חופש ההפגנה הנכונה

מפגינים נגד מצעד הגאווה עוכבו לחקירה ללא כל עילה חוקית. לאחרונה פסק להם בית המשפט פיצוי כספי מהמשטרה בגין הפרת זכויותיהם

חגית רוזנבאום , כ"א באלול תש"פ

הפגנות נגד מצעד הגאווה
הפגנות נגד מצעד הגאווה
צילום: פלאש 90

נתחיל מהסוף: המשטרה תפצה שלושה מפגינים בסכום כולל של כ־24,000 אלף שקלים בגין עיכובם לשווא ומניעת זכותם להפגין בירושלים. ברוח התקופה היה יכול פסק דין כזה להיות מזוהה אוטומטית עם מפגיני בלפור חביבי מערכת המשפט, ובסתם ימים של חול עם כל מפגין אחר מאותה קטגוריה פוליטית. אבל הפעם שופט השלום בירושלים גד ארנברג הפתיע והעניק את ההחלטה דווקא בתביעה שהגישו מפגינים בעלי כיפה ופאות, ולא זו בלבד, אלא כאלה שביקשו להפגין נגד אחת הפרות הקדושות בישראל 2020 - מצעד הגאווה בירושלים.

פסק הדין, שניתן לאחרונה, מתייחס למצעד שנערך לפני שלוש שנים. המשטרה, כפי שהיטיבה לתאר בהרחבה בכתב ההגנה, נערכה בדקדקנות כדי להגן על הצועדים. המושג "רצח שירה בנקי" הועלה שוב ושוב בדברי הנתבעת כדי להצדיק התנהלות דרקונית של המשטרה מול כל מי שחזותו החיצונית - קרי, כיפה ופאות - נראתה לה כאיום פוטנציאלי. חלק מאותם רוצחים אפשריים בעיני המשטרה קיבלו שיחות אזהרה מקדימות שלא להגיע לאזור המצעד כלל, ומי שלא שעה לאזהרות וביקש לשמור על חופש התנועה וההפגנה שלו – טופל בהתאם, כפי שקרה לאחד מהתובעים בתיק המדובר.

הקטין א', שצעד בשדרות ממילא, התכוון להגיע להפגנה שערך ארגון להב"ה נגד המצעד באותו זמן. ההפגנה, גם לטענת המשטרה, הייתה מאושרת כחוק. אלא שהשוטרים שפגשו את א' החליטו כנראה כי השתתפותו בהפגנה חוקית היא מעשה בלתי חוקי, והודיעו לו כי הוא מעוכב לחקירה. א' סירב לקבל את הגזרה ודרש לדעת בגין מה הוא מעוכב. דרישתו זו, המעוגנת בחוק, לא נענתה, וכך גם דרישתו מהשוטר הלבוש אזרחית להזדהות. גם בבית המשפט לא טרחה המשטרה לבאר את מהלכיה, שכן השוטר לא מילא דוח מעצר כנדרש, ועל כן טענותיו על פרובוקציה או סירוב לעיכוב שהביאו למעצרו של הקטין, אינן מגובות בשום תיעוד או ראיה אחרת. המשטרה גם טענה כי א' הוא אחד מאלה שקיבלו שיחת אזהרה מוקדמת שלא להגיע לאזור המצעד, אולם היא לא הגישה כל תיעוד לכך שאכן התקיימה שיחה כזו או לזהותו של מי שביצע אותה.

א', שדרש שוב ושוב לדעת מדוע הוא מעוכב, בהיותו צועד אל השתתפות בהפגנה חוקית, לא זכה למענה. חרף זאת הוא נאזק בשטח, וכך הובל, בצעידה רגלית ארוכה ומשפילה ברחובות ירושלים, מממילא ועד לתחנת המשטרה במגרש הרוסים. במשטרה אומנם ביקשו להצדיק את הצעידה הרגלית בכך שהרחובות היו חסומים לתנועה, אך הראיות הורו אחרת: סרטון שתיעד את המעצר גילה כי בסמוך נראים כלי רכב נוסעים. מעצר שכזה, במיוחד כאשר מדובר בקטין, הדגיש השופט ארנברג, מנוגד לחוק. בתחנה עוכב א' למספר שעות שכללו חקירה שלא בנוכחות הוריו או עורך דין.

יחד עם א' צעד חבר נוסף, שהתכוון להשתתף אף הוא בהפגנה. משראה כי חברו מעוכב ונאזק שלא כחוק, שלף את הטלפון והחל לצלם את האירוע. החבר, שגם לטענת המשטרה לא קיבל שיחת אזהרה מוקדמת, וכל חטאו היה שליווה את א', עוכב גם הוא. המצלמה העלתה את חמת השוטרים, שניסו למנוע מהחבר לצלם את התנהלותם, ובשלב מסוים אף החרימו לו את הטלפון. "לא מצאתי שיש מקום לאסור על אדם לצלם באירוע שבו מעורבת משטרת ישראל", הטעים השופט ארנברג, "לא מצאתי שהצילום היווה הפרעה כלשהי לעבודת השוטרים בשטח". לדבריו, הצילומים אף היו כלי עזר הכרחי בבית המשפט כדי להבין את שאירע בשטח. כל זאת לא הפריע לשוטרים, כאמור, להחרים את המכשיר מאותו חבר ולעכבו לחקירה ללא מתן הסבר.

באותו זמן עמד בשכונת רחביה צעיר דתי, סטודנט באוניברסיטה העברית, ובידו החזיק שלט התומך בנישואין מסורתיים ושמירה על שלמות התא המשפחתי. בשביל המשטרה הכיתוב הזה הספיק. הבחור סומן כנראה כסכנה ממשית למשתתפי מצעד הגאווה, והשוטרים שניגשו אליו הציעו לו בתחילה להתפנות מהמקום ולעבור למתחם שיועד להפגנה של להב"ה. הוא עוכב לעשרים דקות, אולם לפתע הגיעה הוראה אחרת, שקבעה כי אינו רשאי להפגין וכי עומדות בפניו שתי אפשרויות: להעביר את שש השעות עד לסיום המצעד במעצר בית - או לחילופין לבלות אותן במשאית העצורים של שב"ס שהוצבה במקום. בלית ברירה הסכים הצעיר לחלופה הפחות משפילה, מעצר בית. השוטרים ליוו אותו לביתו, שם עשה את השעות עד תום המצעד. בבית המשפט המשטרה אף לא טרחה להציג גרסת הגנה להתנהלותה השרירותית מול התובע השלישי, למעט הודאה בעובדות.

בפסק הדין מצדיק השופט ארנברג את ההיערכות הקפדנית של המשטרה לאור תקדים שירה בנקי, אולם הוא מדגיש כי "עם כל החשיבות להיערכות שכזו, אין לאפשר מצב שבו ההיערכות והפעולות בשטח יפגעו בזכויות יסוד של מתנגדי המצעד, כולל זכות ההפגנה". השופט קבע כי "האופן שבו נהגה המשטרה חרג מהאיזון הנכון שהיה עליה להפעיל". במשפט שנכתב בחצי הומור וחצי אירוניה, קבע השופט כי העובדה שהמשטרה מאשרת הפגנות נגד המצעד, אינה פוטרת אותה מחובתה לאפשר למי שחפץ בכך ליטול חלק באותן הפגנות, ולממש את זכות ההפגנה השמורה לו.

הפרת זכויותיהם של שלושת התובעים, ובראשן הפרת זכות ההפגנה, הביאה את השופט לפסיקת הפיצוי הכספי כאמור, כולל השתת הוצאות המשפט על המשטרה.

עורך הדין איתמר בן גביר, שהוביל את התיק, מספר כי בימים אלו הוא מטפל בעוד ארבעה תיקים דומים של פגיעה בזכויות מפגינים נגד מצעד הגאווה. "מדובר בחלק ממסכת קבועה של התנכלות ורדיפה משטרתית כלפי כל מי שנראה דתי, חרדי או ימני באזור מצעד הגאווה. בשביל מפגיני בלפור משנים את החוק. הם חוסמים את הכביש ומתפרעים, ובית המשפט והפרקליטות מבקשים לאפשר להם כמה שיותר לממש את זכות ההפגנה. פה - צעירים נמצאים רק בדרך אל הפגנה, שמאושרת כחוק, ומיד הם מעוכבים, תוך פגיעה בחופש הביטוי ובחופש ההפגנה". נראה, אם כן, כי בתוך הכאוס השורר בשיח הזכויות הישראלי הנוכחי, זה שמעמיד את זכות הלהט"בים לצעוד ואת זכות השמאל להפגין בראש סדר העדיפויות של מערכת אכיפת החוק, יש בכל זאת שופט אחד שמעז.

בשם הדמוקרטיה

לא רק זכויותיהם של מפגיני ימין נרמסות לעומת אלו של מפגיני בלפור. מתברר כי יש אזרחים תמימים נוספים שזכויות המפגינים הללו, המוגנות ומעוגנות היטב אצל קובעי ההחלטות, פוגעות אנושות בזכותם שלהם לחיים תקינים.

את השורות הבאות כתב אדם מבוגר המתגורר בשכנות למעון ראש הממשלה בירושלים. דומה כי במילותיו הכאובות הוא היטיב לבטא את סבלם של רבים מתושבי האזור, הנושאים על גבם את מחירה של אותה זכות דמוקרטית של המפגינים. כל חטאם מסתכם במגורים בסמיכות לאותם אבירי חופש שמערערים את חייהם השקטים של אנשים מבוגרים, בהם גם חולים, הזקוקים לשעות מנוחה.

"לפי המילונים המילה ברדק היא רוסית ומשמעותה בלגן, אי־סדר. ברדקיסט - כינוי למי שמעורר בעיות ומהומות במסגרת שהוא מצוי בה ומתקשה להסתגל לכללים. רעייתי ואני גרים במרחק כמאה וארבעים מטר מכיכר פריז, שנינו מעל גיל 80 ורגילים לישון בשעה עשר. מה לא עושים למען הדמוקרטיה? אנו מוכנים להקדיש שעה-שעתיים למען המפגינים ולהדיר שינה מעינינו, אבל התופים והצפצופים נמשכים עד שתיים בלילה. רחוב רמב"ן הוא ציר הששים בבואם ושמחים בצאתם - ואנחנו סובלים.

"אני נושא מחלה סופנית, ולכן קשה עליי הרעש שבעתיים. הדבר משבש לי את סדר היום שלמחרת. המשפט הכי מטופש ששמעתי מעודי הוא ‘רציתם לגור ברחביה? זה המחיר’. משל למה הדבר דומה? לאומר לתושבי שדרות: ‘רציתם לגור בעוטף עזה? זה המחיר’.

"אבי רכש את הדירה לפני יותר משישים שנה, כשבן גוריון צעד ברחוב עם שומר ראש יחיד והיה אפשר לגשת אליו ולדרוש בשלומו. היום יש מעגלי־מעגלים של שומרי ראש סביב ראש הממשלה מפחד רצח, מאז רצח רבין. המפגינים דורשים חוק וסדר, אולם בעצמם מפירים אותם. שופט קבע: ‘בשעה תשע וחצי יש להפסיק רעש תופים וחצוצרות’, אך חלק מהמפגינים שמים פס על דבריו. מי שמספר לכם שבשעה אחת־עשרה התפזרו המפגינים, הרי הוא טועה, בלשון המעטה.

"השוטרים אמונים על שמירת חוק וסדר. בטוחני שנצטוו על איפוק מרבי, אולם אם יורקים על פניך, מקללים אותך ומתגרים בך בתלישת דרגה, היאך תידום? משל לבן שזורק על אביו חפצים, יורק בפניו ומקללו. מה אביו עושה לו? מחזיק בו. ואם הבן ממשיך להשתולל, הוא מחזיק בו בכוח. סיפורי סבתא מספר מי שאומר כי המפגינים עטו מסיכות ועמדו במרחק שני מטרים זה מזה. הדילמה המשפטית בין זכויות הפרט לעומת זכות הכלל, זכתה לרוב בהעדפת הפרט. ועתה הפגנות המחאה החוזרות ונשנות זכו לעדנה מבית המשפט. על השלטים התנוססה המילה ‘בושה!’. ואכן, יחד עם האוהלים אפשר לקרוא להפגנות ‘בושה!’.

"בין המפגינים המיתממים היו שאמרו: ‘אנו שומרי חוק’, אבל בעצם הם גורמים להפקר ולאנדרלמוסיה אנרכיסטית. מדי מוצאי שבת בני מבקר אותנו ומעביר לפניי שיעור בגמרא. בשבועות האחרונים הוא אינו מוצא מקום חנייה. כל החניות תפוסות על ידי המפגינים, שחונים גם על המדרכות בניגוד לחוק. בני נאלץ לחנות בשערי חסד, מרחק קילומטר וחצי מביתנו.

"פלישה לחצרנו מתרחשת דבר שבוע בשבועו. זוג אופניים חסם את היציאה מהמעלית החיצונית שלי. רעייתי מתלוננת כי מתקיים חילול שבת גדול בהכנות השוטרים לקראת המפגינים, וחלק מהשוטרים הם ודאי שומרי שבת. אם המפגינים היו הולכים בדרכי מהטמה גנדי, הישגיהם היו מוצלחים יותר. יותר מעשרים אנשים בבית הכנסת אסור - יותר מעשרת אלפים מפגינים מותר".

המילים הללו דוקרות בלב הקורא גם לו היה הכותב אותן אדם מן השורה, קל וחומר אדם בא בימים, קל וחומר בן בנו של קל וחומר כשהוא מעיד על עצמו כחולה במחלה סופנית. אבל על השורות הללו חתום לא אחר מאשר ד"ר רחמים מלמד־כהן, הפלא החי, אשר זה למעלה מעשרים שנה כל גופו משותק, למעט עיניו, בשל מחלת ניוון שרירים. את המכתב הזה, כמו כתבים רבים אחרים שהוציא במהלך השנים הללו, כתב רק באמצעות תנודת עפעף, אשר באמצעות חיישן מיוחד מיתרגמת לאותיות. עפעוף אחר עפעוף, אות אחר אות, השקיע מלמד־כהן כדי מנת לבטא את הסבל שהפך למנת חלקו מאז תחילת ההפגנות האלימות. המפגינים הללו ימשיכו כנראה להציק לאלפי תושבים אחרים, בהם גם מלמד־כהן, בלי להניד עפעף.

לתגובות: Hagitr72@gmail.com