החינוך ביום שאחרי הקורונה

מערכת החינוך הופכת לחשובה מתמיד על רקע מגפת הקורונה. יצאנו לבדוק עם המומחים של מכללת תלפיות את המהפכה הלימודית

יוסף ארנפלד , כ"א באלול תש"פ

הראל יצחקי, מנכ"ל מכללת תלפיות
הראל יצחקי, מנכ"ל מכללת תלפיות
צילום: תומר יעקובסון

הקורונה שקפצה עלינו לפני כחצי שנה, שיבשה בבת אחת את מסלול החיים השגרתי שלנו. אף אחד לא דמיין שנגיף קטן כל כך, שנעלם מעיני בשר ודם, יכול לגרום למהפכה גדולה כל כך ולריחוק חברתי גדול עוד יותר. מעבר למקומות העבודה, שהיו הנפגעים הראשיים מהמצב החדש שנוצר, גם מוסדות החינוך נאלצו להסתגל תוך זמן קצר ללמידה מקוונת מרחוק. לא כל המוסדות נערכו למהלך הזה כדבעי מבעוד מועד, מה שהקשה על התפקוד בהמשך שנת הלימודים.

אחד ממוסדות החינוך האקדמיים שצלחו את המעבר באופן מיטבי הוא מכללת תלפיות. הראל יצחקי, מנכ"ל המכללה, מגלה כי אחד הדברים שעזרו להם לעבור את התקופה על הצד הטוב ביותר הוא העובדה שבשנים האחרונות, כחלק מתוכנית חומש של המכללה, הושקעו משאבים רבים בהטמעת ההוראה מרחוק ובהצעדה מתמדת של תהליך ההכשרה והלמידה הלמידה אל עבר מיומנויות המאה ה־21. "הנחת העבודה שלנו הייתה ששיטת ההוראה המסורתית בכיתה עומדת לשנות את פניה, והמכללה, כמוסד המכשיר את הדור הבא של אנשי ונשות החינוך, חייבת להיות נושאת הבשורה בתחום. לכן הטמענו יותר ויותר כלים של הוראה מקוונת, יותר הכוונה של סטודנטיות לשימוש בעזרים דיגיטליים".

כך לדוגמה, כחלק מהקונספט של 'קמפוס חכם' שמובילים במכללה, קיבלו הסטודנטים לתואר ראשון ושני טאבלט במתנה. "מטרתנו הייתה לעודד את הסטודנטים להיות מחוברים ונגישים ככל האפשר למאגרי המידע והידע האינסופיים המקיפים אותם, לשתף תכנים וידע ולקדם נוכחות פעילה באתרי הקורסים - לימוד תוסס ומתמשך הפורץ מעבר לגבולות הכיתה ושעות הקורס. העובדה שהיה במכללה צוות ייעודי שעבד באופן קבוע לאורך השנים האחרונות על מנת להבנות את תהליכי העבודה האקדמיים והטכנו־פדגוגיים, סייעה מאוד להטמעת הקורסים המקוונים עם פרוץ המגפה בישראל.

"הפלטפורמה, השיטה והתהליך כבר היו קיימים, רק קהל היעד הורחב בבת אחת. בפרק זמן קצר ביותר פתחנו אתרי תמיכה, והנגשנו למרצים את כל הכלים שאִפשרו מעבר חלק מהוראה פרונטלית למרוחקת. במקביל יצרנו, בהובלת דקאנית הסטודנטים, מנגנון נוסף שמטרתו להעניק ליווי אקדמי ואפשרות לתמיכה רגשית עבור הסטודנטים, מתוך כוונה לפזר את הערפל ולתת מענה תוך כדי תנועה לבעיות שנוצרו בזמן הלימוד והבחינות. לאורך חצי השנה האחרונה ביצענו שוב ושוב התאמות כדי שגם למרצים וגם לסטודנטים יהיו התנאים הכי טובים שאפשר, כדי לעבור את התקופה הזו בהצלחה".

בקורונה, כך מסתבר, ניתן למצוא גם דברים טובים. "אחד היתרונות הגדולים של המכללה הוא המיקום שלה על ציר תנועה מרכזי, סמוך לתחנת הרכבת בחולון, מה שתמיד אִפשר לנו להיות נגישים למגוון רחב של סטודנטים מכל רחבי הארץ במסגרת תוכניות הלימוד השונות שקיימות במכללה", אומר יצחקי. "ואולם, למרות שתמיד היינו נגישים, הופתענו לגלות בנתוני הרישום לשנת תשפ"א שהמרחקים מיטשטשים עוד יותר לאור העובדה שרוב הלמידה מתבצעת כעת מרחוק. אתגר ההוראה המקוונת זימן לנו אפשרות חדשה להיפתח לאוכלוסיות מרוחקות במיוחד, ואנחנו בהחלט רואים ברכה גדולה בכך שההשכלה הגבוהה הופכת להיות נגישה לכל אחד ובכל מקום".

מחשבים מסלול מחדש

בשנה האחרונה חווה המכללה גידול מרשים במספר המתעניינים בהסבה אקדמית. "הדבר נובע מכמה סיבות, רובן כמובן קשורות לקורונה", מסבירה ד"ר טובה קוטינסקי, ראש מינהל סטודנטים והסבת אקדמאים, ומיד מפרטת: "האחת, שאנשים מחשבים מסלול מחדש. רואים את הילדים שלהם שנמצאים בבית, מבינים שנושא החינוך הוא מאוד מרכזי ומחליטים לתרום לחינוך. הם אומרים לעצמם 'רצינו את זה תמיד, אבל היינו עסוקים בלימודים אקדמיים או בעבודות יוקרתיות'. היום הם רוצים לתרום בתחום החינוך, לפעמים הם אפילו חושבים שהם יכולים לעשות את זה קצת אחרת".

סיבה נוספת לגידול במספר המתעניינים בהסבה אקדמית היא שלא מעט אנשים שעבדו בעבודות מאוד נחשבות, הוצאו לחל"ת עם תחילת הקורונה, או לחילופין ראו בעצמם שמדובר במקצועות פחות נדרשים. "האנשים הללו נמצאים בבית ללא תעסוקה ומחפשים עוגן כלכלי שיביא להם פרנסה. ילדים תמיד יהיו. חינוך תמיד יהיה, וגם בתי ספר ימשיכו להתקיים בצורה זו או אחרת. אז הם פונים להוראה כמקור בטוח להכנסה".

גם מצד מערכת החינוך אתם מזהים שעולה הביקוש למורים חדשים?

"בהחלט. ברור שהביקוש רק יגבר, כי אנחנו עוד לא רואים את הקורונה נעלמת. כל מערכת החינוך עוברת שינוי דרסטי. כבר היום מערכת החינוך משוועת לתוספת של עובדי הוראה, עם המעבר לקפסולות ויציאה לגמלאות של עובדי הוראה רבים. כמו כן, אחרי שנחווה הצלחה בחלוקה לקפסולות בזמן הקורונה, אולי יקטינו את כמות התלמידים בכיתות באופן קבוע, ואז יצטרכו עוד מורים. מובן שתמיד יש גם גידול דמוגרפי, שממילא מצריך יותר מורים. זה מקצוע בטוח, שאטרקטיבי כעת הרבה יותר מאי פעם".

הביקוש להסבה אקדמית גובר בכל המקצועות. "עקרונית ההסבה היא לבעלי תואר ראשון, אבל יש גם בעלי תואר שני ואפילו בעלי דוקטורט שבאים לעשות הסבה להוראה", מציינת ד"ר קוטינסקי. "יש כאלה שבאים מההייטק והולכים למקצועות כמו מתמטיקה ואנגלית, אבל אנחנו רואים גידול גם במקצועות ההומניים, כמו ספרות. בנוסף, הרבה מאוד סטודנטיות בוחרות להתמחות בחינוך המיוחד. היום הרבה תלמידים מאובחנים כלקויי למידה, ודרושים מורים שהתמחו בתחום מיוחד זה".

הניסיון שלה מוכיח שרוב האקדמאים שעושים הסבה להוראה, אכן עוסקים בתחום. את ההצלחה היא זוקפת לזכות העובדה שמדובר בתוכנית אישית שמותאמת לכל אחד. "במחקר שנערך על השתלבות של בוגרי מכללות בהוראה, נמצא כי אחוז הבוגרים שלנו, הן בתואר הראשון והן בהסבת האקדמאים, שעוסקים במקצוע ההוראה - גבוה ביחס לשאר בוגרי המכללות להוראה. הסיבה לכך היא שאנחנו נותנים להם הכשרה וכלים להשתלבות חלקה בהוראה - לאחר הלימודים הם עושים אצלנו את הסטאז', ואנחנו ממשיכים לתמוך בבוגרים גם לאחר היציאה לשטח, בהשתלמויות המתקיימות במכללה. בהסבת האקדמאים אנחנו מדברים על תוכנית אישית לכל סטודנט שמתחשבת בצרכים שלו. רובם כבר בעלי משפחות כך שיש להם אילוצים משפחתיים, ומצד שני חלקם עדיין עובדים בעבודה אחרת. לכן התוכנית כוללת הרבה יחס אישי וגמישות, שמאפיינים מאוד את המכללה".

בוחרים מרצים בפינצטה

במכללה ישנן שלוש תוכניות בתואר השני: חינוך לגיל הרך, לקויות למידה ואנגלית כשפה בינלאומית. "שלוש התוכניות הללו מצליחות מאוד", מציינת בסיפוק ד"ר מיכל שרייבר, מרכזת לימודי תואר שני במכללה. "יש לכך כמה סיבות עיקריות. ראשית, סגל ההוראה הינו סגל מומחה מהשורה הראשונה. בחרנו את המרצים בפינצטה, והמרצים בשלוש התוכניות הם מקצועיים ומומחים מאוד בתחומם. בנוסף הם ניחנו בכישורי הוראה מעולים, הקורסים מאוד מעניינים, מפתחים את הפרופסיה של הסטודנט ומובילים אותו למחוזות אחרים".

הסיבה השנייה להצלחה נובעת מכך שמדובר בתחומים מאוד עכשוויים שמאוד מתבקשת בהם התפתחות פרופסיונלית. "חשוב מאוד שגננות תהיינה בעלות תואר שני, שתהיינה מומחיות בגיל הרך, שההורים והצוות יראו בהן דמות שניתן להיוועץ בה, דמות מקצועית ואקדמית. במיוחד נוכח האירועים האחרונים שאנו נחשפים להם חדשות לבקרים, אשר מדגישים את ההכרח בהכשרה בחינוך לגיל הרך. התואר השני בגיל הרך רלוונטי גם לגננות וגם למנהלות מעונות. התואר השני בלקוית למידה הוא תואר מבוקש מאוד: כל מורה בחינוך הרגיל מתמודד עם תלמידים מאתגרים בכיתתו, ובין השאר עם תלמידים לקויי למידה. התואר מפתח התמקצעות בתחום הספציפי של לקויות למידה, ומי שמסיים את התואר יכול ללמוד אחר כך בתוך שנה בלבד לימודי תעודה כמאבחן דידקטי". מעבר לכך, מאז שמשרד החינוך פרסם כי ישנה עדיפות לאומית ללימודי המתמטיקה והאנגלית, רואים במכללה התעניינות רבה גם בלימודי תואר שני באנגלית.

בתקופה האחרונה יש גידול רב במספר הסטודנטים שממשיכים לתואר השני, עד כדי כך שבשנת הלימודים הקרובה הוכפלה כמות הנרשמים לשלוש התוכניות. "דווקא תקופת הקורונה הובילה לרישום רב מאוד לתוכניות התואר השני", מדווחת ד"ר שרייבר. "שתי הסיבות העיקריות הן שמקצוע ההוראה נתפס כמקצוע שיש בו ביטחון כלכלי. בכל מצב של סגר ההוראה תימשך, מקרוב ומרחוק, ודווקא בעיתות אלו, כשהלמידה נעשית בקפסולות, יש צורך בסגל הוראה גדול מאוד. הביקוש למקצוע ההוראה הולך וגדל".

סיבה נוספת לגידול נובעת מהשינוי באופן הלמידה עקב הקורונה. שנת הלימודים הקרובה במכללה תיפתח בלמידה מרחוק, בלימודים סינכרוניים בזום. "אין תחליף ללמידה בקמפוס של המכללה, במפגש פנים מול פנים, באינטראקציה אישית ואנושית", היא מדגישה, "אך גם ללמידה מרחוק ישנם יתרונות רבים: חיסכון בזמן רב של נסיעות, לימוד בצורה נוחה מהסביבה הביתית של הסטודנט, ניצול מרבי של זמן הלמידה ועוד. נראה לי כי הסטודנטים גילו יתרונות אלו מההתנסות שהייתה לנו בסמסטר השני של השנה החולפת. החוויה שלהם הייתה חיובית, וכעת ישנה נהירה ללימודי התואר השני, דווקא בעת למידה מרחוק. חשוב לציין כי אין ספק שכל המוסדות להשכלה גבוהה התקדמו צעד משמעותי מאוד ביכולת הלמידה מרחוק, והתמורות שחלו בתקופה האחרונה ישנו את פני הלמידה באקדמיה גם הרבה אחרי הקורונה".

חינוך כערך עליון

החזון של מכללת תלפיות, שחוגגת בימים אלה שמונים ושלוש שנים להקמתה, מתבסס על כך שהחינוך הוא הערך העליון. "אם נתווה אותו נכון כלפי ילדים כבר מגדילתם נקבל חברה מתוקנת יותר, מדינת מתוקנת יותר, וכל ההמשך יהיה טוב יותר", מסביר בנימין בהגון, ראש המכללה. "ההסתכלות שלנו היא על שני ממדים: התלמיד עצמו, ואיך הוא משתלב כאדם פרטי בתוך החברה. כל אחד עם מה שהוא יכול לתרום לחברה, בין אם זה על פי הכישורים המיוחדים שלו ובין אם מדובר בצרכים של החברה עצמה. כפי שנאמר אצל משה רבנו: 'איש אשר כברכתו בירך אותם'. לכל אחד ואחד נתן משה ברכה משלו, לכל אחד ואחד יש מה שמתאים לו יותר. על פי זה יוצא שהאדם הוא המטרה, והחינוך שלו הוא הדרך להפוך אותו לאדם מתוקן יותר באמצעות מה שיש לו".

לפני כעשרים שנה, כאשר זיהו במכללה את הצרכים התרבותיים־תורניים של הבנות, פנתה ההנהלה לרב יאיר בן שטרית ויחד איתו הקימו מדרשה תורנית לסטודנטיות. "מיפינו את הסטודנטיות התורניות יותר שמתאימות לצד התורני של המכללה, ויחד איתן פתחנו את המדרשה המשולבת הראשונה בלימודי אקדמיה, או כפי שאז נהגנו לקרוא לזה 'אקדמי-ה'. דהיינו: באמצעות החינוך, נקדש את שם ה' בעולם. הן יכולות ללמוד במדרשה לימודי יהדות על פי רוח המדרשה ובמקביל ללמוד לתואר בתחום כללי, בין אם זה מתמטיקה, אנגלית, לשון, ספרות, חינוך מיוחד ובעצם כל תחום שמדינת ישראל צריכה היום".

גם הציבור החרדי מרגיש בבית במכללת תלפיות. "לפני כעשור, החרדים זוהו על ידינו ככאלה שרוצים להשתלב בחברה הישראלית", מתאר בהגון. "חרדיות רבות עוסקות בחינוך במסגרות שלהם, אבל חסר להן תואר אקדמי והן רוצות להשלים אותו. הן יודעות שהיום קשה להשתלב בחברה בלי אקדמיה, ולכן באות להשלים אצלנו תואר ראשון אחרי שכבר יש להן תעודת הוראה. היום יש גם חרדיות שבאות להשלים אצלנו לימודים לתואר שני. המיוחד הוא שיש כאלה שלומדות מקצועות ליבה, כמו מדעי הטבע. כעת כבר לומד המחזור השלישי, כאשר בוגרות שני המחזורים הראשונים מודות: 'עכשיו אנחנו מבינות טוב יותר את 'מה רבו מעשיך ה''".

לא פעם זוכה המכללה בפרסים יוקרתיים על הישגיה המרשימים. "אנחנו מאוד מאמינים בצורך לעסוק בחינוך, גם שלא על מנת לקבל פרס", מציין בהגון. "בשנה שעברה התקיים באירופה טקס 'פרס אוסקר לחינוך' שמוענק למכללות, לבתי ספר ולאנשים פרטיים שיוזמים פעילויות חינוכיות יישומיות. הגשנו לתחרות פרויקט שנקרא 'רב־תרבותיות', שבו באמצעות טכנולוגיות חדשניות ביותר, יכולים סטודנטים מכל העולם להיכנס, לחוות ולראות בצורה תלת־ממדית איך, למשל, מתנהל קיבוץ בישראל, או חיים יהודיים באופן כללי, כדי להשתתף ולהתרשם באופן ישיר מהתרבויות השונות. יצאנו לתחרות בלונדון, ומבין אלפי מועמדים זכינו במקום השביעי".

במכללה ישנם כמה וכמה פרויקטים, חלקם חד־שנתיים וחלקם ממשיכים לאורך ימים ושנים. פרויקט הדגל של המכללה הוא 'אמץ חלל'. "סטודנטית בשנת ג' חייבת בכתיבת עבודה סמינריונית, שמחייבת מחקר. ישנם שני סוגי מחקרים, איכותני וכמותי. מכיוון שעד היום עסקו רק בכמותי, כמו סטטיסטיקות וכדומה, ראינו שיש צורך במחקר איכותני", מסביר בהגון. "לקחנו את הנושא של אימוץ חללי צה"ל שכבר שנים רבות לא פוקדים את קברם, בגלל שהמשפחות הידלדלו. הסטודנטיות שלנו חוקרות ועוקבות אחרי החללים הללו ובני משפחותיהם ומביאות את הסיפור שלהם אל דפי ההיסטוריה, כדי שלא יישכח שמו של אף אחד מהחללים, גם אם אין לו כבר בני משפחה שחיים כיום".

פרויקט נוסף במכללה הוא ניתוח התנהגות. "היום זה שלאגר מאוד חזק, גם בחינוך הרגיל וגם בחינוך המיוחד. אנשים יושבים ולומדים איך לנתח התנהגויות, ולאחר מכן הם מיישמים בשטח. אחד הדברים החשובים אצלנו הוא שתחום ההוראה התיאורטית חייב להיות יישומי בשטח".

פרויקט שלישי וחדש שיוצא לדרך בימים אלה הוא הסבת אקדמאים בקרב חיילות או קצינות שעומדות לפני פרישה ורוצות להכין את עצמן לקדנציה הבאה - חינוך והוראה, "ודווקא בבית הספר היסודי", מפתיע בהגון. "בשנה הקרובה אנחנו מכשירים קבוצה גדולה של קצינות וחיילות לתפקידי חינוך".

"בכותרת של המכללה - מכללה דתית לחינוך - חבויים כל הסודות שלה", מצהיר פרופסור נחום רקובר, נשיא המכללה. "הרעיון הוא לא רק לדעת את המקצוע מבחינה אקדמית, אלא גם לדעת בפועל כיצד לחנך את הסטודנטיות שידעו לחנך. זה עניינה של המכללה. בשונה מהלימוד התיאורטי, חשוב לשים לב לצד המעשי, כיצד אפשר להנחיל לתלמידים את הערכים. שכלול דרך הלימוד באופן דיגיטלי לא בא על חשבון המגע האישי והפיתוח של האישיות כאתגר. כלומר, הרעיון הוא לא רק למצוא את הדרך להבנת המקצוע, אלא להצליח להעביר הלאה ערכים, וזאת תורה שלמה".

יחס אישי

פרופ' רקובר מתאר שהמכללה משקיעה רבות ביחס האישי בין המרצים לתלמידות. "המטרה היא להעניק מהאישיות של המורה לתלמידות, שתוכלנה גם הן להעניק מהאישיות שלהן לדור החדש והצעיר. חובת המורה לאהוב את התלמיד ולכבד אותו. הערכים הללו כבר נמצאים איתנו במכללה. יש יחס אישי נפלא. אין שום חיץ בין המורים ללומדים, אלא הכול פתוח. התחושה היא שניתן לשאול הכול ולהבין הכול, לדעת הכול ולהתחנך. זה קשור במסורת המפוארת של תלפיות, כבר למעלה משמונים שנה, שגידלה כבר ארבעה דורות של מורות. יש משפחות שגם האמא, גם הבת וגם הנכדה למדו במכללה. המורשת הזאת היא נפלאה בהישגים שלה. מי שנכנס בשערי המכללה - רובם הגדול ממשיכים לעסוק במקצוע, שיעור ההמשך במוסד שלנו הוא נפלא".

נוסף על כך, פרופ' רקובר מבקש להדגיש כי המכללה פתוחה לכל אדם, גם אם אינו דתי. "הגישה שלנו אינה מסתגרת, אלא מאפשרת לכל אדם לחוש בנוח אצלנו. אלה שבאים אלינו לומדים גם במסגרות מיוחדות של חינוך דתי, אבל גם במקצועות הכלליים. המטרה היא לתת את הערך הדתי של החיים בצורה כזאת שלא דוחים אף אחד, אדרבה, גם אלה שאינם דתיים מרגישים את עצמם בנוח ומצטרפים ברצון להיות שותפים לאווירה הזאת. זה אחד הנתונים שמייחדים את תלפיות".

אברהם פינקלשטיין, מ"מ יו"ר עמותת שוחרי תלפיות, מוסיף כי "מכללת תלפיות ניצבת בקדמת הבמה הישראלית האקדמית בחינוך, ומהווה עמוד תווך למערכת החינוך הדתית בישראל, עם אלפי בוגרות המובילות את כל תחומי החינוך במדינה. העשייה החינוכית של מכללת תלפיות מציבה כדגל את השילוב בין מצוינות אקדמית לבין מתן מענה פרטני ויחס אישי לכל סטודנטית וסטודנט. מי שרואים את עתידם בתחום החינוך, צריכים להתחיל מהבית של מכללת תלפיות. כאן אנו מבקשים ליישם הלכה למעשה את ההדרכה וההכוונה שמלמד אותנו ספר משלי - 'חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה'. ההכשרה במכללת תלפיות שואפת להיות כזו שתישאר רלוונטית לאורך ימים ושנים רבות".

מעדויות של הסטודנטיות מכלי ראשון, נראה כי המכללה בהחלט עומדת בכל אחד מהיעדים שהציבה לעצמה. כך למשל, שוחחנו עם יעל שחר־שריד, אם לשתי בנות, תושבת הרצליה, שלמדה במכללת תלפיות תואר ראשון כפול בחינוך מיוחד ובספרות, והשנה סיימה שנה ראשונה של תואר שני בלקויות למידה. "המכללה היא בית ומשפחה", היא פותחת. "כחילונית, הגעתי למכללה דתית, ולמדתי שאין הפרדה בין חילונים לדתיים - כולנו כלל ישראל".

שחר־שריד מעידה כי נהנתה מאוד ללמוד לתואר ראשון במכללה, אך עוד יותר בלימודי התואר השני. "הרגשתי שהתואר במכללה נתן לי כלים מעשיים, ובמקביל גם פתח לי דלתות להמשך לימודים גבוהים. התואר השני הוא בבחינת 'חדר משלי'. כאישה יש כל כך הרבה מטלות בחיים, שזאת זכות לפנות זמן לעצמך וללמוד. אני מרגישה שזכיתי. הלימודים מקצועיים מאוד, עם מרצות שהן מורות לחיים. רבות מהן משמשות עבורי מודל מאוד חשוב בחיי. הרמה מעולה והדרישות הוגנות. אין ספק שדרושה השקעה - אבל התחושה היא שהלימודים משפיעים על כל התחומים בחיים, החל מלהיות מודל לבנותיי ועד היכולת לנהל נכון את הזמן, ללמוד לחשוב חשיבה אקדמית, ולדעת שההתפתחות, ההתמקצעות וההתמחות לא נעצרות".

מנקודת מבטה כסטודנטית מתארת יעל כי בתקופת הקורונה המכללה תפקדה באופן יוצא מן הכלל. "המעבר לשיעורי זום היה מיידי", היא ממחישה. "בתקופה הזאת של הקורונה יש תחושה של החמצות רבות, ודווקא הלימודים שומרים על מחויבות וסדר יום, ונותנים הזדמנות אמיתית להתקדם. כיוון שהלמידה נעשית מהבית בזום, נחסכות דווקא בשנה זו שעות יקרות של נסיעות ועוד, והזמן מוקדש ללימודים נטו. בתקופת הסגר, ההתחייבות ללימודים החזיקה את הראש מעל המים - ואִפשרה איזו שגרה בתוך ימי האי־ודאות.

"התואר השני פותח דלתות, הן בדרגת השכר והן באפשרויות תעסוקה. כבר היום אני מתבוננת קדימה ודואגת גם לפרנסה בתקופת הפנסיה, וחשוב לפתוח אופציות נוספות. בחרתי במכללה הכי טובה שיכולתי לחשוב עליה. בתחילת השנה אמרה לי ד"ר מרים נוימאייר, ראש בית הספר לתואר שני, שהסטודנטיות יהפכו למשפחה במהלך שנות הלימוד. חשבתי שהיא מגזימה, אבל אכן יש תחושה של משפחה, של למידה ועשייה משותפת, של רעות וערכים.

"הגעתי למכללה כ'כלל ישראל', המכללה שינתה אותי וחזרתי לשורשים. סבי היה דתי, והיום אני מדליקה נרות שבת והכנסתי את ערכי החגים והתפילות כחלק מחיי. אני מברכת על הרגע שבו הגעתי למכללה ועל השיחה הראשונה עם מנהל המכללה בני בהגון, שפתח לי את הדלת ללימודים אקדמיים. אני רק מצטערת שלא התחלתי תואר שני בגיל צעיר יותר. אני מרגישה לגבי לתואר שני כמו לגבי ילדים - אילו הייתי יודעת כמה זה טוב, הייתי מתחילה הרבה קודם. אני קוראת לצעירים להגיע ללמוד מוקדם, זה מאתגר אבל אפשרי, ופותח אופקים רבים, לא רק לימודיים".