"הפכת אותנו למפיצי מחלות ואויבי העם"

הברית ההיסטורית בין נתניהו והחרדים הולכת ומתפוררת: עם הטלת ההגבלות והסגר על ערים חרדיות השבוע הגיבו ראשי הרשויות בחריפות

עפרה לקס , כ"א באלול תש"פ

סגר בשכונת חפציבה, בית שמש
סגר בשכונת חפציבה, בית שמש
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

"אני מתנצל בפני החברה החרדית אם היא הרגישה שאנחנו מסמנים או קובעים ערים אדומות. זה לא שום דבר נגד, אלא כדי לאפשר לנו להילחם בקורונה. זאת הדרך, כולנו ערבים זה לזה", אמר ביום שני השבוע פרופ' רוני גמזו במסיבת עיתונאים משותפת לו, לראש הממשלה, לשר הביטחון ולשר הבריאות. הארבעה ביקשו להסביר היכן ישראל עומדת בנושא הערים האדומות, הסגר המאיים ברקע ומספר הנדבקים היומי הגבוה. בדבריו ניסה גמזו לחתור לאיחוי הקרעים בינו ובין החברה החרדית, אך ספק אם דבריו נפלו על אוזניים קשובות.

מה שהתחיל כמערכת יחסים מורכבת בין מערכת הבריאות למגזר החרדי בגל הראשון, הלך והסתבך עד שהגיע השבוע לשיא. ראשי הערים החרדיות מרגישים שמתעלמים מהם, שלא בודקים לעומק מה נעשה כבר ומה יהיה אפקטיבי כדי להקטין את התחלואה משמעותית, ובעיקר שהצעדים שננקטים מולם הם צעדי ענישה ולא צעדי ריפוי. לרף המתח הגבוה נוסף גם המכתב ששלח גמזו לנשיא אוקראינה, שבו ביקש שלא לקבל את חסידי ברסלב המגיעים לאומן, בטענה שהם עלולים לחולל שם הדבקה המונית.

יחסי החרדים עם פרופ' גמזו הם הכסף הקטן. הקורונה הרי תלך מכאן בעוד מספר חודשים, ואיתה יחזור הפרויקטור לבית החולים איכילוב. השאלה הגדולה היא איך תשפיע ההתנהלות הזאת על מערכת היחסים של המגזר החרדי ומנהיגיו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. הברית ההיסטורית הזו, היא שמוטלת היום על הכף.

"הציבור החרדי לא ישכח"

רשימת ההגבלות על הערים האדומות התגלגלה מיום ליום בשבוע החולף ואושרה, יחד עם גיבוש רשימה סופית, רק ביום ג' בבוקר. בתחילה מנתה הרשימה כ־30 ערים, ואז התרחבה ל־40. המגבלות היו אמורות להתבטא בסגר מקומי, אך לאחר מכן הפכו לעוצר לילי ולסגירת מוסדות הלימוד. העניין נדחה והשתנה בעיקר בשל הלחץ הכבד שהפעילו ראשי ערים ומנהיגי הציבור החרדי על נתניהו וגמזו. רשימת הערים כוללת רשויות ערביות רבות ורשויות חרדיות לא מעטות: בני ברק, ביתר עילית, אלעד, עמנואל, רכסים ושכונות בירושלים, בבית שמש ובאשדוד. הכעס על הצעדים שגמזו ונתניהו נקטו וינקטו הגיע בתחילת השבוע לנקודת רתיחה. ביום ראשון שלחו ראשי הערים בני ברק, אלעד, ביתר עילית ועמנואל מכתב לנתניהו ובו הכריזו כי אם יוטל סגר, הם מניחים את ידיהם מטיפול בהתפרצות המגפה. "מאז פרוץ המשבר אנו, ראשי הרשויות החרדיות, עומדים בראש המערכה ומובילים בזירת המלחמה את המאבק הסיזיפי בנגיף הקורונה", כתבו, "כולנו עמדנו בפני מאבקים קשים מבית ומחוץ כדי לבצע צעדים שונים... הצלחנו לשנות את המשוואה ביוזמה אישית ובמארג עדין של בניית אמון מחדש, מול הכרסום הלאומי באמון וביישום ההנחיות".

ראשי הרשויות פנו לנתניהו בכעס: "כמי שניהל את המשבר הזה, מעולם לא טרחת לשמוע את קולנו, להבין את המצוקות ולנסות לקדם יוזמות ממשיות לשיטוח עקומת התחלואה". לא בדקת איך אנחנו עובדים, הם מלינים, "במקום זה בחרת להשתמש באנשי קש, דוגמת פרויקטורים וכד'".

הסגרים המקומיים, לדבריהם, לא הועילו במאבק בתחלואה, אלא רק סדקו את אמון הציבור. בסופו של המכתב הודיעו: "נפסיק את שיתוף הפעולה עם הרשויות השונות בכל הנוגע לסגר. רשויות המדינה מוזמנות לפעול בעצמן, כפי שהן פועלות בלאו הכי מעל ראשינו".

ראשי הרשויות לא הסתירו גם את תחושת העלבון והמרירות שהביאה איתה התנהלותו של נתניהו מולם: "הציבור החרדי לא ישכח את העוול שנעשה לו. לא נשכח מי האיש שחתם בידו על הפיכתנו למפיצי מחלות ואויבי העם, בענישה סלקטיבית של רבבות משפחות, בני המגזר החרדי". היריבים הפוליטיים של נתניהו לא היו צריכים הזמנה מפורשת יותר. השבוע ביקרו בערים החרדיות בני גנץ, נפתלי בנט ואפילו עפר שלח מיש עתיד.

"90 אחוז מהנדבקים לא בעיר"

אתגר הקורונה בערים ובשכונות החרדיות כולל מספרים גבוהים של חולים, ונובע מאורח חיים צפוף וחמולתי. המאבק בהדבקה הוא אינסופי ומתסכל. אבל ברקע עומדות שאלות ערכיות ותחושה של נבגדות מול הממשלה, ובעיקר מול העומד בראשה.

"אנחנו ראשי רשויות שעובדים עם המשטרה ופיקוד העורף, ואם הם אומרים שאנחנו מתפקדים מצוין, לא ייתכן שמורידים לנו סתם ככה את השאלטר. שיבואו וידברו איתנו", אומר ישראל פרוש, ראש עיריית אלעד. "זה לא סוד ש־90 אחוז מהנדבקים לא נמצאים בתוך העיר".

90 אחוז?

"כן. הם לומדים בישיבות מחוץ לעיר. אז מה רוצים לעשות? לסגור את העיר ולהפוך אותנו למדגרה?".

אפשר לבוא בהרבה טענות, אבל יש מספרים והם קשיחים ומדברים בעד עצמם.

"יש לנו משפחות ברוכות ילדים והדיור צפוף. ככה זה. השבוע היה כאן נפתלי בנט ודיברנו איתו על פתרונות. השאלה היא אם דוחקים את החרדים ומקטלגים אותם, או שמנסים לפתור את הבעיה. אמרנו לאדון נתניהו, אנחנו עובדים, והגורמים שעובדים איתנו אומרים שיש שיתוף פעולה של מאה אחוז. אז אנחנו צריכים להיות ערים יום ולילה וגם לחטוף את הכאפות מהממשלה? תעבוד לבד".

כעסתם גם על גמזו. אבל הוא הגיע לוועדת החוקה והסביר באריכות מדוע מודל הרמזור נחוץ, ובהתאם הסביר גם את המגבלות על הערים האדומות.

"גמזו נכנס לעסק כשהכול היה כבר דולק. הוא נכנס עם מטף ומתיז מים לכל הכיוונים. אני מסכים שמשהו צריך לקרות, אבל אני לא יכול לסגור חנויות ולסגור את כל העיר שלי. זה ימוטט את האנשים כלכלית".

השבוע אמר אבישי בן חיים שאין לקנא בציבור החרדי: אם הוא לא יצליח להוריד את ההגבלות - הוא יפסיד, ואם יצליח - יואשם מאוחר יותר בהטלת סגר כללי.

"אני מציע לאבישי להתעסק במה שהיה בקפריסין לפני כמה חודשים, או באילת. אני יכול לדבר על המגזר החילוני ועל הבושות וחילול ה' שיש פה בכל מיני נושאים. אנחנו כבר אחרי בעיית התדמית. אנחנו ענייניים. נעשה לנו עוול ואנחנו נאבקים בו".

בית שמש היא עיר שנעה בין הצבעים אדום וכתום. יש בה שכונות חרדיות, אך בראשה עומדת ראש עיר ציונית־דתית. בעניין הכעס על מקבלי ההחלטות, אין כנראה שיוך מגזרי; גם ראש עיריית בית שמש עליזה בלוך זעמה עליהם השבוע. בשימוע שנערך לעיר שלה לפני הטלת המגבלות, היא הסבירה כי ננקטים צעדים לא מתאימים, כי מאה מהנדבקים בעירה הם בחורי ישיבה שלומדים מחוץ לעיר, וכי משרד הבריאות אינו קשוב לצרכים המדויקים של העיר כדי לקטוע ולמנוע את התחלואה. "היינו במקומות יותר טובים", מודה בלוך, "יש שחיקה. אנחנו עובדים על זה בלי סוף: הסברה, אכיפה, פינוי למלוניות וכל הזמן שיחות עם רבנים. כולנו מבינים שהקורונה תמשיך לנהל אותנו בחצי השנה הקרובה ושצריך לראות תמונה כוללת, גורפת. לא להוציא בשלוף 'בואו נעשה סגר ונראה אם זה עובד'. זה לא הולך ככה". בלוך סבורה שכל ראש עיר מכיר את תושביו בצורה הטובה והעמוקה ביותר, הוא יודע איפה החוזקות והחולשות, ולכן הסמכות צריכה להיות שלו, או שלפחות יהיה לו חלק משמעותי בדיון. "אני זו שעומדת מול התושבים, ואני רוצה לקבל את ההחלטה. אני זו שצריכה להסביר אותה אחר כך לציבור".

בלוך מסבירה כי במשפחות חרדיות שבהן מתגוררות נפשות רבות בדירה ללא חצר או מרפסת, אפשרות של בידוד וריחוק אינה ריאלית. מלבד זאת, הקורונה מביאה התמודדות ערכית שמעמידה את הציבור הזה בדילמה עמוקה: 'ונשמרתם' מול בית הכנסת הסגור. גם לסגירת בתי הספר יש משמעות אחרת במגזר החרדי. "צריך לזכור שעם כל הצרות שיש במגזר הכללי בנושא הלמידה מרחוק, במגזר החרדי זה עולם אחר - יש מרחבים קוליים, השיעורים מתקיימים באמצעות טלפון ישן, המערכת קורסת כל שעתיים". בנוסף, כל מערכת העברת המידע לתושבים היא אחרת וסבוכה. אין ווטסאפ או פייסבוק. "חוץ מכל אלה, המדינה חוזרת ואומרת שהפגנה מותרת ותפילה לא. אני לא שופטת את האמירה הזאת, אבל היא מאוד קשה לעיכול. מה יותר חשוב, דת הדמוקרטיה או היהדות? הקורונה לא חדשה. היה צריך כבר לדעת לענות על הסוגיות והשאלות המורכבות האלה".

"מול רעננה לא היו מתנהלים ככה"

מול הקולות האלה, שקיבלו גיבוי או דחיפה מפוליטיקאים חרדים ברמה הארצית, נשמעו גם קולות אחרים. יעקב ריבלין, עיתונאי ופרשן פוליטי חרדי, כתב בחשבון הטוויטר שלו: "גמזו חייב להישאר. הוא התקווה האחרונה שלנו שמשהו עוד יעבוד במאבק בקורונה. לא הוא אשם שהערים החרדיות הפכו אדומות, אלא אנחנו. מערכת התעמולה המתוזמרת נגדו היא אינטרסנטית בעליל והמניעים שלה שקופים". עוד כתב ריבלין לפני מספר ימים: "יש שני מגזרים שייכנסו לסגר בשבוע הבא - חרדים וערבים. אבל רק אנחנו החרדים תוקפים את הממשלה ושולחים את מיטב צייצנינו ומרואיינינו לזעוק חמס. הערבים לעומת זאת מסכימים עם הסגר, ומבקשים עזרה מהממשלה למיגור התחלואה. תנו הסבר למה". ריבלין כתב, אך סירב להתראיין בנושא.

את השאלה של ריבלין הצגנו לאריה ארליך, עורך מגזין 'משפחה' ותושב ביתר עילית. ארליך השיב כי "יש משותף לציבור החרדי והערבי. שני המגזרים חיים באופן חמולתי. בשני המגזרים החיים מתנהלים אחרת מאשר באורח חיים חילוני. ההבדל בין המגזרים הוא שבציבור החרדי יש ב־95 אחוז ציות להנחיות. מסתובבים עם מסכות, יש הימנעות מהתקהלויות, החתונות נערכות בשטחים פתוחים. למרות כל הצעדים האלה יש עדיין התפרצות, וכשהמדינה מחליטה על סגר מקומי, זה נתפס כצעד פופוליסטי. מישהו מחפש אליבי לזמן שבו תוקם ועדת חקירה על הטיפול בקורונה. האדם הזה יוכל לומר 'הנה, הטלתי סגר'. לעומת זאת, בציבור הערבי אין ציות. ראשי הרשויות זקוקים לעזרת המדינה. הם אומרים 'בואו, תעזרו לנו למנוע הדבקה'".

בגל הראשון, כאשר הוטל סגר מקומי על בני ברק, אז מלכת ההדבקות, ארליך כתב בשבח הצעד הזה. "גורמי מקצוע הציגו נתונים שלפיהם זה יצמצם את ההדבקה. אמרתי סבבה, יש מחיר, אבל הוא לטובת תושבי העיר". אבל מאז עברו הרבה חולים במחלקות הקורונה, ולדברי ארליך הוכח שהסגר המקומי אינו עוזר, ואולי אפילו להפך. "כתושב ביתר עילית, גם אני בוגר סגר מקומי כזה, ואני יכול לומר שזה לא עוזר. לסגר יש מחיר כלכלי מאוד כבד של אי־יכולת לצאת לעבוד, בחלק מהמקרים רק האישה המשיכה לעבוד במשרה חלקית אחרי שבעלה פוטר. עכשיו גם את הלחם והחלב האלה היא לא יכולה להביא הביתה. פקקי ענק בכניסה וביציאה. כמה נזק כלכלי ונפשי גורמים כדי שאולי נוריד את התחלואה? זה נתפס כצעד של ענישה קולקטיבית".

ארליך גם מאשר את האמירה כי הטיעונים בדיון הזה לא נשארים ברמה העניינית, והתחושה היא שיש כאן המון כאב ואכזבה. "אני אומנם לא חושב כך, אבל יש כזאת מוזיקה ברקע. ההפגנות מותרות - ובית כנסת אסור. גמזו שולח מכתב לאוקראינה ואומר שחסידים יכולים להעביר מחלות. זה גובל בפשע. יש לזה אפקט עצום. יש תחושה שהציבור החרדי הוא ציבור שקל לדרוך עליו. מי שמקשיב לתקשורת הישראלית יכול לחשוב שהציבור החרדי הוא זה שהביא לכאן את הקורונה". ארליך מדבר גם על תחושת הזלזול. "ראית איך בערב האחד בספטמבר, כשילדים הלכו כבר לישון, מתרגשים מיום הלימודים הראשון, הכריזו באמצע הלילה שאין לימודים בערים האדומות? את חושבת שאם רעננה ותל אביב היו ברשימת הערים האלה, היו מעיזים להתנהל ככה? אני מזכיר לך שההתפרצות השנייה התחילה בגימנסיה, באיזו מסיבה מטופשת, בעוד החרדים מוותרים על התפילות, ציפור הנפש שלהם. מישהו מדבר על זה?".

האם לדעתך כל הכעס על נתניהו והקריצה לעבר מתחריו יחלפו כשהקורונה תעבור, או שהם כאן כדי להישאר ונפערה תהום בין הצדדים?

"הציבור החרדי התרגל שהתקשורת רומסת אותו, אבל כשהממשלה נותנת לזה יד, ואפילו ראש הממשלה זורם עם האווירה הזאת - אז יש זעם ותסיסה רבה נגד נתניהו, שכבר אישר את הסגר חסר התועלת. מערכת היחסים המשתנה מול נתניהו היא תהליך. קשה לומר מה יהיה, אבל השבוע ננעץ מסמר רציני בארון הקבורה של מערכת היחסים, וצריך צבת חזקה כדי לחלץ אותו. התחושה הייתה שהציבור החרדי הוזנח על ידו, עד שהיריבים שלו הגיעו לבקר בערים החרדיות. רק אז הוא התעשת. הברית בין נתניהו והחרדים מגיעה מתחושה משותפת ועמוקה של נרדפות. אבל כשהציבור החרדי חש נרדף ונתניהו יושב על הגדר או מצטרף לרודפים, הוא מאבד נקודות חשובות".