כל חסד ששי עשה עם אחרים, כל מעשה טוב שהיה שותף בו ושמר בסוד, ומנסים לעכל איזו אבדה גדולה ספגנו", מספרת האחות השכולה.

חגית, מנהלת בית הספר 'תחכמוני' בנתניה, לא דמיינה גם בחלומותיה הפרועים ביותר שכך ייראה עבורה האחד בספטמבר אחרי מספר שנים בתפקיד. לשיחת הפתיחה בבית הספר היא כמובן לא הגיעה, אבל השיעור שלמדה השבוע על אחיה, היה משמעותי הרבה יותר.

"יש לי צוות מקסים שנשאר לתפעל את החזרה לספסל הלימודים בהיעדרי, ואני כאן בתוך הבלבול העמוק הזה", היא מספרת. "זה מוזר. מצד אחד אנחנו באבל מאוד פרטי ואישי על אח, על בעל יקר ואבא מסור ומדהים, ומצד שני אנחנו זוכים להרגיש את כל עם ישראל. אנשים מגיעים לנחם, לחבק, להשתתף בכאב שלנו. מגיעים לכאן אנשים שאת חלקם לא הכרנו ומספרים לנו איך שי נגע בהם, חיבר אותם, אפילו מרחוק, בלי היכרות אישית. אנשים אומרים לנו שהוא איש קדוש, ואנחנו לא ידענו בכלל איזה אדם נדיר הוא. פתאום מגלים את זה רק עכשיו".

הרב אוחיון הותיר אחריו את סיוון אשתו, ארבעה ילדים ורבים ששמעו את שיעוריו והגיעו ללמוד אצלו את תורת רבי נחמן מברסלב. עבור כל אחד מהם חסרונו כבד, אבל חגית בוחרת לספר דווקא על שי אחיה הקטן. "אני הגדולה והוא הקטן, אחי הקטן, החמוד והמיוחד. איש מקסים. הוא היה אהוב בכל מקום שהגיע אליו, תמיד הצחיק ושימח את כולם, הוא היה אדם מלא בשמחת חיים ובעוצמות. אף פעם לא ראו אותו כועס או מתעצבן על אף אחד, בכל שלב בחיים שלו הוא היה זה שרואה את האחר, את מי שצריך עזרה, את ההוא שחסר לו ואיך אפשר לעזור לו. הוא היה רגיש לאחרים, ויותר מזה, אהב אותם מאוד. הוא אהב כל אחד, ואנשים הרגישו את זה מעומק הלב.

"אנחנו ממשפחה דתית־לאומית", מספרת חגית. "בשלב כלשהו שי בחר לעצמו דרך מסוימת, הוא רצה להיכנס לתורתו של רבי נחמן מברסלב והשקיע בכך את כל כולו. שי למד ראיית חשבון, ולקראת סוף לימודיו החליט שלא לסיים אותם והלך ללמוד בכולל. הוא היה תלמיד חכם רציני. הוא לא רצה שיקראו לו 'הרב', אבל עשה כל שיכול היה לעשות כדי לחבר אנשים לתורה, להגדיל את הלימוד, להגביר קידוש השם ואהבת מצוות אצל כמה שיותר אנשים”.

הכתובת הייתה על הקיר

בתחילת השבוע הודיעה דוברות שב"כ באופן רשמי כי אירוע הדקירה שבו נרצח הרב אוחיון בפתח תקווה הוא פיגוע טרור. לפי הודעת שב"כ, המפגע, ח'ליל עבד אלחאלק מחמד דויכאת, בן 46 מהכפר רוג'יב הסמוך לשכם, החזיק בהיתר עבודה שלפיו הוא רשאי לעבוד בשטח ישראל ולחזור מדי יום לאזור מגוריו בשטחי הגדה. הוא הפר את תנאי ההיתר בכך ששהה בישראל ברציפות כמה ימים עד למועד הפיגוע.

בני משפחתו של הרב אוחיון, העומדים בקשר מתמיד עם גופי החקירה, לא הופתעו כלל. כעת הם מבקשים בכל לשון שייעשה צדק ותיקון של המצב. "אני שמחה שגופי הביטחון קבעו שמדובר בפיגוע לאומני, ולא כל התירוצים שניסו לתרץ ולהשמיע. לא יודעת איך זה קרה רק כמה ימים אחרי הרצח, ולא מבינה מה עוד הם חשבו שזה יכול להיות, אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם.

"אנחנו מתמקדים עכשיו באבל ובשבעה", ממשיכה חגית, "אבל אמרנו לאנשים שעומדים איתנו בקשר ממערכת הביטחון - אנחנו הולכים להיות מעורבים בכל כוחנו בכל מה שקשור לאכיפה נגד המחבל, במניעת האירוע הבא, במיצוי הדין עם הרוצח עד תום, ונעקוב מקרוב אחרי כל צעד בחקירה ובמשפט.

"ניכנס לעומק של כל נושא השב"חים והעובדים המאושרים שנכנסים לעבודה בישראל. לא יכול להיות שמחבל שעובד כאן בצורה מאושרת ומתואמת יוצא מאתר הבנייה שבו הוא עובד בלי שאף אחד מודיע על כך למשטרה, הולך ברחובות חופשי ומבצע פיגוע ורצח אכזרי. נעמוד על כך שהמצב ישתנה, זה לא יכול להימשך כך".

הפיגוע שבו נרצח הרב אוחיון הפר שקט ביטחוני יחסי. בדיוק בימים שלפניו התגאו במערכת הביטחון בכך שנרשמה שנה בלי שנרצח אף אזרח ישראלי באירוע טרור. הפיגוע בצומת סגולה לא רק נתן תזכורת למציאות המתוחה שבה אנו חיים, אלא גם מתברר כאירוע קצה לתופעה שמדאיגה כבר שנים ארוכות את תושבי שכונות כפר אברהם וחן הצפון בפתח תקווה. אל האזור מגיעים מדי בוקר עובדים, מהם מאושרים ומהם בלתי חוקיים, ומשם יוצאים לאתרי הבנייה או למפעלים המעסיקים אותם.

במוצאי השבת שאחרי הרצח התכנסו כמה מאות תושבים מהאזור בזירת האירוע לעצרת תפילה ומחאה. מארגן ההפגנה, עו"ד צבי וישנגרד, יושב ראש הפורום הדתי־לאומי וחבר סיעת הבית היהודי בפתח תקווה, מספר בשיחה עם 'בשבע' כי "בהפגנה היו שתי אמירות. קודם כול - תפילה מהלב לעילוי נשמת הנרצח בחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, ובקשה מבורא עולם שיאמר לצרותינו די. ומעל הכול רצינו לזעוק - דם יהודי לא הפקר, כואב לנו על אחינו.

"המצב באזור המדובר הוא לא פשוט", אומר וישנגרד, "במשך שנים אנחנו מנסים להציף לתודעה את הנעשה בשכונת כפר אברהם. פנינו לראש העיר, למשטרה, לפיקוח העירוני. הבענו בפני כל הגורמים המקצועיים חשש אמיתי מהנעשה כאן. שכונת כפר אברהם נמצאת בסמיכות לצומת סגולה ולאזור התעשייה סגולה, יש פה אתרי בנייה רבים ומפעלים, מקומות שבהם נמצאים פועלים, רבים מהם שוהים בלתי חוקיים. הם ממתינים בצומת סגולה מדי בוקר למעסיקים שלהם שלוקחים אותם לעבודה, והסביבה פה הופכת ללא נעימה בלשון עדינה. בנות ונשים שעוברות בצומת סגולה בדרך לבית הספר או לעבודה מרגישות איך מבטים מטרידים ננעצים בגופן, ילדים בדרך לבית הספר או לגן מרגישים לא בטוחים, ובימים האחרונים אשר יגורנו בא לנו - תושב השכונה קיפח את חייו באופן מצמרר. המצב מורכב גם מבחינת הרשויות - כשפנינו בעבר לכל הגורמים שהזכרתי, לאף אחד לא היה פתרון מעשי לתת לנו להרגעת המצב. קיים כנראה חוסר באמצעים בכל הקשור לאכיפה.

"ברור לנו שיש בני מיעוטים שעובדים בבתי החולים, באוטובוסים וכבנאים - וזה מקובל ומבורך שהם מועסקים באזור, אבל יש ביניהם מי שמצויים בחוסר מעש או מחכים למעסיק שייתן עבודה”, ממשיך וישנגרד. "מאותם חסרי עבודה ותעסוקה יש חשש של ממש כאשר בני נוער הולכים לסניף, משחקים בחוץ, כל אחד ואחת מתושבי השכונה חוששים כבר שנים מהרגע שבו יקרה אסון. עצוב שזה קרה בנסיבות כאלה, אבל אני שמח שבעקבות העצרת ראש העיר הקשיב לדברינו, ומקווה שבמהרה יינקט הצעד הנכון שיאפשר לתושבים כאן ולכל אזרחי ישראל לחיות בשקט, בשלווה ובביטחון".

מגלגלים אחריות

ניסינו לברר מי אחראי על הפועלים העובדים באזור התעשייה, מי ממונה על מניעת כניסתם של שוהים בלתי חוקיים לעבודה ומי אחראי לפקח על מעשיהם של אותם עובדים בארץ. התשובה לשאלה הזאת מדאיגה.

כשפנינו למשרד הכלכלה, שהנעשה בענף הבנייה נמצא תחת פיקוחו, וביקשנו את תגובתם על הדברים, הם גלגלו את האחריות למשרד הפנים. במשרד הפנים טענו כי הכתובת היא רשות ההגירה. ברשות טענו כי לא הם הכתובת וכי עלינו לפנות למשרד הביטחון, ושם הועברנו ליחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים. גם שם סירבו להגיב, והפנו את האצבע אל משטרת ישראל.

גורם במשטרה חשף בפנינו תמונה מטרידה אפילו יותר. "היום אין לשוטרים אף כלי יעיל לטפל בתופעה הזאת", אומר הבכיר, "אם אני עוצר פועל בניין שעבר עבירה מסוימת או מסתובב מעבר למקומות העבודה שלו - הדבר היחיד שאני יכול לעשות זה לשלוח אותו חזרה למחסום והביתה. אבל מחר הוא יגיע שוב. אם אקח לו את אישור העבודה הוא יחזור כשב"ח למחרת על הבוקר, זו לא בעיה מבחינתו. אנחנו לא יכולים לנהל אחריהם מעקב, לא יודעים בכל רגע נתון איפה הם מסתובבים. יש שב"חים שנשארים לישון באתרי הבנייה, זה לא תואם את כללי העסקתם.

"ברמת החיל בתל אביב אנחנו מקבלים תלונות על הטרדות של עוברי אורח מצידם, פשיעה במקומות מסוימים, והמקסימום שבית המשפט עושה זה להטיל קנס כספי על המעסיקים שלהם. הקנס לא מרתיע באמת, אותם מעסיקים ממשיכים להביא את הפועלים בתנאים הללו. צריך להגדיל את הקנסות, לחשוב על עונשים אחרים משמעותיים יותר. לא הגיוני שבלב מדינת ישראל מסתובבים אנשים בלי אף פיקוח, בלי יכולת לאכוף כלפיהם את החוק, וחלקם עושים פשוט מה שהם רוצים. בסופו של דבר, ראינו בימים האחרונים שזו גם סכנת נפשות".