ריבונות ברבנות

פרסום ראשון: הצעת חוק שתעלה בקרוב תנסה לתפוס 2 ציפורים במכה–גם חיזוק הריבונות וגם חיזוק מעמד הציונות הדתית במועצת הרבנות הראשית

ניצן קידר , י"ד באלול תש"פ

ממשיכים לאתגר מימין את הליכוד והמפלגות החרדיות. בנט ודרעי
ממשיכים לאתגר מימין את הליכוד והמפלגות החרדיות. בנט ודרעי
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

במסגרת פעילותה של סיעת ימינה בנושאי דת ומדינה, עומדת לעלות בימים הקרובים הצעת חוק המתפרסמת כאן לראשונה, החותרת לשתי מטרות מרכזיות: הראשונה, חיזוק הריבונות הישראלית ביו"ש גם באספקט של שירותי דת, והשנייה, חיזוק הציונות הדתית במועצת הרבנות הראשית.

החוק הקיים בנוגע לאסיפה הבוחרת של מועצת הרבנות הראשית לישראל קובע כי עליה להיות מורכבת מרבנים ונציגי ציבור מהערים הגדולות, מהמועצות האזוריות והמקומיות הגדולות ומהיישובים הגדולים. באסיפה הבוחרת חברים גם ראשי המועצות הדתיות של הערים הגדולות ושל המועצות המקומיות הגדולות.

ח"כ מתן כהנא ממפלגת ימינה מבקש לשנות את החוק כך שבמניין הנציגים באסיפה הבוחרת ייכללו גם נציגי יישובים מיהודה ושומרון, ומפתח הייצוג של יישובי יהודה ושומרון בהתאם לגודל האוכלוסייה יהיה זהה למפתח הקבוע בחוק ליישובים בישראל.

לכאורה זו דרישה מאוד פנים־מגזרית ופחות מעניינת, אבל היא מאתגרת את הליכוד פעמיים. ראשית בשאלת הנאמנות לציבור הדתי־לאומי, שהרי כך ירבו הסיכויים לבחירת חברים רבים יותר עם אופי ציוני־דתי למועצת הרבנות הראשית, ושנית משום שמדובר בבקשה להשוואת מצב המתיישבים ביו"ש לזה של התושבים בתוך הקו הירוק.

כהנא מסביר בשיחה עם 'בשבע' כי למרות שעל פניו נראה שההצעה תיתקל בקשיים, יש צורך להעלות אותה. "אני חושש שהקואליציה תמשיך לבגוד בערכיה ולא יעבירו את החוקים שלנו, שהם בעצם חוקים שהליכוד הבטיח לבוחרים שלו שיעברו. עם זאת, זו לא סיבה שלא להעלות הצעות חוק כאלה, ואני מקווה שהקואליציה תתעשת. היא כבר פספסה את החלת הריבונות וספגה את בג"ץ מצפה כרמים – שתי מכות להתיישבות", אומר כהנא.

הוא מוסיף כי "הצעת החוק שלי מנסה באמת לצקת דה־פקטו ריבונות ישראלית ביו"ש. למרות הפספוס ההיסטורי של ביבי, אנחנו נחוקק עוד ועוד דברים שיחזקו את האחיזה שלנו באזור. אני רוצה להגדיל את הסיכויים שהרב הראשי הבא ייבחר מתוך שורות הציונות הדתית".

לדבריו, זה גם מבחן לסיעות החרדיות. "כשהצעתי לחבריי החרדים להצטרף להצעת החוק הזו, הם אמרו שאין בה צורך כי אוטוטו יחילו ריבונות. בינתיים לא הייתה ריבונות, ואנחנו רואים הרבה מאוד התייחסות של ש"ס ויהדות התורה לכמה הם אוהבים את ההתיישבות, אז כעת יש להם הזדמנות להוכיח את זה בפועל ולעמוד מאחורי המילים הגבוהות שלהם".

ומה לגבי הליכוד? "גם מחברי מהליכוד, ובמיוחד אחרי המכה של מצפה כרמים, אני מצפה שיראו שיהודה ושומרון הם חלק בלתי נפרד מאיתנו. הליכוד מנופף בכל מיני דברים במערכות בחירות, ובינתיים הם הפכו לשטיח לרגלי כחול לבן, שכל מה שהיא רוצה מתרחש". בינתיים במפלגות החרדיות אין התלהבות גדולה מהחוק, וגם בליכוד מנסים להציג כאילו הם אלו שידאגו לציונות הדתית, ולכן הצעת כהנא אינה דחופה מבחינתם.

רכש תמוה

בליכוד מחפשים בשבועות האחרונים כל דרך שתוכל להשיב אליהם את המנדטים שזולגים מהם, חלקם לכיוון מפלגת ימינה וחלקם לעבר מפלגות אחרות. השבוע נקטו הליכודניקים בצעד תמוה מעט. הם הכריזו בשמחה כי גייסו את ח"כ לשעבר שולי מועלם־רפאלי לשורותיהם, במטרה לנסות להצדיק את המשפט "הליכוד זה הבית של הציונות הדתית".

אם במפלגה בונים על גיוסה של מועלם־רפאלי כקריאת כיוון לציונות הדתית או כניסיון להחזיר מנדטים, נראה שהם לא בדיוק מבינים את המצב לאשורו. לחברת הכנסת לשעבר זכויות רבות, ובאופן אישי היא מוערכת מאוד והרבה יותר מראויה, אבל כמי שמתחה ביקורת קשה לא פעם על הליכוד בכלל ועל נתניהו בפרט, ואחרי המסלול שעברה מהבית היהודי לימין החדש ועכשיו לליכוד - לא נראה שהיא זו שתחזיר מצביעים נוטשים.

הברכה של בנט ושקד עצמם על המהלך, מעידה שהוא בעיקר מסיר דאגה מליבם. היחס של בנט למועלם־רפאלי מאז עברה למפלגתו היה מחפיר. הוא היה צריך לגמול לה על שבזכותה התאפשר לו להקים את הימין החדש לפי רצונו (ולא לעבור את אחוז החסימה) בהרפתקה המיותרת של סיבוב א' בבחירות האחרונות.

בנט בחר שלא לעשות זאת פעם אחר פעם. כמי שמעיד על עצמו שהוא מביא פוליטיקה אחרת, הוא היה יכול למצוא דרך, גם אם לא באמצעות מקום בכנסת, להכיר טובה. אלא שעכשיו נתניהו עשה לבנט טובה ופתר לו בעיה. אם היחס למועלם־רפאלי העיק במקום כלשהו על הימין החדש, עכשיו הוא משוחרר ממנו.

אגב, לא ברור אם נתניהו הבטיח משהו עבור ההתגייסות הזו, וגם אם כן, כדאי למועלם־רפאלי להרים טלפון למשה פייגלין ולבדוק מה שוות הבטחות פוליטיות של ראש הממשלה לאנשים שמגויסים לצרכים פוליטיים ונשכחים ברגע האמת. גם הברכות מצד פורומים בציונות הדתית שמעודדים בימים אלה התגייסות לליכוד, כביכול כדי להשפיע על ראש הממשלה, גרמו להרמת גבה. הרי זה לא מהלך עם משמעות פנים־ציונית־דתית אמיתית, וודאי אין לו שום משמעות פנים־ליכודית.

אותם פורומים, שחלקם עוסקים שנים רבות בלחץ על קובעי המדיניות וחלקם נוסדו באחרונה, צריכים לנסות ולהבין מדוע נתניהו אוהב לדבר בפאסון על הציונות הדתית ועל המתיישבים, אבל מבטיח את אותן 300 יחידות דיור בבית אל כבר שנים ארוכות שוב ושוב. ריבונות? הקפאה? חפשו את השפעתם.

מה שבליכוד יודעים אבל מתעקשים שלא להפנים הוא שנפתלי בנט זוכה כעת לתמיכה ציבורית לא בשל עמדותיו בנושאי הליבה של הציונות הדתית, אלא בגלל התנהלותו במשבר הקורונה. בגלל העובדה שהוא נתפס כקול שפוי אל מול התנהלות ממשלתית שלעיתים מעוררת תמיהה.

כדי לשנות את התמונה, נתניהו יצטרך לפעול במישור הקורונה. עם נתונים של 2,000 חולים ביום, ללא גיבוי מלא לגמרי של ממונה הקורונה פרופ' גמזו, עם מריבות חסרות תוחלת באמצעות שרים ומקורבים, ובעיקר: בלי השטחה של עקומת ההדבקה - המאזן בין נתניהו ובנט, נכון לעכשיו, יישאר דומה ולא ישתנה.

לרוץ בדבוקה

עוד הערה קצרה על המצב של מפלגות הציונות הדתית, שבו עסקנו לא אחת בשבועות האחרונים. נפתלי בנט התבטא סביב הנושא השבוע, ואמר כי בבחירות הבאות ירוץ עם בצלאל סמוטריץ' והאיחוד הלאומי. הרב רפי פרץ, בוועידת העיתון 'בשבע' ו'ערוץ 7', שוחח עימי על המצב בציונות הדתית ואמר, "לפני שנה וקצת היה לי ברור שצריך למצוא את נקודת האחדות. הגיע הזמן שהציונות הדתית תהיה בית אחד גדול, בלי מפלגות, בלי קבוצות. עם כולם". הרב פרץ אף ציין שברור לו שאם כל הציונות הדתית לא תלך יחד כמקשה אחת, היא לא תשרוד. באותה ועידה אמר השר יועז הנדל לעורך הראשי של 'ערוץ 7' עוזי ברוך שהוא אינו פוסל שיתופי פעולה עם ימינה.

איש אינו יודע לאן יתפתחו הדברים, אך כדאי לכל הצדדים לחשוב היטב על הצעדים הבאים. הליכה יחד תהיה בשורה, השאלה היא כיצד יהיה אפשר למקסם את הכוח ולפנות גם לקהל מסורתי (שבעבר הרחוק המפד"ל ידעה להגיע אליו היטב), ואפילו לאנשי ימין שאינם חובשי כיפה. כשכל הצדדים יעריכו את המצב, כשכל אחד יבין את מקומו ויוותר היכן שצריך, כשכולם יבינו את המשמעות - אולי יהיה ניתן לבנות מפלגה משמעותית מימין לליכוד, שיהיה לה דגש משמעותי לציונות הדתית, אבל תדע לחבר אליה קהלים ולהישאר על מספר מנדטים דומה לזה שימינה מחזיקה בו כיום – אבל לאורך שנים.

יש מחיר לשלום

פעמוני השלום עם איחוד האמירויות צלצלו השבוע בעוז כשלראשונה הביאה טיסה מסחרית משלחת מישראל לביקור באבו דאבי. הביקור של המשלחת הישראלית משמעותי במיוחד לאור מה שנעשה אחריו, המראה את רצינות העולם הערבי במהלך הזה: לאחר שהמשלחת עזבה בדרכה לישראל, יצא יועצו וחתנו של נשיא ארה"ב ג'ארד קושנר לסעודיה ולבחריין ונפגש עם מנהיגי שתי המדינות.

הדברים ששמע שם, הנכונות לקדם יחסים עם ישראל גם אם הדבר יארך זמן, מסבירה שאנחנו נמצאים במהלך עניינים שונה לגמרי. הממשל האמריקני נחוש מאוד שגם אם הפלשתינים לא יהיו כרגע חלק מהמהלך - עוד לפני הבחירות בארה"ב ייחתם הסכם בין ישראל לאיחוד האמירויות, ולפחות מדינה נוספת אחת, אם לא שתיים, ישיגו הסכם דומה.

קושנר תופר את המהלכים הללו באופן אישי, ומסע הדילוגים שלו באזור הניב הודעה סעודית שלפיה מטוסים ישראליים יוכלו לטוס בשמי המדינה בדרכם לאמירויות, טלפון של נשיא מצרים א־סיסי לראש הממשלה נתניהו והבעת תמיכה בנורמליזציה עם העולם הערבי. משהו מעניין מאוד התחיל בין ישראל לאיחוד האמירויות, ואם יצליח, השפעותיו יהיה משנות מציאות.

אבל אסור לשכוח גם את המחיר. שבוע נוסף עבר, ומועצת התכנון העליונה ביהודה ושומרון לא התכנסה כבר שבעה חודשים. הקפאת הליכי התכנון והבנייה ועיכוב כינוס המועצה על ידי הדרג המדיני. הדיבורים על מדינה פלשתינית נשמעים מצד כל מדינות ערב, כולל איחוד האמירויות, שמשתתפות בשיח סביב השלום. בעוד מדגישים בפנינו את קונספט ה'שלום תמורת שלום', אסור לשכוח את סוגיית המחיר, כי אין שלום בלי מחיר. את זה גם ראש הממשלה עצמו יודע, ובחדרי חדרים הוא גם יודע מה המחיר ששולם בהסכם הזה.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com