אלול מן המזרח

בשנים האחרונות יש מי שמנסה להנגיש את חוויית ה"אלול" גם עבור מי שבית המדרש הוא לא בהכרח המגרש הביתי שלו. כתבה שניה בסדרה

אריאל פייגלין - ערוץ 7 , כ' באלול תש"פ

המשתתפים בתכנית 'אלול מן המזרח'
המשתתפים בתכנית 'אלול מן המזרח'
צילום: הודיה טולדנו

חודש אלול כבר מתקרב לסיומו, ואחרי שבכתבה הקודמת בסדרה הצפנו לתל דן שבתחילת שביל ישראל, הפעם אנחנו מדרימים, לירוחם. או שאולי יותר נכון לומר מזריחים למרוקו? מתמזרחים?

"לפני ארבע שנים נסעתי למרוקו ביחד עם יניב יצחק לחקור את הקהילה היהודית של מרקש" מספר לנו קובי יפרח, ממקימי תכנית 'אלול מן המזרח, "לאחר שלושה חודשים יניב חזר ואני נשארתי להמשיך ולחזק את הזיכרון היהודי של קהילת מרקש".

"שנה אחר כך נפגשנו בירוחם יחד עם ד"ר דוד ביטון להתמודד עם השאלה איך מעבירים את שפע התרבותי שהיה במרוקו, אבל לא רק שם אלא בכל קהילות יהודי האסלאם, אשר הסיפור שלהם לא הגיע למיינסטרים הישראלי".

קובי מספר כיצד, לפחות על פי החוויה שלו, הוא לא מצא בית מדרש שיכול להכיל את השפה, הרבנים, המסורתיות, הבית והמשפחה. כדי לתת בית לכל אלו, וגם לתרבות, למוסיקה ועוד, הוא ויניב, שותפו לניהול ארגון 'כולנא', הקימו את 'אלול מן המזרח'.

כל שנה בחודש אלול הם מכנסים לירוחם ארבעים צעירים וצעירות בני 22- 35 מכל גווני הקשת של החברה הישראלית, ומעבירים אותה תכנית אינטנסיבית שכוללת לינה, ארוחות, הרצאות, מפגשים עם אמנים, אנשי רוח וחשיפה לקהילות יהודי ארצות האסלאם.

"במשך שנים למדתי בבתי מדרש חילוניים לשם העמקה, כדי להכיר יותר את היהדות", מספרת דינה כתובים (32) מתל אביב, העוסקת בתחום החינוך והשתתפה ב"אלול מן המזרח" בשנה שעברה, "אבל הרגשתי שזה סוג אחד של יהדות: ציונות אשכנזית. הרגשתי שאני לא מכירה מספיק את הציונות המזרחית, היהדות המזרחית, שממנה אני מגיעה".

"לכן רציתי להעמיק עוד יותר את הידע. עבורי לחודש אלול אין משמעות, זה יותר עניין של העשרה. זה ההבדל הגדול בין חילונים לדתיים בהקשר הזה. הייתי אז בדיוק בין עבודות, אז התקופה הזאת התאימה לי".

אבל זה ממש לא רק לחילונים, גם לאור הורביץ, בייניש במיל', היו רק דברים טובים לומר על התכנית. "נחשפתי לתרבות רבנים ומנהגים שלא הכרתי קודם ושלחלקם הייתי ציני, הכרתי אנשים מדהימים שמקווה שחלקם ילוו אותי בהמשך ונהניתי ממש מהשקט והמדבר של ירוחם".

"היה לי ממש טוב" הוא מוסיף ומתאר את האווירה, "בעיקר מהנושאים החברתיים. בתור ביניש היה לי מקומות שהלימוד היה בסיסי מדי אך על הנושאים שאין לי היכרות איתם היו מעניינים ומאד אהבתי את הפיוטים והשירה".

"המטרה שלנו הייתה לנער אבק מעל ספרים ודמויות של חכמים וחכמות שלא קיימות בשיח הישראלית" מסכם קובי למה צריך לנער? "כי יש להם בשורה חברתית ודתית לתת לנו".

"אותם חכמים, הוגים והוגות, מביאים בשורה ליהדות מתונה ומחברת יהדות מכילה שיוצרות רצף ולא דיכוטומיה, המקום הזה נותן לכל המשתתפים להרגיש בבית לא משנה אם הם דתיים, חילוניים או מסורתיים אשכנזים או מזרחים".