רווקות מאוחרת, אומן, קורונה ומה שביניהם

רבות למדתי מהקורונה, נדמה שאירוע בסדר גודל כזה ובעל השלכות מרחיקות לכת מחייב אותנו בתהליך עמוק של לימוד.

דניאל מורי , כ' באלול תש"פ

ציון רבי נחמן מברסלב באומן
ציון רבי נחמן מברסלב באומן
צילום: ברל'ה קרומבי

רבות למדתי מהקורונה, נדמה שאירוע בסדר גודל כזה ובעל השלכות מרחיקות לכת מחייב אותנו בתהליך עמוק של לימוד.

המתבונן במבט רדוד יבחין בוודאי שמשבר הקורונה אילץ הרבה מבתי ישראל להגדיר מחדש את סדר העדיפויות במשק הבית . הרגלי הצריכה של מותרות מסוגים שונים, שהיו נראים לנו בעבר צורך נפשי, פתאום תפסו מקום אחר וממילא סובלים דיחוי. אירועים משפחתיים חגיגיים ,נוצצים ומנקרי עיניים , הפכו בבת אחת לאירועים צנועים ופשוטים. טיסות לחו"ל ובילויים במלונות יוקרה שהיו דבר שבשגרה עד לפני חצי שנה, כבר לא נמצאים היום בלקסיקון.

אך עם כל זאת , נראה לי שזהו רק קצה הקרחון. במבט עמוק יותר מתגלה כי שיבוש סדרי עדיפויות הוא אחד היסודות הרקובים שעליו מושתתים הרבה חולאים של הפרט ושל הציבור, כשמשבר הקורונה רק שפך אור על בעיית שורשית זו שהייתה קיימת הרבה שנים קודם.

ניתן להביא הרבה דוגמאות לבעייה זו, אך נתמקד בשתיים. הרווקות המאוחרת של רבים וטובים בגילאי 30 ומעלה, הוא דבר חדש במחוזותינו. עד לפני 30 שנים, בחור או בחורה שהיו עוברים את גיל 25 ועודם חיים לבד, היו ישר מסומנים כחריגים בחברה. במקרה הטוב זה לא נראה שגרתי, ובמקרה הפחות טוב, זו סיבה לכך שיש בעייה אצל אותו בחור או אצל אותה בחורה.

רבים וטובים ניסו לעמוד על תופעה זו ,להתמודד עימה ולגלות את שורשיה. גם רבים מחבריי שרויים במצב קשה זה, ונראה לי ששורש הבעייה מתחיל בכך שאין חינוך לסדרי עדיפויות. חיי הנישואין לא תופסים את המקום הגבוה הראוי להם , משל הם היו מותרות שמתאימים לאנשים שהתמזל מזלם וחיים באיכות חיים גבוהה. אם היה חשוב לנו חיי נישואין, לפחות כמו שחשוב לנו לימוד מקצוע או פיתוח קריירה, היינו עושים שמיניות באויר ומשקיעים את מירב האנרגיה בנושא כדי להתחתן בגיל צעיר.

המציאות מוכיחה מעל לכל ספק כי כמעט כל הרווקים והרווקות הנ"ל מסודרים כלכלית כבר בגיל צעיר, הם מצליחים לפתח קשרים ידידותיים עם בני המין השני , (אני מכיר אפילו כאלה שעוסקים בפסיכולוגיה ובהעצמת בני נוער, דבר שרק מעמיק את האבסורד ומוכיח את חוסר סדרי העדיפויות), אין ספק – אנשים מוצלחים מכל הבחינות. אז איך קורה שהם עדיין חיים ברווקות?

יש משהו בבסיס הבריא של החיים שהשתבש. ולצערינו כל כך השתבש עד כדי כך שזה הפך לתופעה שגרתית . אפשר כמובן לנתח ניתוחים ופרשנויות מסוגים שונים, ורבים וטובים מנסים לעזור בכל מיני דרכים. בוודאי שכוונתם רצוייה, אך זה לא יותר מהתעסקות בסימפטומים, ולא נוכל להימלט מהאבחנה של שורש הבעייה – שיבוש בסדרי עדיפויות, המביא לכך שדבר הנמצא בבסיס החיים, "בניית האדם" ע"י הקמת משפחה,חשוב פחות מכל דבר אחר וממיילא נדחה לשנים רבות.

דוגמא נוספת לשיבוש בסדרי עדיפויות היא האובססיה שבנסיעה לאומן לקראת ראש השנה. בכל שנה אני "תופס את הראש" ולא מצליח להבין תופעה זו. גברים בעלי משפחות, על פניו, נורמטיביות, שעוזבים את נשותיהם ואת ילדיהם בחג , משקיעים כסף, כדי להשתטח על קברו של צדיק???

ב"פלנטה" שבה אני חי, רק על הרעיון לעזוב את אשתי בחג כאשר היא מטופלת בילדים, ולצאת ל"התפנק" באקסטזה רגשית תהא אשר תהא – זו עילה לגירושין באופן מיידי, ובצדק. זו הרי חוצפה שאין כדוגמתה. רבונו של עולם, היכן סדרי העדיפויות?? זה רצונו של ה'??

אין בכוונתי להיכנס לסוגיא ההלכתית, ואף אחד לא ישכנע אותי באותות ובמופתים של המתרחש באומן. אני רק מרשה לעצמי לתהות על שיבוש בסדרי העדיפויות. ואם לא די בכך, הגיעה עונת "אומן" השנה בעיצומו של משבר הקורונה, והוסיף שובוש על השיבוש שכבר קיים. חסידי אומן מביאים כל מיני אמתלאות מוזרות כדי להוכיח קבל עם ועולם למה הנסיעה הכרחית , ויותר חשובה מכל דבר אחר.

הם אף מרחיקים לכת ומוסרים נפשם להגיע לאומן בדרך לא דרך ע"י עקיפת דרכי הגישה, ובניגוד לכללי משרד הבריאות מבלי להתחשב בכלל בהשלכות המסוכנות שבכך. (ואין בכוונתי ללמד סנגוריא או קטגוריא על מקבלי ההחלטות האם היו יכולים יותר להבין לליבם של החסידים ולהתגמש יותר בהנחיות, אלא אני רוצה להדגיש את עצם האבסורד בפולמוס המיותר סביב נסיעה למקום שכל כולו אובססיה רגשית ולא מעבר). אין זאת כי אם שיבוש חמור בסדר העדיפויות הבריא של החיים. וכאשר אין חינוך ראוי לכך מגיל צעיר , השיבוש הולך ומתעצם ומכלה כל חלקה טובה

יהי רצון שנתברך בשנה טובה ומתוקה, שהקב"ה יתן בנו בינה להבין ולהשכיל,

שאמנם "אין לך דבר שאין לו מקום" אבל הדבר החשוב יותר הוא : איזה מקום בסדר העדיפויות הוא תופס.