קמפיין השלום

הנשיא טראמפ בונה את התהליכים המדיניים במזרח התיכון בהתאם לצורכי הקמפיין שלו לנשיאות

ניצן קידר - ערוץ 7 , כ"א באלול תש"פ

המשלחת הישראלית לאבו דאבי
המשלחת הישראלית לאבו דאבי
צילום: תומר נאוברג, פלאש 90

אם הכול ילך לפי התוכניות, ביום שלישי הקרוב ייחתם על מדשאות הבית הלבן ההסכם ההיסטורי בין ישראל לאיחוד האמירויות. עסקנו כאן בהרחבה ברווח וגם במחיר שאיתו מתמודדת ישראל בהסכם, אבל אין ספק שהמנצח הגדול בטווח הקצר הוא נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. רגע לפני סגירת הגיליון נראה כי ההישג שעליו בנה הנשיא כשיזם את 'תוכנית המאה' עשוי לצאת אל הפועל, לאחר ששמו של טראמפ הוגש לוועדת פרס נובל לשלום, בהמלצה להעניק לו את הפרס היוקרתי על פריצת הדרך שהביא במזרח התיכון.

טקס החתימה הבהול, רגע לפני ראש השנה היהודי, הוא בתזמון מלא של טראמפ. היה אפשר כמובן להמתין עוד קצת, אבל הנשיא האמריקני נמצא עכשיו במומנטום שבו, לפי חלק מהסקרים, אחוזי התמיכה בו מותירים את ג'ו ביידן הדמוקרטי מאחור. הצילומים של לחיצות הידיים בין ראש הממשלה נתניהו לשר החוץ של האמירויות עבדאללה בן זייד כשהנשיא טראמפ במרכז, רק יכולות לחזק את המצב הזה, וטראמפ רוצה לגזור את הקופון ולחזק את זליגת המצביעים.

בעשרת ימי תשובה תבקר בישראל משלחת גומלין מאיחוד האמירויות, בתגובה לביקור המשלחת הישראלית באבו דאבי, אך בינתיים נראה כי הניסיונות להביא לנרמול יחסים עם מדינות ערביות נוספות נתקל בקשיים.

המדינה שטראמפ היה רוצה שתעשה את הצעד, בשל יכולתה לסחוף רבות אחרות, היא סעודיה. הוא אף שוחח טלפונית השבוע עם המלך סלמאן בן עבדול עזיז. הדברים ששמע ממנו היו מאוד ברורים. יש שני דברים שהסעודים דורשים כדי להגיע לשולחן: האחד אינו הבטחה מילולית, אלא צעדים בפועל שיבטיחו הקמת מדינה פלשתינית.

בשבוע שעבר הסכימה סעודיה לאפשר טיסות ישראליות בשטחה אם הן בדרכן לאיחוד האמירויות. מדובר בצעד שאין להקל בו ראש, אבל בריאד מעדיפים להמתין ולראות מה ילד יום וכיצד יתגלגל הידוק היחסים עם האמירויות. בינתיים הסעודים משחקים משחק כפול - מדברים עם ישראל מתחת לפני השטח, אבל דורשים מדינה פלשתינית בפומבי.

גם מדינות אחרות שעימן מתקיימות שיחות, כמו בחריין, עדיין מהססות. אולי בגלל הרמיזות האמריקניות על כך שהחלת הריבונות אומנם ירדה מהפרק בניסיון להביא עוד מדינות ערביות לנורמליזציה עם ישראל, אך היא לא נעלמה לגמרי מסדר היום הישראלי. תת־מזכיר המדינה האמריקני, דיוויד שנקר, אמר השבוע בשיחה עם כתבים כי לדעתו ישראל תעמוד בהתחייבותה שלא להחיל ריבונות על שטחי יהודה ושומרון, אך ההתחייבות אינה נצחית. "ראש הממשלה נתניהו, שאותו אני מכיר היטב, הבהיר שישראל מעכבת את הריבונות אך לא מוותרת עליה לנצח", ציין שנקר.

לדבריו, "ההסכם עם איחוד האמירויות אומר באופן ברור שבשלב זה הסיפוח לא יקרה. אני חושב שזה צעד נכון שהביא את האמירויות, ולדעתי יביא גם מדינות אחרות באזור, להשיג התקדמות ולייצר קשרים גלויים עם מדינת ישראל. יש לכל הצדדים הרבה מאוד אינטרסים כלכליים ואסטרטגיים שיקבלו חיזוק מכך".

נזכיר דברים שאמר לנו גורם בממשל האמריקני לפני שבועות ספורים, ולפיהם בקרב בכירי הממשל יש אמון בהבטחת ראש הממשלה נתניהו להם שלא להחיל ריבונות בשום צורה בטווח הזמן הנראה לעין. ג'ארד קושנר דיבר על כך לא אחת באופן חד וברור, אך בכירים אחרים, כמו מזכיר המדינה מייק פומפאו, היו זהירים יותר. דיוויד שנקר שותף לאסכולה של פומפאו, שאומרת שאי אפשר להתעלם מהזיקה בין ישראל ושטחי יהודה ושומרון, אבל כרגע עדיף להימנע מהחלת ריבונות כדי למקסם אפשרויות מול מדינות ערביות מתונות.

שאלת המחיר הצבאי נותרה גם היא לוטה בערפל. על פי הדיווחים באמירויות, האמריקנים הבטיחו לא רק מטוסי F35 חדישים, אלא גם מטוסים נוספים, שיודעים להתחבא ממכ"מים, להוציא אותם מכלל שימוש ולפגוע בהם כדי 'לנקות את השטח' עבור טייסות מטוסי קרב מתקדמים.

בישראל בכלל ובסביבת ראש הממשלה נתניהו בפרט מכחישים את הדברים מכול וכול, אבל גורמים אמריקנים אמרו מספר פעמים בשבוע האחרון כי העסקה כוללת - בהסכמה ישראלית - גם מכירת מטוסי קרב מסוג חמקן מארה"ב לאבו דאבי. עוד עדות לכך ששלום תמורת שלום, כפי שנוהג נתניהו לומר, קיים לצורך אמירה פוליטית, אבל לא בחיים עצמם.

לקטוע את שרשרת ההיסוסים

שבוע לפני ראש השנה, מספר הנדבקים בקורונה עולה בהתמדה, ואחרי שחצה את רף ה־3,000 ביום הוא מאיים לחצות שיאים נוספים. בינתיים הממשלה בעיקר מגמגמת. אי־השימוש בסגר נעשה בעיקר כדי לנסות לצמצם למינימום את הפגיעה בכלכלה, אבל גם צעדי המנע לא נתפסים כרציניים מספיק. הסגרים הליליים היו פתרון שנועד למנוע התקהלויות מיותרות, אבל רק בימים האחרונים דווח על כמה כאלה. וההפגנות בבלפור? נמשכות בלי כל בעיה.

במשרד הבריאות מביטים בחוסר אונים איך הדרג הפוליטי מתעתע בהמלצותיהם. פרופ' רוני גמזו עושה כל שביכולתו, אבל לא אחת ראש הממשלה נכנע ללחצים פוליטיים כאלה ואחרים (ואחר כך טוען שאין שיקול כזה) ומשנה החלטות.

הבסיס בעייתי, וצריך לשים לב בעיקר לניואנסים. ראש הממשלה עצמו, וכך גם כמה מהשרים, התבטאו השבוע בעניין הסגר ואמרו כי יש ניסיון לדחות אותו כמה שיותר או להימנע ממנו. אחד השרים, כנראה מההגונים יותר בממשלה, הודה על האמת. הוא סיפר כי להערכתו אי אפשר להימנע מסגר, אבל כדאי לדחות אותו עוד קצת. אם תרצו, לאזור יום הכיפורים או מיד אחריו. השר ההגון הזה הוא חבר קבינט הקורונה יזהר שי. " יש תהליך של בניית מערכות בפיקוד העורף - מרכז שליטה ובקרה - וצוותים שיעסקו בחקירות אפידמיולוגיות. לכן, כדאי לנו לדחות את הסגר לפחות לעוד שבועיים-שלושה, אם יש לנו האפשרות הזו ואם אכן המספרים לא ממשיכים לטפס אלא מגיעים למצב של שליטה", הוא אומר לנו.

ייתכן שהשר שי, בלי לכוון לכך, פשוט מרמז לנו מה הולך לקרות. נתניהו חושש מהמפלגות החרדיות ולכן, למרות שהומלץ לו לעשות כן, לא יטיל סגר כללי בראש השנה וביום הכיפורים. אולי זו עמדה לא פופולרית, אבל גם במשרד הבריאות היו מעדיפים בתי כנסת סגורים ותחת זאת תפילות - גם אם בהיקף גדול של מאות - בצורה מסודרת באוויר הפתוח, שם הוכח שההדבקה נמוכה משמעותית.

אבל בחג הסוכות המפלגות החרדיות פחות ילחצו, וגם אם ילחצו, יאמרו להם שאת הימים הנוראים אִפשרו להעביר ללא סגר, ובתמורה ייתקע כעת עם ישראל כולו בסגר לאורך ימי החג וחול המועד. זו ספקולציה יפה, אבל המציאות עולה על כל דמיון. איש לא יודע מה ילד יום ואיך ייראה ראש השנה שלנו. ייתכן מאוד שכמנהגה של הממשלה, היא תדחה את ההחלטה ממש עד לרגע האחרון. החלטה שיכולה להיות משמעותית לרבים שכבר ארגנו מניינים, קבעו חזנים, מינו תוקע בשופר וייתכן שיצטרכו לנהוג לפי כללים שונים.

בימים אלה, כשכל עלייה במספר הבדיקות מגדילה גם את מספר הנדבקים באופן משמעותי, דיבורים על קטיעת שרשרת ההדבקה נשמעים כמו מילים שנזרקות לחלל האוויר בלי כיסוי ממשי. ברור שיש ניסיונות, אבל התוצאות, חברים, לא משקרות.

ההיסוסים יצטרכו להפוך לקביעות חדות יותר. היסוס יכול לדרדר את המצב ל־4,000 נדבקים ביום. החלטה קשה, אולי גם יצירתית, שלא תפגע אנושות בשוק הכלכלה אבל תעצור את ההידרדרות המהירה, היא מחויבת המציאות. השאלה היא אם מאחורי הנאומים חוצבי הלהבות של ראש הממשלה, שתמיד יש בהם חלקים פוליטיים במקום להתמקד במגפה עצמה, יש גם מעשים נחרצים. נכון להשבוע, ראינו יותר פוליטיקה ממעשים. הציבור, שהחל את הקורונה בסגר בחג הפסח, מגיע לראש השנה בלי תשובות אמיתיות, עם אמון הולך ופוחת בממשלה ובעיקר עם המחשבה שפוליטיקה מנחה את ההתמודדות עם המשבר יותר מכל שיקול אחר. את זה כדאי שהממשלה תשנה ומהר. בינתיים המציאות חזקה יותר מכל נאום, ומשמשת תמרור אזהרה אדום במיוחד לנתניהו ולגנץ.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com