דעה
היוהרה השיפוטית הביאה שחיתות

כשאין כפיפות לערכי יסוד ישראליים מקוריים, אין מוגנות נשים ולא קדושת המשפחה, לא משפט מוסרי ולא מערכות חוק שמתנהלות כראוי.

יצחק זאגא , י"ט באלול תש"פ

הרב יצחק זאגא
הרב יצחק זאגא
צילום: עמנואל מימון

גילויי השחיתות לכאורה, שחשף עמית סגל, הם סימפטום התפרקות כללית של ערכי יסוד במדינת ישראל.

כששופטים מתנהגים כמי שהכל מותר להם, ואין שום ערך עליון שמחייב אותם, יופץ המסר גם לכל שאר מערכות החוק, ויגיע לבסוף עד לחיי הנוער, שחושב כי אין בעצם שום גבולות בפני תאוותיו של האדם, כל הישר בעיניו, יעשה.

בתחילת הדרך זה ממש לא היה נראה כך. עזיבת משפט ישראל המקורי בקום המדינה, כמו גם המהפכה החוקתית של אהרון ברק, נראו לרבים בישראל כשיא התגלות המוסר הטהור. החלפת שיטות משפטיות מיושנות במשפט אנושי מודרני מתקדם.

אך כמו שאנו רואים מול עינינו, הגיעו הדברים להפיכת מערכות השלטון לאורוות של אינטרסים אפלים, ואת חיי הציבור הישראלי בכלל, למלאים בתופעות של פשיטת רגל מוסרית. מדוע?

לפני 26 שנים, בטקס חגיגי של לשכת עורכי הדין בבניני האומה, עמד אהרון ברק, אז נשיא בית המשפט העליון, והכריז בלהט "לכו לבתיכם, ספרו לבני משפחותיכם, המהפכה החוקתית קרתה, הכנסת אינה יותר הגוף העליון במדינה". אכן, אמרתי בליבי, צריך ללכת ולספר לעם, שגנבו לו את סדרי השלטון הבסיסיים ביותר, בלי לשאול או אפילו ליידע אותו.

כשהגיע חוק ערוץ 7 והכשיר את פעילות הרדיו החשוב הזה, בא בית המשפט העליון וביטל את החוק, בטענה שהוא פוגע בחופש העיסוק. בעיניים משפטיות, לא ערוץ 7 היה הפיראט בסיפור הזה, אלא בית המשפט שגנב בפיראטיות גמורה ועל דעת עצמו, את הסמכות לבטל את חוקי הכנסת הנבחרת.

באחד מפסקי הדין בהם הכין ברק את המהפכה הבלתי חוקתית שלו, כתב הוא בהתייחס לחקירה מאד מקובלת של מושג משפטי מסוים, 'חקירה זו, שפחת הדין היא ולא אדונו'. הייתי המום. אם במחי קולמוס מבטל כבוד השופט ניתוח משפטי כה מקובל, ומכריז כי ניתוח זה הוא שפחת הדין ולא אדונו, אז מי הוא האדון האמתי של הדין? התשובה היתה פשוטה וברורה – השופט בעצמו. בפקולטה למשפטים סערו הרוחות. טענתי כי מדובר ביוהרה שיפוטית חסרת גבולות. תומכיו של ברק השיבו, כי מדובר באדם מאד צנוע ובלתי יהיר בתכלית. טעות נוראה היתה בידם. גם אדם צנוע בהליכותיו, יכול לאחוז בדעות שהיהירות האנושית בבסיסן.

יוהרה שיפוטית מביאה שחיתות. כפי שכותב הרב קוק בישראל ותחיתו ג', משפט שאינו כופף עצמו למוסר עליון מחייב, ותולה הכל בשכלו האנושי, יישחק ויפול לבסוף לתהום האינטרס והאגו. אכן, בכאב יש לומר, כי מי שהשליט את מושגי השכל הפרטיים שלו, מוסריים ככל שיהיו, הביא את המערכת, די מהר יש לציין, לתופעות של שחיתות מוסרית.

המאבק איננו רק על בית המשפט ושאר מערכות השלטון, אלא על המוסר הישראלי הכללי. על חיינו וחיי ילדינו. על עתיד מדינתנו. כי כשאין כפיפות ענוותנית לערכי יסוד ישראליים מקוריים, אין כלום. לא מוגנות נשים, ולא קדושת המשפחה. לא משפט מוסרי, ולא מערכות חוק שמתנהלות כראוי.

הצבא כורע מקצועית תחת נטל הפסיקות המוזרות של בג"צ, והמדינה כולה תחת פוליטיקאים שחושבים רק על הקריירה שלהם. מוכרחים לעצור את ההידרדרות הזו. להשיב את הענווה והמוסר לכלל המערכות.

בשולי הדברים, אני הקטן שב וקורא להקמת מערכת משפט תורנית ממלכתית מקבילה, שתתחרה במערכת הקיימת, בכל הקשור לדיני ממונות. מערכת כזו, תוריד עומס ותאתגר מוסרית את בתי המשפט. כך יחווה עם ישראל, מרצון, שיפוט לפי מוסר ישראל המקורי.

יצחק זאגא, יו"ר רוח ירושלמית, תנועה יהודית-חברתית