חתונה מרגשת במיוחד התקיימה בסוף השבוע שעבר בחוף הים של ראשון לציון. בני הזוג דור, במקור מחאן יונס ואדית, במקור מהעיר אוזד בהונגריה, שניהם גרים, נישאו זה לזו.
הסיפור של דור שחר מתחיל לפני יותר מ-40 שנה, בחאן יונס שבעזה מקום הולדתו, כששמו עוד היה איימן סובח.
"נולדתי בחאן יונס למשפחה פלסטינאית", סיפר שחר בשיחה עם ערוץ 7. "אני זוכר 5 אחים, 3 קומות בבניין עם כל החמולה, אנחנו בקומה השנייה".
"אני זוכר את עצמי בגיל 6 משחק ברחובות חאן יונס מחבואים או מכות, לא היה משהו יותר מזה", אמר. "החלום שלי זה היה ללמוד בבית הספר כי היה לי חלום להיות רופא".
והנה, "התחיל בית הספר ואחרי תקופה של לימודים בא לכיתה מישהו עם חליפה, גבוה מאוד. המורה אמר לכולם שהיום יהיה שיעור מיוחד. איזו התרגשות הייתה לי. אמרתי לעצמי, עכשיו הגיע הזמן שילמדו אותנו איך להיות רופאים".
השיעור המיוחד התברר כשיעור לשנאת יהודים. "הוא התחיל כך: 'היהודים הם רוצחים; גברים, נשים וילדים. הם לקחו את האדמה של הסבא שלכם. מותר להילחם בהם, להרוג אותם זה מצווה. מי שהורג יהודי נכנס לגן עדן ומקבל 72 בתולות. חיפה וירושלים זאת האדמה של הסבא שלכם ואנחנו נלחם עד טיפת הדם האחרונה להחזיר את האדמה בחזרה. היהודים פעם היו מוסלמים וחלק מהמוסלמים הפכו להיות כופרים ונהיו יהודים ונוצרים ומותר להרוג אותם, כי מי שכופר ולא מאמין בדת של מוחמד דינו מוות'", כך אמר המורה בשיעור המיוחד.
לדברי שחר, "אני מאמין שהנשמה שלי של יהודי שנמצא בגוף של ערבי. ואז לא הרגשתי טוב ושאלתי את המורה אם אני יכול ללכת לשירותים. הוא מיד נתן לי סטירה ואמר לי 'בשיעור מיוחד כזה לא יוצאים'".
"על ילדים תמיד רואים מה מציק להם והוא קלט אותי ולקח אותי לחדר של המנהל", אמר. "הוא לחש לו משהו באוזן. המנהל ביקש ממני להסתובב עם הפנים מול הקיר כשאין לי מושג מה הולך להיות. ואז אני מרגיש מכה בגב מאחורה. זה היה שוט גומי שמשתמשים בו לסוסים. איזה כאבים. תופת. ואז המנהל ביקש ממני שאלך הביתה ולמחרת אבא שלי יחזור איתי לבית הספר. זה כמו קעקוע שלא נמחק. חזרתי הביתה בוכה".
עוברות השנים ושחר, לדבריו, היה "ילד מנחוס" שברח הרבה מבית הספר שחינך לשנאה. בשלב מסויים אביו לקח אותו לעבוד איתו בבנייה. "בגיל 12 וחצי התחלתי לעבוד ותכננתי שיום אחד הוא יקום ולא ימצא אותי. אחרי שלושה חודשים שאני עובד איתו בהם היינו יוצאים ביום ראשון ונשארים עד סוף השבוע בארץ, בבוקר אחד הוא קם ולא הייתי שמה".
"התחלתי לעבוד בשמירה", סיפר. "ערבים ישראלים היו לוקחים את העבודה ונותנים לילדים. שמרתי בשכונה של וילות והדיירים היו מגיעים לראות את הדירות".
בזכות הג'וב שמצא, הוא מצא את מי שמאוחר יותר אימץ אותו ומלווה אותו עד היום. "אחד מהם היה דתי, שמו ניסים אוזן", סיפר. "הוא התעניין בי. הוא נסע הביתה, הביא לי בגדים, נעליים מרק ומה לא. אפילו מערכת סטריאו עם קלטת של אבי ביטר".
כעבור זמן הזמין אוזן את שחר לליל הסדר. את המפגש שלו עם החג היהודי הוא תיאר כהפתעה גדולה. "חייתי באתר בנייה וכשהוא נכנס לגור בבית החדש הוא הזמין אותי לחג", סיפר. "לא ידעתי מה זה חג וגם העברית שלי לא הייתה משהו. הוא אמר שזה חג פסח. הוא הלך וקנה לי מכנסיים חולצה לבנה. הגעתי אליו בערב אני רואה שולחן ארוך, כולם בלבן, אוכל הזוי על השולחנות, אין לחם וקוסקוס וסלטים. הוא סיפר לי שהיינו עבדים במצרים 400 שנה והיום אנחנו עם חופשי וכו'".
חג הפסח הזה לא היה רק החג היהודי הראשון שפגש, אלא גם הפעם הראשונה שאמר בפה מלא שהוא רוצה להיות יהודי. "לא ידעתי אז עברית כמו שצריך, אבל מה שיצא לי מהפה היה 'אני רוצה להיות יהודי'", אמר. "הוא (ניסים אוזן, י"ג) אמר לי, 'לא, יהודי נולד יהודי ונשאר יהודי ערבי נולד ערבי ונשאר ערבי'. הוא לא שכנע אותי. הלכתי לשכנה אחרי הארוחה ואמרתי לה שאני רוצה להיות יהודי, אז היא אמרה לי לך לרבנות".
שחר לא ידע אז מה זאת רבנות, ולאחר תהליך ארוך של למידה ובירורים, הוא התגייר לבסוף אצל הרב צפניה דרורי בקריית שמונה.
את אדית אשתו הוא הכיר בפייסבוק. בתחילה, אחרי כמה נסיונות שניסה ליצור עמה קשר ללא הצלחה, הוא הפסיק לנסות. אחרי מספר ימים היא יצרה איתו קשר ואמרה לו שהיא לא מעוניינת להכיר אותו אך אולי תוכל להכיר לו את חברה שלה. "אמרתי לה אני רוצה להכיר אותך", אך היא סירבה בנימוס. "אחרי שעתיים היא חזרה אלי ואמרה לי שהיא מוכנה לצאת איתי לדייט". לבסוף הם יצאו יחד במשך כאחד עשר חודשים עד שבסוף בשבוע שעבר, כאמור, הם נישאו.
"הרב אמר לי להתחתן בחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות", סיפר. "זאת הייתה חתונה מהממת. בחוף הים בראשון לציון, בשיתוף העירייה והמועצה הדתית של ראשון. זאת הייתה חתונה צנועה, עם המשפחה והחברים הקרובים. אבא שלי זה ניסים אוזן, האחים שלי זה הבנים שלו".
לשחר אין כל קשר כיום עם משפחתו הביולוגית. את משפחת אוזן הוא מגדיר כמשפחה שלו. כשנשאל האם יהיה מעוניין בעתיד לחדש את הקשר עם משפחתו הוא השיב: "הקשר איתם לא עושה לי טוב. כשמגדלים את הילדים על שנאה ולא על אהבה אני לא רוצה קשר כזה".
בעתיד רוצה שחר להפיק סרט המספר את סיפור חייו המתחיל בחאן יונס, שם יספר, לדבריו, "על החינוך בבית הספר לרצוח יהודים, על הכלא הפלסטיני עם 7 מדורי גהינום, על איך זה להיות עם נשמה של יהודי ועל אהבת חינם".