אורי גרודר: "מי שעוסק בתחום שלנו הולך על גשר צר מאוד, ולפעמים גם נופל"

אורי גרודר, במאי ויוצר סרטים מספר מדוע חבריו מהברנז'ה לא הצליחו לעכל את חתונתו וחושף את האתגרים ביצירה קולנועית מתוך הקודש

אבנר שאקי , י"ח באלול תש"פ

אורי גרודר
אורי גרודר
צילום: עצמי

נעים להכיר

"אורי גרודר, 49, נשוי ואב לשישה, מתגורר באלעד, במאי ויוצר סרטים"

חילוני למהדרין

"נולדתי ברמת גן למשפחה אשכנזית חילונית. אבא שלי, הריני כפרת משכבו, נפטר השנה, והיה ניצול שואה שניצל ממש בניסים גלויים מציפורני הנאצים. כל המשפחה שלו נהרגה חוץ מדודה אחת, שבחסדי ה' מצאה אותו אחרי המלחמה, והם נסעו יחד לאורוגואי. אבא גדל שם, בשלב מסוים הכיר את אמא שלי, הם התחתנו ועלו לארץ, וכמה חודשים לאחר מכן נולדתי.

"כשהייתי בכיתה א' עברנו להרצליה, וגדלתי כילד חילוני למהדרין. רק שני דברים שקשורים ליהדות היו אצלנו בבית – צמנו בכיפור ולא אכלנו חזיר. לא הייתה אצלנו בבית אווירה של אנטי לדת, אבל היא גם לא עניינה אותנו בשום צורה כמעט. עד שהשתחררתי מהצבא, כשראיתי אנשים דתיים פשוט חשבתי לעצמי: 'אתם אל תפריעו לי, ואני לא אפריע לכם'. לא עניין אותי שום דבר שקשור לרוחניות".

שלום שלום לרחוק ולקרוב

"אחרי השחרור טסתי לשנה במזרח הרחוק, אוסטרליה, ארצות הברית ועוד, ובמהלך הטיול התחילו לי תהיות על החיים ומשמעותם. כשחזרתי לארץ די שכחתי מזה, והתחלתי ללמוד קולנוע באוני' תל אביב. מאוד השקעתי בלימודים, נכנסתי לזה לגמרי, ובתקופה הזו שוב חיפשתי דברים שקשורים לרוחניות.

"גרתי אז ליד שוק הכרמל בתל אביב, ובאחת הפעמים שעברתי שם אחד החב"דניקים הציע לי להניח תפילין. הנחתי תפילין בעזרתו, ועד הרגע הזה ממש אני זוכר את העוצמות שהרגשתי באותה הנחה. זו הייתה ממש חוויה חזקה. אמנם עברו כבר למעלה מ-20 שנה מאז, אבל אני עדיין זוכר אותה מצוין. בשלב ההוא עוד לא היו לי תפילין כמובן, אז הייתי מגיע במיוחד לדוכן של חב"ד בשוק הכרמל כדי להניח. היום אני ברוך ה' מאוד מחובר למצוות תפילין. משלבים מאוד ראשוניים בתשובה שלי אני מניח כל יום רש"י ורבינו תם. מצווה מדהימה בעיני".

עולה על הכל

"בזכות התפילין רציתי להתקרב יותר ליהדות, ובשלב הזה נתקלתי בספרים של רבי נחמן שמאוד דיברו אלי. כמה חודשים לאחר מכן הציעו לי לנסוע בראש השנה לאומן, כדי לצלם סרט קצר על מה שקורה שם. לא לצלם בחג כמובן, אלא לפני ואחרי. זה היה לפני 20 שנה בדיוק, שנת 2000, ובראש השנה ההוא השתנו לי החיים. ראש השנה אז באומן היה מאוד שונה מאיך שהוא היום. היו שם 5,000 איש לכל היותר. היום יש בערך 60 אלף. וגם אני הייתי מאוד שונה מאיך שאני היום. לא ששתי ללכת לתפילות למשל, או לשמוע שופר. זה לא כל כך עניין אותי.

"לעומת זאת, מה שהדליק אותי היה זה שהרגשתי וראיתי אהבת ישראל מאוד גדולה, כזו שלא ראיתי בחיים. אנשים שמחים, שירים, רוקדים, באחדות גדולה. ראיתי מגוון גדול של אנשים, והמחיצות והמסכים שמפרידים בדרך כלל פשוט ירדו לי מול העיניים. מאז ברוך ה' נסעתי כל שנה לאומן, חוץ משנה אחת. התחתנתי קצת לפני ראש השנה, ולא רציתי לעזוב את אשתי בשנה הראשונה של הנישואין. גם השנה אני מאוד רוצה לנסוע, אבל עוד לא ברור מה יהיה. אנחנו בכל מקרה מצפים לישועה".

כחיות הנוהמות ביער

"חזרתי לארץ אחרי החג, רציתי להמשיך להתקדם עם שמירת המצוות, אז השתלבתי בקהילה של הרב אוירבך, קהילה של בעלי תשובה בתל אביב, וגם התיידדתי עם הרב פרוספר מלכה. בתקופה ההיא הייתי באורות מאוד גבוהים של תשובה. החלטתי לקבל עלי חיי תורה ומצוות לגמרי, וללכת עד הסוף. להיות חרדי על כל מה שמשתמע מכך. ברגע שה' יתברך מעיר לבעלי תשובה את הלב, הם רודפים אחריו כמו אריות. מה שקורה לך בפנים בתקופה ההוא עוצמתי בטירוף.

"ואז, במצב הזה, יש שני סוגים של אנשים. יש כאלה שנבהלים ממה שקורה להם ולוקחים צעד אחורה, ויש אנשים שמסתערים קדימה. אני בן אדם טוטאלי בכל מה שאני עושה, אז ברגע שהבנתי שחיי תורה ומצוות זה מה שטוב לי – הלכתי עם זה עד הסוף. תוך זמן מאוד מאוד קצר החלפתי את הבגדים לשחור לבן, גידלתי זקן ופאות, למדתי תורה. בתוך כך כמובן שגם חיפשתי אישה שתהיה בראש שלי.

"זמן קצר יחסית אחרי התשובה, מישהי שאני מכיר מפעם שגם התחזקה, אמרה לי שהיא מכירה בעלת תשובה שלדעתה תתאים לי. חזרתי בתשובה בגיל 30, ובאותה שנה גם התחתנתי. תוך שלושה חודשים מהיום שהכרנו, אשתי ואני התחתנו. אשתי מגיעה ממשפחה של בעלי תשובה. אבא שלה שייך לדור הראשון של בעלי התשובה, מתקופת הרב אורי זוהר. היא לא עשתה את התהליך עם ההורים שלה, אבל כשהייתה בת 24, קצת לפני שהכרנו, התחזקה ויישרה איתם קו. הזמנתי לחתונה הרבה אנשים מהברנז'ה, אנשים שעבדו איתי בתחום הקולנוע והטלוויזיה, והם פשוט היו בשוק. הם מגיעים לחתונה שלי ורואים הפרדה מלאה בין גברים לנשים. אנשים לא ידעו איך לאכול את זה, לאכול אותי. הכל קרה כל כך מהר".

מכסה טפחיים

"השינוי הטוטאלי התבטא גם במקום בו בחרנו לגור. עברנו מיד אחרי החתונה לעיר חרדית. השינוי שלנו היה מאוד מהיר, וברור לי שזה לא מתאים לכל אחד. אבל לי כן. אם אני מתנדנד, עושה משהו לאט לאט, אני רואה שזה לא טוב לי. אני לא אוהב להיות על הגדר. כשאני מקבל החלטה אני הולך עליה בכל הכח.

והאמת היא שגם הוספתי מעבר למה שאני חייב. למשל אם פעם הייתי הולך עם גופיות, מכנסיים קצרים וכפכפים, אז כשהחלטתי שאני חרדי החלטתי שאכסה את גופי לגמרי ובכל מקום. גם בבית לא אסתובב עם חולצה או מכנסיים קצרים. וגם לא יחף. תמיד עם בגדים ארוכים.

"אני לא מרגיש שזה נכון עבורי לחשוף את הגוף שלי. כשאחת הילדות שלי ראתה לא מזמן את כפות הרגליים שלי, היא נבהלה. זה היה לה מאוד מוזר. כן, ככה זה. בעלי תשובה לפעמים לוקחים על עצמם חומרות".

אוכל סרטים

"רוב הדברים שקשורים לתשובה הסתדרו לי בטוב, אבל האתגר הכי משמעותי מבחינתי היה הפרנסה. מה שידעתי לעשות זה קולנוע וטלוויזיה, וחשבתי שאני לא יכול לחזור לזה. לא היה לי מושג במה אעבוד ואיך אתפרנס. לשמחתי הלכתי די מהר להתייעץ עם הרבנים שלי על זה, והם דווקא עודדו אותי לחזור לקולנוע. כמובן תוך שמירת ההלכה, השתדלות למען יצירה של דברים ערכיים שיחזקו אנשים, שמירה על סדר הלימוד, אבל בהחלט המליצו לי לחזור. ואדרבה, הם טענו שזו שליחות גדולה.

"היום אני לגמרי מבין על מה הם דיברו אז. זו באמת שליחות מדהימה לעסוק במקצועות האלה מתוך קדושה. אני ממש קורא לכל מי שעבודת ה' חשובה לו והוא מרגיש חיבור לתחום הזה – שפשוט ילך ללמוד. קל וחומר היום, כשברוך ה' יש מקומות מאוד תורניים שמלמדים קולנוע בקדושה. אני למשל כבר מחובר כעשור לבית הספר לקולנוע יהודי ביד בנימין, ורואה אילו אורות גדולים יוצאים משם. כשהקמנו את בית הספר אספנו תלמידים מישיבה שממוקמת באזור, כי הרגשנו שחסרים יוצרי קולנוע דתיים שיביאו תוכן איכותי כנגד רוב היוצרים שעשו דברים שהם אנטי יהדות, ולא היה מי שיענה להם.

"בשנתיים האחרונות יחסית לא הייתי שם הרבה, בגלל 'עוד ניפגש' ו 'רבנו', שתי סדרות שעשיתי לאחרונה, אבל אני מתכנן לחזור. כל יוצר תורני שיוצא לעולם הוא מאוד חשוב. שאנשים לא יפחדו ללכת על זה. לקב"ה יש את הספרייה הכי מדהימה בעולם, ארון הספרים היהודי, אבל מה לעשות שרוב האנשים לא פותחים ספרים, ולכן צריך להנגיש להם את אותם התכנים – רק בצורה הרבה יותר זורמת ומעניינת".

ערוץ של הידברות

"תודה לאל שמעתי בעצת הרבנים שלי, מיד ניסיתי לחזור לתחום, וכך זכיתי להיות ממקימי ערוץ הידברות. הקמנו מערך שלם של תורה ומצוות בווידאו. עשינו דברים מאוד מעניינים. אחר כך עברתי לערוץ 'תכלת', ואז חזרתי לערוץ הראשון. במקומות הדתיים שעבדתי בהם הייתה הגבלת תקציב רצינית, וגם לא יכולתי לעשות את הסרטים שרציתי במסגרות הדתיות בהן פעלתי, אז חזרתי לכלי תקשורת חילוני. אני מכוון את הסרטים שלי לאנשים שאינם דתיים, ואפילו אפשר להגיד לאנשים רחוקים.

"כזו למשל היא גם הסדרה שלי שברוך ה' עלתה השבוע בתאגיד, העוסקת ברבי נחמן. אנחנו מתחילים מהלידה שלו, ומנסים להבין איך הפך מרבי קטן למוביל תנועה חברתית כל כך גדולה. למה כל כך הרבה אנשים הולכים אחריו. 'כאן 11' השקיעו בזה המון, וגם קרנות ציבוריות נתנו את שלהן. בנוסף, אנשי מקצוע רבים השקיעו בסדרה הזו לא מעט. יש בה רמה מאוד גבוהה של אנימציה, אפקטים, ותוכן כמובן.

שולי רנד משתתף בסדרה, גם צבי יחזקאלי ואיתי תורג'מן. המוזיקה היא מוזיקה מקורית שאביתר בנאי יצר עבור הסדרה. מדובר באנשים שרבי נחמן נגע בהם, והם בחרו לחלוק את ההשפעה שלו עליהם איתנו.

"מעבר לכך, הציבור הרחב גם מכיר את הצדדים היותר שליליים של ברסלב, וגם בכך אנחנו עוסקים. בעזרת ה' יש שלושה פרקים באורך שעה שישודרו בטלוויזיה ויעלו לרשת, ובנוסף יש שלושה פרקים קצרים, 7 דקות כל אחד, שיעלו רק ברשת. בימים האלה אנחנו מסיימים את העבודה על 'רבנו', ואני מתכוון להמשיך לעונה שנייה של 'עוד ניפגש'. מעבר לכך, יש לי חלום לעשות סדרה על רבי שמעון בר יוחאי ועל האר"י הקדוש, משהו דומה בסגנון ובסדר גודל למה שעשינו על רבי נחמן".

גשר צר מאוד

"יחד עם זה שקראתי לאנשים ללכת ללמוד קולנוע, אני גם רוצה לומר שיש בעניין הזה המון אתגרים. כשאתה יוצר, אתה פוחד שיהיה חלילה חילול ה'. מי שעוסק בתחום שלנו הולך על גשר צר מאוד, ולפעמים גם נופל. אתה מתעסק בקב"ה, בתורה, בצדיקים, ומאוד חושש. ובצדק. מצד אחד אתה עוסק בקודש, ומצד שני אתה צריך להיות מעניין ועכשווי, וזו דרך לא פשוטה שאתה עובר. וכן, כמו שאמרתי יש גם נפילות בדרך ויש טעויות שנעשות. לפעמים אני אפילו חושב לעצמי שאולי אני צריך לעזוב הכל ולהיות כל יום בכולל. לימוד תורה זה משהו מאוד מאוד חשוב. וגם דרכו אפשר לקרב יהודים.

אני ברוך ה' לומד בבוקר ובערב, אבל רוב היום אני עובד אמנם בקודש. ברגעים האלה אני מזכיר לעצמי את המשמעות של מה שאנחנו עושים, את ההשפעה שיש לזה, ואני יודע שאני צריך להישאר בעשייה התקשורתית. לכל מי שעוסק בקירוב יש ספקות וחששות, ואסור שזה ימנע את העשייה.

"מה שכן, חשוב שאנשים שעוסקים בקירוב, וגם בעלי תשובה בהתחלת הדרך, ובמקרים מסוימים גם בהמשך, צריכים שתהיה להם הדרכה. זה דבר מאוד מאוד חשוב. אני יודע כמה זה עזר לי, ולכן מבין את הערך האדיר של זה. יש בעלי תשובה שמתפתים לרדת מהדרך, והכוונה מאוד יכולה לעזור להם.

"מהצד השני יש אנשים שנכנסים יותר מדי לשגרה של המצוות, וכבר נרדמים שם. לא מרגישים חיות בעבודת ה'. בעולם התורה גם אפשר להירדם. יש אנשים שעובדים את ה' מתוך שינה. אגב, בנקודה הזאת רבי נחמן מאוד יכול לעזור. הוא מדבר המון על התבודדות, וזו דרך נפלאה להישאר עם כוחות חזקים בעבודת ה'. הלוואי וכולם היו מגלים את התועלת האדירה שיש במעלת ההתבודדות".

עוד ניפגש

"השנה מור אבי ז"ל נפטר. הוא היה חולה במחלה הנוראה, והחזיק אותה בתוכו כמו אריה כ-7 שנים, בהן שמר על אופטימיות ושמחה, אך בסוף היא הכריעה אותו. אבא נפטר בשבת קודש, הייתי איתו ברגעיו האחרונים, החזקתי בו וקראנו יחד קריאת שמע, ואז נשם אבא את נשימתו האחרונה. אבא נקבר למחרת, ראש חודש סיון, שגם היה היום בו שודר פרק הבכרה של הסדרה שהייתי בין יוצריה: 'עוד ניפגש'.

"אבא היה כל כך שמח שעבדתי על הסדרה הזו, אבל לא זכה לראות אותה. וכך יצא שבאותו יום קברתי את אבי האהוב והדגול ז"ל, וגם יצאה הסדרה לעולם. זה היה לא פשוט עבורי, אבל הכל מכוון משמיים, וחייבים תמיד להתחזק באמונה שהשם יתברך איתך בכל מצב ושהכל תמיד ממנו ולטובה, כמו המשפט שאמר רבי עקיבא, וברבות השנים גם הפך להלכה בשולחן ערוך: 'כל מן דעביד רחמנא - לטב עביד".

לכל התכנים של אבנר שאקי לחצו כאן

באדיבות אתר הידברות – תכני יהדות, זמני כניסת שבת, הכרויות לדתיים בחינם, פרשת השבוע, לוח זמני היום ועוד