החליטו להרוס נגד עמדת היועמ"ש ונגד הכרעת ביהמ"ש המחוזי. הנשיאה חיות והמשנה מלצר
החליטו להרוס נגד עמדת היועמ"ש ונגד הכרעת ביהמ"ש המחוזי. הנשיאה חיות והמשנה מלצרצילום: Marc Israel Sellem. POOL

1.

בג"ץ מצפה כרמים סתם את הגולל על המאמץ של המחנה הלאומי־דתי לתקן את מערכת המשפט באופן הדרגתי. החלטתם המקוממת של הנשיאה אסתר חיות והמשנה לנשיאה חנן מלצר להרוס יישוב שמוסכם על הכול כי הוקם באישור מלא של רשויות המדינה, מסמנת את ההכרח ללכת בדרך אחרת. תם עידן האבולוציה, הגיע תור הרבולוציה.

אי אפשר לתקן את בית המשפט העליון צעד אחר צעד, משום שצעדים קטנים אינם מוציאים את הכוח מידיהם של חיות וחבריה. וכל עוד הכוח העצום הזה מוחזק בידיהם, הם יעשו הכול כדי לנטרל את השפעתם של הצעדים הקטנים. על כל צעד קטן קדימה, הם יסיגו אותנו שני צעדים אחורה.

כאשר בג"ץ הורה להרוס את בתי דריינוף בבית אל, חבר הכנסת מוטי יוגב אמר בתסכולו שצריך לעלות עם D9 על בית המשפט העליון. יוגב הותקף מכל עבר על דבריו החריפים עד שנאלץ לסגת מהם. גם אני סברתי אז שההתבטאות הזאת מזיקה. היום אני חושב שיוגב צדק ואני טעיתי. אין ברירה אחרת, רק D9.

אני לא מתכוון כמובן שצריך להרוס פיזית את הבניין, כמו שהורו השופטים היושבים בו לעשות לבתיהם של תושבי מגרון, גבעת האולפנה, נתיב האבות, עמונה, תשעת הבתים בעפרה, וכעת גם מצפה כרמים; חבל על המבנה המפואר הזה, שמן הסתם הושקעו בו עשרות מיליונים, אולי אפילו מאות. אבל ההתנהלות היהירה, הכוחנית והדורסנית של רוב שופטיו, שלאורך עשרות שנים רק הולכת ומקצינה, מחייבת שינוי מהיר ומן היסוד הן בהרכבו והן בסמכויותיו של המוסד השיפוטי העליון של ישראל.

2.

התפיסה של איילת שקד, שתמכתי בה, דגלה בשינוי הדרגתי. צעד אחר צעד, חוק אחר חוק. שקד, בהתבטאויותיה האמיצות והרהוטות, תרמה רבות לשינוי השיח, אבל בפועל הצליחה לשנות מעט מדי במערכת המשפט. יש להדגיש שזה קרה בין השאר גם משום שהליכוד ונתניהו הכשילו חלק מיוזמותיה.

ההישג העיקרי שבו התהדרה שקד היה מינוי שישה שופטים לבית המשפט העליון. בפועל, שניים מבין השופטים שמונו בתקופתה, ג'ורג' קרא ועופר גרוסקופף, מצטרפים לרוב השמאלני־אקטיביסטי בקרב שופטי בג"ץ. ארבעת השופטים הנוספים שמינתה הוועדה בראשות שקד הם אכן הישג שלה, הישג יפה אבל לא מספיק, שיעברו עוד שנים רבות עד שיניב תוצאות של ממש. כי עם כל הכבוד לשופטים החדשים, השליטה בהרכבים אשר יושבים בתיקים השונים נתונה בידי הנשיאה, והיא דואגת לאייש את ההרכב כך שתתקבל התוצאה הרצויה.

זאת ועוד: את ההרכבים המורחבים שדנים בסוגיות הכבדות נהוג בבג"ץ לאייש בשיטת הסניוריטי, לפי הוותק. ומכיוון שרוב מוחלט מקרב השופטים הוותיקים הם שמאלנים־חילונים־ליברלים, התוצאה צפויה מראש. כמעט בכל נושא בעל משמעות דתית או לאומית - המחנה השמאלני ינצח בבג"ץ. ומה אם בטעות הרכב שמרני מקרי נתן פעם אחת החלטה בעד בית הדין הרבני, כמו במקרה של בג"ץ הבוגדת? אין בעיה, אפשר לקיים דיון נוסף בהרכב מורחב ולקבל בו את ההחלטה הרצויה.

יש גם בעיה של חוסר איזון מובנה בגישה שמציבה שופטים לאומיים שמרנים מול שופטי שמאל אקטיביסטים. כי בעוד שופטי השמאל האקטיביסטים מפרשים תדיר את החוק כרצונם ולפי השקפתם הפוליטית, הרי השופטים השמרנים יפרשו אותו ביושר לפי לשון החוק וכוונת המחוקק, ולאו דווקא לפי השקפתם הימנית. רק שופטים ימנים־אקטיביסטים - אדמונד לוי ז"ל אולי היה כזה - יכולים באמת לאזן שופטים שמאלנים־אקטיביסטים. כששקד הכריזה בעקבות מינוי השופטים החדשים שבג"ץ כבר אינו סניף של מרצ, היא צדקה אולי מבחינת הרכב שופטיו הכללי, אבל לא מבחינת התוצאה המשפטית שתיפסק בתיקים ספציפיים על ידי הרכב שעמדתו צפויה מראש. אמור לי מי השופטים בתיק ואומר לך מה תהיה התוצאה.

3.

איילת שקד נהגה לומר שהחלטות בג"ץ על הרס מבנים בהתיישבות שניתנו בתקופת כהונתה במשרד המשפטים, לא התקבלו באשמת השופטים. היא תלתה את עיקר האשמה במייצגי המדינה, שאימצו למעשה את עמדת העותרים בבג"ץ עמונה ונתיב האבות, וקודם לכן בבג"ץ גבעת האולפנה ומגרון. אם המדינה, בתגובתה לעתירות, הייתה מצהירה שבכוונתה להסדיר את המאחזים, במקום להצהיר שבכוונתה להרוס אותם, התוצאה הייתה שונה. ואכן, בתקופת כהונתה שקד לחצה על הפקידות המשפטית הבכירה, ואף מינתה אנשים מיוחדים שיציגו בפני בג"ץ עמדה שונה. כל זה לא הועיל בבג"ץ מצפה כרמים. נשיאת העליון והמשנה שלה הוכיחו שתאוות ההרס שלהם בעינה עומדת גם במקום שבו עמדת היועמ"ש תמכה בהסדרה, ואפילו לאחר שבית המשפט המחוזי כבר פסק לטובת המתיישבים.

אז מה התקווה שנותרה כעת למחנה הלאומי? שבשנת 2028 יהיה לבית המשפט נשיא דתי, מתנחל ושמרן? ומה יהיה עד אז? במשך שמונה שנים ימשיך הרוב השמאלני בבג"ץ לעשות ככל העולה על רוחו? להרוס בתי יהודים, למנוע הרס בתי מחבלים, לטרפד כל ניסיון להרחיק מסתננים, להתערב בהחלטות בית הדין הרבני, ולקבל עוד שורה ארוכה של החלטות נגד כל עניין יהודי ולאומי? ובכלל, מי הבטיח לכם שעד שנת 2028 לא יוחלט ששיטת הסניוריטי לא כזו קדושה, וימצאו כיצד לטרפד את מינוי השופט סולברג לנשיא?

4.

המסקנה היא שבפעם הבאה שלמחנה הלאומי יהיה רוב קואליציוני, אי אפשר יהיה להסתפק בצעדים הדרגתיים. חייבים לטלטל את המערכת, לבנות אותה מחדש מיסודה.

יש להחזיר לכנסת את הסמכות הסופית להחליט ביחס לתקפותם של חוקים, באמצעות פסקת התגברות. יש להגביל בחקיקה את תחומי ההתערבות של השופטים, ובפרט לבטל את מבחן הסבירות המשמש בידיהם עילה לביטול החלטותיהם של גופי שלטון. יש לבזר בין כמה גורמים את הכוח הבלתי מוגבל שמוחזק בידי היועץ המשפטי לממשלה, ולהגדיר את סמכויותיו בחוק. ויש לקבוע שיטה אחרת לבחירת שופטים, שתבטיח התאמה בין דעת רוב השופטים לדעת רוב הציבור.

את יחסי הכוחות בין ההשקפות השונות בתוך בית המשפט צריך לשנות כאן ועכשיו. אי אפשר לחכות עוד שנים רבות בתקווה שבמהלכן ההרכב ישתנה לטובה. טוב היה אילו ניתן לפזר בחקיקה את הרכב השופטים הקיים ולהרכיב בית משפט עליון חדש, מגוון ומרוסן. אפשר גם לחדש את הרעיון של הקמת בית משפט לחוקה שיתפקד גם כבג"ץ, ולהותיר את הרכב בית המשפט העליון הקיים כערכאת ערעור בלבד. למרבה הצער, כשלמחנה הלאומי־דתי היה רוב מוצק הוא העדיף לחלום בעמידה. במצב הקשה כיום, בממשלה פריטטית ששר המשפטים שלה הוא אבי ניסנקורן, אי אפשר לצפות לשיפור. אבל הכרח הוא להיות ערוכים עם תוכניות מוכנות ליום שבו המחנה הלאומי־דתי יזכה שוב ברוב, כפי שקורה כאן בדרך כלל.

בינתיים אפשר וצריך ליצור קואליציה של כל נפגעי בג"ץ, מתלמידי הישיבות והמתנחלים ועד לנפגעי הטרור ותושבי דרום תל אביב, ולערוך הפגנות קולניות תוך חסימת צירי תנועה מול בתיהם של השופטים. כי כפי שלימדה אותנו החלטת הפרקליטות בעניין הפגנות בלפור, זכות ההפגנה הבלתי מרוסנת היא אחד מעקרונות היסוד הכי חשובים של הדמוקרטיה.

לתגובות: [email protected]