להודות ולשמוח - הרב שמואל רסקין

הרופאים אמרו שנותרו לו רק כמה חודשים לחיות, אבל אז - הרבי חייך אליו.

הרב שמואל רסקין , י"ד באלול תש"פ

לפני כמה עשרות שנים נכנס בחור צעיר ישראלי לבית חב"ד בלוס אנג'לס. הוא פנה אל השליח: "תגיד לי, מהם זמני התפילות כאן? איפה אפשר להשיג אוכל כשר?".

על פניו, הבחור הישראלי לא נראה כאדם שומר תורה ומצוות. השליח נורא הסתקרן, מדוע הוא מתעניין בזמני תפילות ואוכל כשר. אמר לו הבחור: "בהזדמנות אני אגיע לכאן, ואני אספר לך את סיפור החיים שלי".

כמה ימים לאחר מכן, הגיע הבחור ישראלי למסיבת חנוכה בבית חב"ד בלוס אנג'לס, ואז כפי שהבטיח, הוא סיפר לשליח את הסיפור שלו: "שמי אייל, ואבא שלי הוא דיפלומט ישראלי בקונסוליה הישראלית בניו יורק. לפני כמה שנים, כל העם היהודי היה בשמחה גדולה - זה היה בשנת 1976, אחרי המבצע המוצלח של צה"ל לשחרור החטופים במבצע אנטבה. גם בקונסוליה הישראלית בניו יורק עשו חגיגה גדולה, ואני, כילד, הסתובבתי שם במסיבה, כשפתאום הרגשתי כאבי ראש חזקים. בהתחלה חשבו שזה וירוס, נתנו לי אקמול, אבל הכאבים לא פסקו. לאחר בדיקות מקיפות גילו שה' ישמור - יש לי גידול ממאיר בראש. הרופאים אמרו: יש לו כמה חודשים לחיות. ההורים שלי היו בהלם מוחלט".

"כששמע על כך אחד הידידים שלנו, המליץ להורים שלי שנלך להתפלל עם הרבי מליובאוויטש בבית הכנסת ובית המדרש שלו - 770, ביום הכיפורים. ואכן, אבא שלי לקח אותי לתפילה עם הרבי. בתפילת נעילה היו שם אלפי חסידים, היה צפוף ומרגש במיוחד. באמצע התפילה החלטתי שאני רוצה לצאת קצת החוצה לשאוף אויר. בפנים התפילה נמשכה, ובסוף תפילת נעילה קרה משהו חריג: הרבי ביקש שכל הילדים שנמצאים בבית הכנסת, יעלו אל הבימה ששם הוא מתפלל. כל האבות שלחו את ילדיהם אל הבימה, ואז הרבי חזר שוב על אותה הבקשה. אבא שלי שם לב שאני לא נמצא, ויצא החוצה לקרוא לי".

"גם אני עליתי אל הבימה ששם הרבי נמצא, ואז הציבור שר את הניגון המפורסם "אבינו מלכנו". אני זוכר שהרבי שם את הטלית שלו על הראש, והתייפח בבכי. אני וכל הילדים שהיו על הבימה, יכולנו לשמוע את הרבי בוכה מכל הלב. אבל כשהסתיימה תפילת נעילה, בצאת הצום, כנהוג בחב"ד התחילו לנגן את ה'מארש' השמח. הרבי עודד את השירה, הסתכל אלי בחיוך, ונתן לי עידוד פנימי, שאני לא אשכח לעולם. כשחזרנו הביתה הלכתי לישון, ולמחרת בבוקר באתי לאבא שלי ואמרתי: "אבא, הכאבים נעלמו". אבא שלי חשב שאני צוחק עליו, אז אמרתי לו: "לא, אבא, הכאבים נעלמו!". לאחר כמה ימים עשו לי שוב בדיקות, וראו שאכן - הגידול נעלם. נס אמיתי!".

"שבועיים לאחר מכן, אבא שלי יחד עם חיים הרצוג, שגריר ישראל דאז באו"ם, הגיע שוב יחד איתי ל-770 בכדי להודות לרבי. אבא שלי ניגש אל הרבי ואמר לו: רבי, באנו להגיד לך מכל הלב תודה, על זה שאייל שלנו בחיים. הרבי התסכל עלינו ואמר: תודה לא צריך להגיד לי. אתה צריך להודות לקדוש ברוך הוא על הנס שהוא עשה לך. אנו צריכים להודות על כל הניסים שהוא עושה איתנו בכל רגע ורגע, ובכל יום יום. אז אתה מבין למה הגעתי לפה? מאז אני מקפיד להודות לאלוקים, ואני מתפלל 3 פעמים ביום, ומשתדל להקפיד על כל מה שכתוב בתורה".

חברים יקרים, השבת אנו קוראים בפרשת כי תבוא על המצווה המפורסמת - מצוות הביכורים. יהודי המגדל פירות משבעת המינים לוקח מהפירות הראשונים שגדלו אצלו, ומביא אותם אל בית המקדש, אל אלוקים, ומוסר אותם לכהן. אומרת לנו התורה: "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך". השורש של כל המידות הטובות זה להגיד תודה. כשאנחנו מכירים בטוב ומעריכים את מה שיש לנו, זה נותן לנו שמחה, זה נותן לנו ערך לחיים. לכן, אנחנו פותחים את הבוקר ב"מודה אני", אומרים תודה, וממשיכים בכל רגע ורגע להודות לאלוקים על כל מה שהוא נותן לנו.

בשבוע הקרוב, ביום ח"י אלול אנחנו מציינים את יום ההולדת של שני המאורות הגדולים, הבעל שם טוב – מייסד תנועת החסידות, ורבי שניאור זלמן מליאדי – בעל התניא, מייסד חסידות חב"ד. בדרך המיוחדת אותה הם סללו, הם לימדו אותנו עד כמה השמחה היא כל כך חשובה לחיים שלנו, לעבודת ה' שלנו. יהי רצון שנוכל לשמוח בשמחה אמיתית מכל הלב, עד לשמחה הגדולה והשלימה - שמחת הגאולה.

שבת שלום,
כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה
הרב שמואל רסקין
בית חב"ד קרן אור בודפשט