במהלך חודש אלול אני משתדל ללמוד או את הספר מסילת ישרים או את אורות התשובה, כדי להתכונן לימים הנוראים.
השנה החלטתי לקרוא את ספרו המונומנטלי החדש של הרב אליעזר מלמד "המסורת היהודית" כדי להטעין את הסוללות העייפות והיגעות שלי, מעידן הקורונה.
במבוא לספר, שכולל את העקרונות והמצוות של יהדות עם הסברים קצרים, מציין הרב מלמד: "מגמת הספר לספר את סיפורה של 'המסורת היהודית', כמשקפת אידיאלים וערכים אלוקיים דרך ההלכה וההיסטוריה היהודית".
אפשר לומר על הספר, "זה הקטן, גדול יהיה". בטוח אני שהעבודה המפורטת הזאת תזכה להערכה והפצה גדולה. סגנון הכתיבה של הרב מלמד מאפשר קריאה קלה ומהנה. אינני קורא מהיר בעצמי, הקדשתי את החלק הטוב של שבוע ללמידה וסיימתי יותר מחצי הספר. השליש האחרון שעוסק בשבת וביום טוב יצטרך לחכות לתורו, מכיוון שההרגל שלי הוא ללמוד על כל חג הסמוך לתקופתו.
נראה לי שהרב מלמד השיג את מטרתו האדירה לצמצם את יסודות היהדות ואת מצוות התורה לספר שתוכלו ללמוד וליהנות ממנו, ולשאת ביד אחת. ספר מדהים זה כאילו מקיף את כל משנת התורה בכרך אחד של 440 עמודים. לתלמיד חכם מנוסה שרגיל להפליג בדפי התלמוד והשולחן ערוך, סגנון הספר אולי נראה פשוט, אבל עבור יהודי רגיל כמוני, כל מי שקורא את הספר ולומד את התוכן, בוודאי יזכה לבגרות מלאה בידע ויראת שמיים בעולם הזה, כמו גם הכניסה לבית המדרש המרכזי בעולם הבא.
בקהילה הדתית-לאומית, האנציקלופדיה הקומפקטית הזו תהפוך וודאי למתנה האידיאלית לבר מצווה או בת מצווה, ותחליף את המתנה המסורתית של "ספר החינוך". זה נובע מהטון המודרני והידידותי של "המסורת היהודית" ועל צירופן של המצוות העוסקות בארץ ישראל, מדינת ישראל וצה"ל, יחד עם השלכותיהן החשובות על החיים היהודיים כיום.
מצד אחד, דברי הרמח"ל בתחילת "מסילת ישרים" עשויים לחול גם על מדריך זה לעבודת השם.
"אמר המחבר: החיבור הזה לא חיברתיו ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פרסום גדול... אלא שכפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמיתתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאד והשכחה רבה".
אכן, נהניתי מאוד מזכירת דברים רבים ששכחתי בגלל היעדר החזרה, ואני מודה בשמחה בלימוד פרטים רבים שמעולם לא ידעתי, כולל תובנות על החוקים ואמונות הליבה של התורה.
עם זאת, יש ב"מסורת היהודית" הבחנה ראויה לציון הגורמת לה להתבלט מספרים כמו "מסילת ישרים", "אורחות צדיקים", "חובות הלבבות", "קיצור שולחן ערוך", או "שערי קדושה" למתקדמים יותר - במוקד לא רק על היהודי הפרטי, אלא גם על עם ישראל. בהתאם להשקפה של הרב קוק וישיבת מרכז הרב בו למד הרב מלמד, הספר מציע כי כדי להבין כראוי את היהדות, ראשית עלינו להבין מי אנחנו במסגרת האומה הקדושה שקמה על ידי אבותינו, אברהם, יצחק, ויעקב, ולהכיר במשימה הלאומית שלנו בעולם.
מערכת היחסים וההתחייבויות שלנו כלפי אחינו היהודים, למשפחותינו, כלפי השם ולכל הבריאה, נובעת מצד המהות הלאומית האלוקית הייחודית שלנו, ולא רק מהצד האישי הפרטי. לאחר שנוסד בסיס זה, הספר מתרכז במצוות המוטלות על כל יהודי כפרט, ואז חוזר לניתוח מעמיק יותר של חשיבותה החיונית של ארץ הקודש למשימתה של האומה הקדושה להביא להתגלות האלוקית לעולם. הרב מלמד מסביר בבהירות את היסוד המקורי שנשכח בימי הגלות, שהתורה, האומה הישראלית, וגילוי השם יתברך בעולם, יכולים להיות מושלמים רק בארץ ישראל. רק עם איחוד האומה, התורה והארץ ניתן לממש את התוכנית האלוקית של תיקון עולם.
כך הספר מתחיל בחזון עם ישראל לעולם של טוב, המושתת על עקרונות הצדק האלוקי, החל מציוויו של השם לאברהם אבינו לעלות לארץ ישראל בכדי ללדת את האומה שנועדה להביא ברכה רוחנית וחומרית לעולם, וכדי ללמד את דבר ה' למין האנושי, כפי שמודגם על ידי מעשי האבות והאימהות של האומה שביקשו לעשות חסד ולהאיר את כל המציאות לאורו של הקדוש ברוך הוא.
הרב מלמד ממחיש את התפתחותה של משימה זו, על ידי הנחיית הקורא דרך קורס קצר בתולדות האבות עד ליצירת עם ישראל באמצעות שעבוד במצרים, קריעת ים סוף, ומתן תורה. תוך כדי "עמידה על רגל אחת", הספר מציג בפנינו נושאים עקרוניים בתורה, כמו טוב ורע, שכר ועונש, מסירות נפש, אמונה ושלילת עבודה זרה.
אנו לומדים כי היהודים אינם קיימים רק כיחידים קדושים, אלא כאומה קדושה, כדי להוות מודל לאומות אחרות. על מנת להשיג זאת, על עם ישראל להשתמש בכל כישרונותיו, וכל אחד תורם בדרכו במאמץ מאוחד, ומעריך את תרומתו של האחר בהיותו אור של צדק, מוסר וטוב שעמים אחרים יכולים להעתיק. מטבע הדברים יוצא שמאחר שהתורה היא תכנית האלוהית לחיים, על כל יהודי ללמוד אותה מאלף עד תו, כדי לבצע את רצון השם בכל תחומי החיים.
זה מביא אותנו לשאול - לאיזה קהל מיועד הספר? לעניות דעתי, "המסורת היהודית" מתאים כמעט לכולם. עבור חילונים המעזים לדפדף בין דפיו, הספר יהיה ללא ספק קידוש השם גדול. אפילו האנרכיסט האדוק ביותר יהיה מוצף עם מטרת התורה לצדק וטוב מוחלטים. עבור בעלי תשובה חדשים וגויים שחושבים להתגייר, חשיפה קודמת לתנ"ך מועילה - אחרת הקורא יהיה בעמדת נחיתות, בגלל שכדי להבין את סקירת ההיסטוריה היהודית והאמונה, יש צורך בהכרות עם חומר המקור בכדי להשיג את המירב.
בנוגע לפרקים המסבירים דרך ארץ וקיום המצוות, אפילו הקוראים עם מעט ידע קודם בתנ"ך ייהנו מהסיכומים הברורים והתמציתיים והסבריהם. עבור תלמידי ישיבות ובוגריהם שכבר ספוגים במסורת יהודית, הספר לא רק יהיה חזרה מצוינת של מה שהם מכירים, אלא שרבים יוארו על ידי המבוא לפרספקטיבה הנעלה של תורת ארץ ישראל, שלא כולם נתקלו בה.
סך הכול, אם מישהו היה תקוע על אי בודד עם תנ"ך, סידור ובחירת ספר אחד נוסף, "המסורת היהודית" הייתה תוספת חכמה וראויה.
הרשו לי לערוך התבוננות אישית לחלוטין שאינה גורעת בשום דרך מהיתרונות הבולטים של הספר. אולי בתור בעל תשובה שהגיע לארץ ממדינה גויה מעבר לים, אם הייתי כותב ספר הדרכה דומה ליהדות, הייתי מקדיש יותר זמן בהתחלה לקשר החיוני בין עם ישראל לארץ ישראל - דבר המופיע ב"מסורת היהודית" אכן בהתחלה על קצה המזלג וממשיך בעמוד 173 באופן מקיף יותר וצלול להפליא, לאחר סיכום חובותיו של אדם כלפי חבריו, משפחתו, ובין בן אדם למקום. אולי הייתי רוצה דגש יותר רחב בהתחלה, נובע מהעובדה כי הקוראים העיקריים שלי יהיו יהודים בתפוצות שגדלו בעולם דיסני תרבותי ובו, אפילו עבור האורתודוכסים ביותר, התורה מנותקת לחלוטין מההיבט הלאומי האמתי ומהמרכז הגיאוגרפי שלה בארץ ישראל.
לדעתי, מעבר לערך הרב של הספר בהצגת היסודות של האמונה וההלכה באופן ברור וקריא, המאפיין המובהק של "המסורת היהודית" הוא שהספר כולל את 'תורת ארץ ישראל' כבסיס אמונתנו והצינור האמיתי לקשר עם הקב"ה. אני מחכה בשקיקה לתרגומו לאנגלית לתועלת הרבה שתביא ליהודים, וללא-יהודים, ברחבי הגלות.
באמריקה, למשל, העולם החרדי הוא, ללא ספק, המו"ל הגדול ביותר של ספרים על יהדות, והם, במידה רבה, הסירו את ארץ ישראל מספריהם על ההשקפה היהודית, עד כדי כך שאת המילים ארץ ישראל אפילו לא ניתן למצוא באינדקסים של מאות ספרים. כמה נפלא יהיה כאשר בעלי תשובה ברחבי התפוצות, גרים פוטנציאליים, ובני נח, כמו גם יהודים דתיים יכולים ללמוד על מרכזיותה של ארץ ישראל להבנה האמיתית של התורה. אפילו כאן בישראל, הקהילה החרדית ידועה בפרשנותה הלא-ציונית לתורה, ו"המסורת היהודית" תהיה תגלית מרעננת - עבור אותם יהודים חרדים שיהיו אמיצים מספיק לקנות אותה ולהבריח אותה מחנות הספרים החבויה מתחת המעילים שלהם.
הפרקים שמסבירים את כלל המצוות מזכירים את סגנונו הברור והתמציתי של הרב מלמד ב"פניני הלכה". בעוד הפרק על המשפט בעם ישראל מתואר בצורה תמציתית ואובייקטיבית, תוך הימנעות מהתייחסות לבעיות העומדות בפנינו בישראל כיום, הקורא אינו יכול שלא להשוות בין האידיאל התורני לבין המצב העגום הנוכחי.
המחבר מרשה לעצמו להביא את הרמז הבא:
"כאשר נזכה, חכמים אלו (חכמי הסנהדרין) ילבנו את כל משפטי התורה באופן המתאים לחיי החברה והכלכלה בימינו, ויחזירו בהדרגה את משפט התורה השלם למקומו.... בינתיים, ככל שהשופטים יקבלו השראה מערכי התורה ועקרונותיה, ומקביל תלמידי חכמים, משפטנים וכלכלנים ויעמיקו בבירור המשפט הראוי לפי התורה, נתקדם לקראת החזון הגדול של משפט התורה, שירומם את החברה לערכי האמת והשלום".
הרב מלמד מרשה לעצמו רמז דומה לזמן המודרני בדיון על עיקרי אמונה, ובאיסורי עבודת האלילים, בהם הוא כולל את המרדף האובססיבי אחר הכסף והכבוד, ואת התנועות, האמונות והפילוסופיות המבטיחות להביא ישועה לעולם על ידי אהבה, שוויון, ליברליזם, הומניזם, מדע, וכדומה. הוא כותב:
"כל הערכים השונים הם מוגבלות, וכל זמן שאינם מקושרים לאמונת הייחוד הטהורה, הכוללת את כל הערכים, הם עלולים להיהפך לאליליים, ולכן לא יוכלו לקשר את האדם לאלוהים הכולל כל, וגם לא יוכלו להביא את האדם והעולם אל תיקונם השלם. לא זה בלבד, אלא שהם חוסמים את הדרך בפני האמונה השלימה, מפני שהם מציבים אלטרנטיבה, שרק בחלוף זמן רב תתברר ככוזבת".
חידוש נוסף המבדיל מחקר זה מאחרים הוא באופן בו הוא מדגיש את חשיבות המשפחה בחיי הפרט והאומה. חוקי הנישואין, דיני החתונה, נידה, יחסי אישות ויצירת אושר משפחתי, נקבעים בחלק נפרד המוקדש לחיי משפחה, אשר כשלעצמו גורם לקורא להבין כי גידול משפחה יהודית מתוך כבוד הזולת וקדושה הם בסיס חיוני לחיים בריאים, לחוסן לאומי, ואבן בניין הכרחית של תיקון עולם.
הסעיף בנושא העם והארץ עוסק לא רק בחוקים החקלאיים ובמצוות התלויות בארץ, אלא גם בחובת היהודים להתגורר בארץ, ובמצוות הנוגעות למדינת ישראל, צה"ל, רשות ממשלתית, בית המקדש, ומשיח.
נובע מעבודת השם במקדש, הספר מכסה את חוקי בית הכנסת, תפילה וברכות. כל מה שניתן למצוא בשולחן ערוך ניתן למצוא כאן, אמנם בזעיר אנפין, אך הוא מכיל את כל המצוות, עם ציונים שבהם הקוראים יכולים למצוא את התרחבותם בסדרת "פניני ההלכה" יחד עם מקורות ללימוד רחב יותר.
כאמור, החלק השלישי של הספר שעדיין לא קראתי עוסק בשבת ובחגים. כרגע נסתפק בתזכורת מהספר על חודש אלול: "בכל שנה מחדש, ישראל ניגשים לימי התשובה ביראה ובשמחה. יראה - על שאין יודעים מה ייגזר. ושמחה – על ההזדמנות לשוב בתשובה. בלא חשבון הנפש השנתי, הצרכים השוטפים היו משכיחים מאיתנו את האידיאלים הגדולים שנשמתנו נכספת אליהם, והיצרים הרעים היו גוברים, והאדם היה עלול להשתעבד לתאוותיו.
בזכות ה'ימים הנוראים' אנחנו זוכים להיזכר מדי שנה בכל התקוות שלנו, בכל מה שרצינו ללמוד, בכל המעשים שרצינו לעשות... ונשקוד על בניית המשפחה, החברה, והעם. כך משנה לשנה אנחנו זוכים להוסיף ולהתעלות ולהשתתף יותר בתיקונו של העולם וביישובו".
שנה טובה!