
המצאה ישראלית: לבלב ביו-מלאכותי המוחזק ברקמת ריאת חזיר ויושתל בגוף החולה וייצר אינסולין בעצמו יהפוך את חייהם של חולי סוכרת לקלים הרבה יותר. שוחחנו עם מנכ''ל החברה שמאחורי הפיתוח, חברת 'בטאלין', ד''ר ניקולאי קוניצ'ר.
"אנחנו עוסקים בתרפיה-תאית, כלומר ריפוי מחלות בעזרת תא שלם. הסיבה לכך היא שמבחינה אבולוציונית התאים הם הדבר הנכון ביותר שיודע לעשות את זה הכי טוב ללא התערבות שלנו. אנחנו מכינים מיקרו לבלב שמורכב מתאים שיודעים לייצר אינסולין ללא התערבות שלנו, אבל התאים צריכים תמיכה, וזו רקמה שאותה אנחנו עושים מריאות של חזיר. זו הרקמה הטובה ביותר לכך אחרי שמוציאים משם את כל התאים של החזיר ונשארת רק הרקמה העוטפת את התאים ועל הרקמה אנחנו משתילים את התאים שמייצרים אינסולין".
למעשה מדובר במעין כיס זעיר בגודל של דיסקית שקוטרה 7 מ"מ בעובי של 0.3 מ"מ והיא העשויה מעור חזיר ובתוכה. "אנחנו קוראים לזה מעיין פיגום", אומר ד"ר קוניצ'ר ומציין כי בהשתלה אחת מושתלים מספר שתלים כדי שיהיו די תאים למשימת ייצור האינסולין.
"אלו אותם תאים שאחראים על יצור האינסולין ויודעים להרגיש את רמות הסוכר בדם. אנחנו משתמשים באותם הכיסים וכשהם מושתלים בגוף יש כלי דם שמפרישים אינסוין לפי רמת הסוכר שיש בדם ולמעשה לא צריך עוד התערבות".
הניתוח להשתלת ה"כיסים" הללו הוא אפילו לא בהרדמה כללית אלא בהרדמה מקומית ומיד לאחריו המטופל משוחרר לביתו ללא צורך באישפוז. לפי שעה בוצעו ניסויי היתכנות בעכברים סוכרתיים והמערכת הוכתרה בהצלחה. "עכשיו אנחנו מכינים להגשה באנגליה ובארה"ב לקראת ניסוי בבני אדם".
והחברה של ד"ר קוניצ'ר לא לבד. יש לה מתחרים ברחבי העולם והוא מספר: "יש כמה חברות שמנסות לפתח משהו דומה. היו שהגיעו לניסויים בבני אדם ונכשלו. היתרון שלנו הוא אותו הפיגום, הכיס, כי אחרים מנסים להשתמש רק בתאים בלי פיגום והניסיון שלנו גילה שתאים לבד לא מתפקדים טוב".
קוניצ'ר מציין כי רעיון הפיגום-כיס הוא "של פרופ' מיטרני מהאוניברסיטה העברית. הוא אמר שהתאים צריכים תמיכה ביולוגית ולכן השתמשנו במעטפת הזו שאנחנו מייצרים מריאות של חזיר".
החברה אותה מנהל ד"ר קוניצ'ר מתנהלת במקביל עם שותפים במקומות שונים בעולם ולהערכתו מאחר וכ-155 מיליוני חולי סוכרת המזריקים לעצמם אינסולין למיזם גם פוטנציאל כלכלי לא מבוטל. "החלום הוא שנוכל להביא את זה לכולם" הוא אומר ומעריך שעלותו של הניתוח יהיה כמה עשרות אלפי דולרים ולהערכתו מאחר ועלות חולי הסכרת בעולם עומדת על 1.5 טריליון דולר שהם "מעמסה כבדה על מערכות הבריאות. לכן יש סיכוי שחברות הביטוח והממשלות יכנסו לעניין. קשה להגיד איך זה יתנהל בשלב זה אבל ניתן להעריך שזה לא יהיה רק על האדם הפרטי".
"אם הכול יתנהל כמו שצריך בשנה הבאה נתחיל ניסויים קליניים. זמן הניסויים הללו ייקבעו על פי הרשויות הרגולטוריות. הערכה שלנו מדברות על יציאה לשוק בשנת 2025. כל זה אם הכול יתנהל כמו שמתוכנן".