אגרת נדירה ממרן הרב קוק זצ"ל בקשר לקבר רחל נחשפה לאחרונה במסגרת יום לימוד לזכר הרב זצ"ל שנערך במדרשת "בני רחל".
לפני שבועיים מלאו 85 שנה לעליתו לגנזי מרומים, והשבוע מלאו 155 שנה להולדתו בט"ז באלול תרכ"ה (1865 למניינם).
וכך כותב הרב קוק באגרת אל המושל הבריטי:
"מנהג קדוש דתי הוא ליהודים מאז ומקדם להשתטח במשך חודש אלול על ציון קבר רחל אמנו ע"ה ביום ובלילה, להרבות בתפילה עבורם ועבור כל אחינו שבגולה, לפני הגיע הימים הנוראים ראש־השנה ויום־הכפורים...
אנו מבקשים להעמיד משמר של שוטרים בריטים מזוינים במספר המספיק לפי תנאי המקום והזמן, שעינו תהא פקוחה מהעיר עד הקבר, ומשמר אחד של שוטרים בריטים מזוינים קבועים במקום הקבר, במספר מספיק למנוע מכל חשש מהומה ובלבולים והתנפלות, ורק באופן כזה יוכלו אלפי ורבבות היהודים לקיים את מנהגם הדתי העתיק, בלי שום הפרעה ובלי שום חשש לחייהם.
בהעדר הבטחון המינימלי הזה לא יוכלו היהודים למלא את מנהגם הקדוש בן אלפי שנים הלזה, דבר שירגיז לא רק את יהודי ארץ־ישראל אלא גם את יהודי כל העולם כֻּלו, המביטים ברטט של קדושה על קבר הקדוש הזה".
באותן שנים כיהן מרן הרב קוק כרבה הראשי של ארץ־ישראל. גם אז רבים היו פוקדים את ציון רחל אמנו הנמצא על אם הדרך מירושלים לבית לחם וחברון, אבל פעמים רבות נאלצו שמשי הקבר לשלם שוחד לשודדים, גנבים ופרחחים ערביים, כדי שלא יטרידו את המתפללים והמבקרים. השכנים הערבים ניסו לא פעם, לגזול את הקבר מידי היהודים בכוח, או לטנפו באשפה וכד'. לא פעם הטילו אימה על עוברים ושבים בדרך ירושלים-בית לחם, ואף הקימו ערביי בית לחם "בית קפה" מול פתח הקבר ששימש כמוקד הצקה למתפללים ולמתפללות, וגרמו לפגיעה בגוף ובנפש של היהודים הבאים להתפלל (ע"פ 'על אם הדרך', נדב שרגאי, עמ' 88-92).
מידי פעם פעלה הרבנות הראשית לישראל בכתב ובעל פה מול השלטון הבריטי כדי להקל את הסבל מהיהודים המגיעים לפקוד את קברה של האם רחל ע"ה. אבל לאגרת הזו שלפנינו ייחודיות רבה. אפשר לדמיין את ידי הרב קוק רועדות עת כתב את השורות הללו, פחות משבועיים לאחר פרעות תרפ"ט האכזריות שפקדו את הישוב היהודי בארץ ישראל.
הרב קוק, שבעצמו היה מעורב בכל פרט ופרט בימי הפרעות, עד כדי כך שהתעלף כשנודע לו גודל האסון, דורש ממושל ירושלים להעמיד משמר חמוש בדרך לקבר רחל כדי לאבטח את המתפללים. זאת לאחר שבימי הפרעות עצמן נסגר קבר רחל לביקורי יהודים בעקבות המצב הביטחוני.
לבסוף הגיעה הרבנות להסדר עם משטרת ירושלים שמראש־חודש אלול ועד יום הכיפורים יועמדו משמרות של שוטרים קבועים ליד קבר רחל כדי לשמור על המבקרים הרבים (עתון "התור", כ' באלול תרפ"א).
ברוב השנים היה מנהג שמשי קבר רחל לפותחו לציבור הרחב רק בראשי חדשים, בימי אלול והחגים, ובאירועים מיוחדים. אולם בתחילת אלול תרפ"ט זימן אליו מרן הרב קוק את ר' שלמה פריימן השמש, ותבע ממנו לפתוח את קבר רחל מידי יום ביומו כדי שהעלייה לקבר לא תיפסק. הרב הורה לו שעליו להמשיך להסתכן וללכת לקבר רחל, וגם אם לא יבוא איש, עליו להמשיך ולפתוח את המקום כדי לבסס את החזקה של העם היהודי עליו. אך המציאות לא אפשרה זאת לר' שלמה השמש, ונוצר חשש שהמקום יסגר שנית (ע"פ ראיונות שערך שרגאי עם ר' שלמה פריימן ובנו שוקי, "על אם הדרך" עמ' 74 ועמ' 91).
מכתבו התקיף של הרב קוק בי' באלול תרפ"ט נועד לפתור בעיה זו, ואכן בקשת הרב לאבטחת המקום נענתה, ובט"ו באלול נתקבלה תשובה ממטה משטרת ירושלים: "לכבוד הרבנים... הנני מתכבד... בנידון מצב הבטחון הציבורי בקבר רחל, ולהבטיח לכם כי הצעדים הדרושים נאחזים, בכדי להעמיד משמר שוטרים על יד קבר רחל, החל מיום הראשון, 22 דנא [י"ז באלול]" (מרכז תעודי בית הרב, בי 33).
למרות הבטחת המשטרה לדאוג לשמירת בטחון המתפללים, המתיחות עדיין לא נרגעה, ובסך הכל בחודש אלול תרפ"ט בקרו רק כ-300 איש בקבר רחל, במקום האלפים שהיו באים בכל שנה (עתון 'דבר', ג' בתשרי תר"צ).
בכ' בשבט תר"צ (1930) פנה "ועד יהודי העיר ירושלים" במכתב אל השלטונות הבריטיים ('על אם הדרך', עמ' 343, הערה 58): "מאז המאורעות נשארה הדרך העוברת דרך הקבר הקדוש רק לעוברי אורח ערבים, כי מיום שנסגרה חברון לצערנו, אין עוד יהודים הולכים ובאים בדרך הנ"ל, ולכן כל יהודי שרוצה לבקר את הקבר ולשפוך שם שיחו ככל אשר היה נהוג, הוא נמנע מעשות זאת מפני הפחד...". ולקראת פסח באותה השנה דרשו שוב הרבנים הראשיים ממושל ירושלים להעמיד שוטרים ליד "קבר רחל" במשך ימי החג (ירחון "קול תורה", ניסן תר"צ).
ברוך ה', כיום הדרך אל קבר רחל פתוחה ובטוחה לכל יהודי, במקום פועלת מדרשת סיור ומורשת ציונית ברוח מרן הרב קוק זצ"ל, וכולם יכולים להגיע במהלך חודש אלול 24 שעות ביממה לפקוד את המקום הקדוש בתפילה לגאולה שלמה ולחזרתנו אל כל חלקי ארץ ישראל.