למה להתעסק בדת"לשים?

הרב אריאל אליהו מסביר מדוע בחר הרב שמואל אליהו להעלות לסדר היום הציבורי את סוגית נטישת הדת ומה אפשר לעשות בנדון.

הרב אריאל אליהו , י"ט באלול תש"פ

הרב אריאל אליהו
הרב אריאל אליהו
צילום: דוברות

לפני שבוע יצא מו"ר אבא בקריאת השכמה ציבורית לחודש אלול בנושא הדת"לשים, שהרב עוסק בו כבר חצי שנה. אבא שרגיל להסתכל בעין טובה על החיים במדינת ישראל בכלל ובחברה הדתית בפרט  חרג הפעם ממנהגו ובחר להציג מראה כואבת למול הציבור.

הוא עשה כן משום שהמציאות מלמדת על כך שאנשים מעדיפים להתעלם ולטאטא מתחת לשטיח, את מה שנדרש לתשומת לב כולנו. בעצה אחת עם הרב יהושע שפירא, קיבלנו הנחיה להקדיש את הזמן הנדרש לקריאת כל המחקרים שנעשו בנושא כדי להבין את היקפו וזה מה שעשינו במהלך השנה האחרונה.

ראיינו חוקרים ובצענו התאמות עומק בין המחקרים השונים והכל מתוך רצון לרדת לעומקה של התופעה. ביחד עם דרור יהב עברנו על 14 מחקרים שונים וראיינו 10 מומחים וחוקרים שבדקו את הנשירה מחיים דתיים לחילונים ומסורתיים.  בצוות היו שותפים גם אנשי מכון אח"י – "אסטרטגיה חינוכית יהודית" שלמעשה עוררו אותנו  לענין. הצוות המדהים הזה ישב עם מאות מנהלים, ראשי ישיבות ואולפנות. עם הורים ומורים, תלמידים ותלמידות על מנת להבין את התמונה לעומקה.

לקריאת סיכום המחקר
 
אוביקטיביות 

בסופו של תהליך בחרנו להסתמך על שלושה מחקרים שבוצעו על ידי הלמ"ס, PEW, וקמיל פוקס עם שמואל רוזנר. בחרנו בהם מכיוון שמחקריהם לא היו תלויים בגורמים אחרים ובשל הרלונטיות שלהם  לשאלות החקר שהצבנו. בנוסף - היקף הנחקרים עליהם התבססו מחקריהם רחב מאוד (מה שמצמצם כמובן את טווח הסטייה), ואולי החשוב ביותר - הם למדו את כלל הציבור ולא התמקדו בציבור הדתי לאומי לבדו.

סקרים אלו הלמו את עבודותיהם של מיכאל זלבה, נחום בלס ואלקס וינרב, ולכן העדפנו אותם על מחקרים אחרים, שאף הם בוצעו על ידי מומחים, אבל בתנאים פחות טובים מן המחקרים אותם אימצנו. 

מכיוון שיש בסוגיה הזו גישות מתודולוגיות שונות, ישבנו בנוסף עם חוקרי הלמ"ס ועם סטטיסטיקאים מתחום מדעי החברה. אלו ואלו חיזקו את הרושם של המחקרים ואילצו אותנו לקבל את המסקנות הכואבות העולות מהם.  

בחרנו שלא להתייחס למחקרו של ד"ר עידו ליברמן שנעשה בשיתוף עם 'מעלה' -   מכיוון שהוא בוצע על טווח גילאים צר ובאמצעות שאלונים שנשלחו בדואר. לדעתנו הוא עשה עבודה מצויינת בניתוח גורמי התופעה, ואנחנו נישען על מחקרו החשוב ששופך אור על נקודות רבות. 

יציאה בשאלה - לא רק בגיל העשרה

חשוב לציין כי ככל שמצמצמים את טווח הגילאים, אחוז היוצאים בשאלה יורד וזאת מפני שתהליך היציאה בשאלה מתרחש במשך שנים. אריאל פינקלשטיין שצמצם את טווח גילאי הנחקרים הגיע בשל כך לנתונים נמוכים יותר של יוצאים בשאלה (33% והוא גם מפרש אחרת את הנתונים. ניתן לקרוא זאת במחקרו). 

סקר הלמ"ס לשנת 2019 מלמד שכלל הנשירה היא 43.3%. אבל כאשר בודקים את טווח הגילאים   20-44 מקבלים תוצאה של 34.3% יוצאים בשאלה. הנתון הזה מלמד כי תופעת היוצאים בשאלה הינה תהליך מתמשך המחייב אותנו כקהילה להמשיך בלימוד ובהתמודדות עם בגילאים מתקדמים יותר.  

סיבות חיצוניות

קראתי את מאמרו המצויין של משה פייגלין שמבקש לתלות את הנשירה בהתנתקות, אבל למרות התיאוריה היפה, המחקרים כולם מראים שהנשירה הייתה באותם מימדים גם בשנים שקודם להתנתקות, כך שההנחה הזו כפי הנראה אינה נכונה. (ראו את מחקריהם של פרופ' ישראל ריץ'  בשנים תש"ן-תש"ס ופרופ' מרדכי בר-לב ז"ל  משנת תש"מ) 
המשמעות היא שהיציאה בשאלה אינה תוצאה של משבר חד פעמי אלא של גישה חינוכית. רצף השנים הארוכות שבהן התופעה קיימת, מחייב אותנו להשקיע חשיבה רצינית בסוגיה ולבחון אותה מכל היבטיה.  

הסקר אינו נשען על נתונים מהחמ"ד

החמ"ד מתעסק בשנים האחרונות בנשירה שקיימת בתוך המסגרות שלו, נשירה שחלק גדול ממנה נרשם על אותה אוכלוסייה מסורתית שמבקשת להעניק לילדיה בסיס יהודי שורשי. החמ"ד עושה מלאכת קודש על מנת לצמצם את הנשירה ומקיים מערך למידת עמיתים בתחום, אבל נתונים אלו אינם קשורים לסקרים עליהם דיברנו מכיוון שאוכלוסייה זו כלל לא נדגמת בסקר. 

שאלות החקר הם ביחס להגדרת הבית בו נולדת ואיך אתה מגדיר את עצמך כיום. ולכן מי שבא מבית מסורתי ללמוד בחמ"ד מספר שנים, לא נסקר, והנתון של 43.3% נשירה לא מתייחס אליו. במאמר מוסגר ראוי לציין שאוכלוסייה זו חשובה לנו מאוד ולא יתכן שאחרי שנים ארוכות בהן שהו במערכות החינוך שלנו, לא הוטמעה בהם זהות יהודית ברמה הקיומית.  בכל אופן כפי שכתבתי - מבחינת הסוקרים האוכלוסייה המסורתית לא נכללת בסקרים שלהם, ואילו כן הייתה נכללת, תמונת הנתונים הייתה קשה הרבה יותר.

הנשירה מונעת גדילה של ציבור דתי לאומי

לדבריו של שמואל רוזנר ועל פי מחקרו המשותף עם קמיל פוקס, גם כאשר אין נשירה - ישנו תהליך של הליכה שמאלה, קרי החרדלי"ם נעשים מתונים יותר, הדתיים הולכים לכוונים יותר 'לייטים', והלייטים מאבדים מעל 50% לטובת הציבור החילוני... 
שמחתי לקרוא במאמרו של הרב סתיו השבת שגם הוא מסכים שגישת הלייטיות מוליכה לתהליך של חילון, לצערנו כולנו.  

לדברי 'מכון קהלת' ו'מכון טאוב', הציבור הדתי לאומי מזין למעשה את הציבור החילוני, כך שלמרות הגידול הדמוגרפי הגדול שקיים בציונות הדתית, הציבור הדתי לא נהנה מפירותיו. זו הסיבה שבגללה הציבור הדתי לאומי נותר על משקל של 20% מן האוכלוסייה היהודית בישראל כבר 60 שנה ולא מראה סימני צמיחה כפי שנדגמת היטב בציבור החרדי ההולך וגדל ב"ה. 

נשירה בציבור החרדל"י

חשוב להדגיש שגם הציבור החרדל"י אינו מוחמא מהסקרים כאשר 21% מבוגריו נוטש את אורח החיים הדתי ואחוז מסויים אינו ממשיך בחיים תורניים. קרי: היכולת של הציונות הדתית להעביר את החום ואת המסורת לדור הבא, לכל הפחות ביחס לחיים הדתיים, נמוכה בהשוואה לציבור החרדי שם הנשירה היא בין  5.8%-9%

"ספרי תורה שרופים" האומנם?

עם ישראל הוא עם אמוני שרואה את הקדושה לא רק בספרים אלא גם באנשים. יהודי שאינו מקיים מצוות ועובר על איסורי כרת שונים, הוא כאב גדול למשפחתו ולאומה כולה ויש סיבה טובה לחוש קריעה ותחושה של שריפת 'ספר תורה'. האצבע המאשימה אינה מופנית כלפי מי שבחר להפסיק לחיות חיים יהודיים, אלא מולנו- אנחנו המחנכים שלו שלא בכינו עליו, שלא השקענו בו ושבסופו של תהליך הוא לא ראה את המאור שבתורה ובחר להפנות לה עורף. 

אנחנו צריכים לשאול את עצמינו האם אנחנו עדיין מסוגלים לחוש את האסון הזה, של ניתוק מחיי עולמים ובחירה בחיי שעה וכפי שעולה מתגובות שונות במהלך השבועות האחרונים, לא כולם שותפים לתחושה המרה הזו, כי זה נראה כנורמלי.  זו הסיבה שמו"ר אבא שם את הסוגיה הזו במקומה הראוי והניח את המראה הלא נעימה הזו אל מול פנינו.

מה עושים?

השאלה שמלווה אותנו בכל התהליך היא מה הלאה? הרי הקמנו בתי ספר, ישיבות, אולפנות, מדרשות ומכינות ומה עוד בכוחנו לעשות ולא עשינו?

עלינו להכיר בכך שדרך ארוכה מאוד לפנינו ולכן שאלה זו שבאה לפתחנו באלול תש"פ, מבקשת תשובה ולא רק זעזוע מן הנתונים. אנחנו זקוקים לתכנית עבודה שנתית ורב שנתית, שכל מי ששותף לדאגה הזו יבנה במקומו ובמעגלי ההשפעה שלו.

שכל אחד יבחן את עצמו מול ילדיו או תלמידיו – האם הוא מצליח להעביר אליהם חום של אהבת תורה ויראת שמים? האם הוא עצמו חם? האם אצלו הדברים מבוררים על מנת שיוכל לפעול במציאות? מצידנו – אחרי עבודת המחקר הזו אנחנו מרגישים מחוייבות   להמשיך לחקור ולשתף, במהלך השנה הקרובה את הנתונים, את הקולות העולים מן השטח וברעיונות חדשים שיעלו כדי להשיב  את הרכבת הדתית לאומית לפסים הראויים לה, לצמיחה ולהובלה בעם ישראל.

הכותב הוא רב קהילה בחריש מנהל באיגוד רבני קהילות