אני אתחיל מהסוף, אם יש לכם שעה וחצי פנויות ובא לכם לראות את גרסת הלייב אקשן החדשה של מולאן, אז אל.
תעשו לעצמכם טובה ופשוט תראו שוב את הגרסה המצוירת משנות התשעים, תאמינו לי אתם תהנו יותר וכבונוס אפילו חסכתם לעצמכם שלוש דקות על קריאת הביקורת הזו.
מכיוון שאתם לא הולכים לעשות את מה שאמרתי, ובצדק מסוים, (בכל זאת מדובר בגרסת לייב אקשן לסרט שגדלנו עליו, אני יודע שאני לא הייתי מקשיב לעצמי), אז בואו נדבר קצת על הגרסה המחודשת שדיסני הפיצה למנויי שירות הסטרימינג שלה בסופ"ש האחרון.
העלילה הבסיסית היא אותה עלילה ומבוססת על האגדה הסינית המקורית, שמתארת גיבורה עממית בשם מולאן. אותה עלילה, עם קצת שינויים. זוכרים את השמן החמוד מהשלישיה? אין אותו. זוכרים את מושו הדרקון האדום? אין אותו. שירים? אין. מלך הסלע? אין. פקיד מעצבן ומתנשא? אין. אין. אין.
העלילה הייתה, ועדיין, טובה ומעניינת, אבל היא מעולם לא הייתה הסיבה שאהבנו את הסרט. הנימה המבודחת, הקלילה, שכל כך אהבנו, נעלמה מהסרט ויחד איתה כל הקסם שלו.
עם השאלה הזו, של כמה להישאר נאמן למקור, דיסני כבר התמודדו בעבר הקרוב. במלך האריות הם בחרו להיצמד למציאות, להציג בעלי חיים כמה שיותר אמיתיים. בעלי חיים שלא שרים. בעלי חיים שלא רוקדים במעגלים אחד על גב השני.
באלאדין לעומת זאת (עבודה של גאי ריצ'י הנהדר), הם העדיפו להיצמד לרוח הקלילה והמבודחת של סרט הילדים המקורי, רק עם בני אדם במקום דמויות מצוירות.
גרסת הלייב אקשן של מולאן לגמרי שייכת לקטגוריה הראשונה, של מלך האריות. לא שהם לגמרי נצמדו למציאות, משום מה הם התעקשו להכניס מכשפה לתוך הסיפור, אבל הם בחרו ללכת על סרט כמה שיותר אמיתי, סרט למבוגרים, עם הרצינות המתאימה והמסרים המתאימים ובעיקר המון פוליטיקלי קורקט. ערימות של פוליטיקלי קורקט.
הסרט מתחיל בנאום קצר שפשוט לקוח מדף מסרים שמדבר על זכויות ושיוויון האישה, ונגמר ב... טוב, אני לא אגיד לכם איך זה נגמר כי זה יהיה ספוילר, אבל הבנתם את רוח הדברים.
אין לי בעיה עם מסרים פמיניסטיים, הבעיה היא עם צורת ההגשה. גם בתור ילדים הבנו שהסרט מולאן מציג דמות נשית חזקה, אבל כנראה דיסני חושבים שאת דור הy צריך להאכיל מסרים בכפית. חבל.