תשובה היא (לא) משחק ילדים

תשובה בלתי ניתנת להשגה או שהיא קרובה לכל המבקשים אותה? הרב אבנר חזות במאמר לחודש אלול ולימי הרחמים והסליחות

הרב אבנר חזות , כ"א באלול תש"פ

הרב אבנר חזות
הרב אבנר חזות
צילום: ישיבת ההסדר "אור וישועה"

על אף שהתשובה נתפסת בעייני רבים כמעלה גדולה שקשה להשיגה, הפרשה רוצה ללמד אותנו שההפך הוא הנכון: "כי המצווה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא". חז"ל מלמדים שיש שלושה צעדים נדרשים בחזרה בתשובה: חרטה על העבר, עזיבת החטא בפנימיות הלב, וקבלה לעתיד. 

נשים לב שכפי הנראה בכל אחד משלבי התשובה אין מדובר במעשה או מאמץ מיוחדים, אלא בקבלת החלטה והכרה שכלית. לכאורה, החזרה בתשובה עצמה היא 'נוחה' כי אחרי שלושת השלבים הנ"ל למעשה סיימנו את תהליך התשובה. וודאי שגם השינוי עצמו ויישומו הלכה למעשה הוא מרכזי ביותר, אולם אין זה חלק מהתשובה. התשובה מתמקדת דווקא בהכרה השכלית וקבלת הלב בנוגע לעתיד.

על ההבנה הזו שואל מרן הראי"ה זצ"ל מדוע התורה מפרטת ומדגישה לגבי מצוות התשובה (כדברי הרמב"ן) ש'לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא'? לכאורה, יש מצוות עשה ולא תעשה אחרות, שהרבה יותר קשה לקיימן, והאדם עלול להתייאש מלבצע אותן, אולם התורה לא ציינה שום הבהרה לגבי השגתן? 

אלא, שיש להבין שהתשובה עם כל קלותה לכאורה, היא באמת המצווה הקשה ביותר. על פי הטבע האנושי לא ניתן בשום אופן להגיע להכרה מלאה עד כדי חרטה, עזיבה וקבלה לעתיד באמת. כל אחד מאיתנו מתחרט לאחר כישלון, וכל אחד וודאי רוצה לעזוב את החטא, ואין צורך לומר שכולנו מקבלים אינספור קבלות לעתיד.

נתחיל בחרטה, אמנם היא טבעית לכל אדם אך האם היא פרופורציונלית לעומק החיסרון שנוצר במציאות ע"י החטא? לכעור ולהפסד שנגרמו על ידי מעשינו? וודאי שלא. מי מאיתנו יוכל להשיב את הדר העולמים שאבד ע"י החטא, ועל ידי כך להתחרט בצורה אמיתית וכנה? אפילו אם נרצה בכך אין לנו אפשרות כזו. בשלב השני – עזיבת החטא והסרתו מרצוננו – אם האדם היה יודע את הטהרה הגנוזה בעמקי נפשו ייתכן והיה יכול לעזוב את החטא באמת.

אולם לצערנו, אנחנו בבחינת סומים כלפי עומקי הנפש, והרבה פעמים אנחנו רואים את הטוב כדבר רע, ואת הרע כדבר טוב, 'הודות' לדמיון האנושי המטעה שקיים בנו. אף השלב השלישי, קבלה לעתיד, הוא בבחינת בלתי אפשרי. מי יודע מה ילד יום? באילו ניסיונות ניפגש מחר? ניסיונות קשים שעלולים לגרום לנו ח"ו לשוב על אותה טעות שעשינו. כפי שציינו, אנו סומים בתוך העולם הזה ביחס לעתיד, ואם כך – איך נוכל לקבל על עצמנו משהו לעתיד, והרי רק על הקב"ה נאמר "אין דבר נעלם ממך ואין נסתר מנגד עיניך"?

והנה, התשובה נדמית כבלתי ניתנת להשגה, ולמרות זאת הקב"ה קורא לנו לשוב אליו! זו הסיבה שמיד לאחר מכן הקב"ה מעיד על קלות התשובה, "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". איך הקלות הזו מסוגלת להתקיים אחרי שראינו כמה קשה להגיע לתשובה?

הבנת הנושא טמונה בהבנת עומק אפשרות התשובה, איך אנו מקבלים את ההזדמנות הזו? ע"י ש"יודעים אנו מזה שחסדי ה' הם גדולים עלינו עד שהוא מעלה עלינו, את כל עיקרי התשובה שאנו מקבלים עלינו, על דעתו הגדולה ברוך הוא כאילו השגנו את כל העניינים הללו בבירורם וציירנו בתוך נפשנו לאמתתם". לפי הרב קוק, התשובה תלויה בעיקר שהקב"ה 'רוצה בתשובה', ורצונו האינסופי משפיע על רצוננו המוגבל. מרוב אהבתו אותנו, הקב"ה מכריז שכנגד כל הסיכויים אפשר לשוב, וקל לשוב.

דווקא בתקופה מאתגרת זו, שנראה שהכל קורס מסביבנו ואנו בדרך ללא מוצא מהרבה בחינות, עלינו לחזק את אמונתנו בבורא העולם שטובתנו היא שמדריכה את המציאות, ושהוא נותן לנו את כל הדרוש ע"מ לחזור בתשובה. כל אחד מאיתנו צריך לחזור ולהזכיר לעצמו ש'אין הדבר תלוי אלא בי', כדברי התלמוד במסכת עבודה-זרה.

אין שום מניעה שהיא יותר חזקה מחסד ה' עלינו שדוחף אותנו לחזור בתשובה.

הרב אבנר חזות, ראש תכנית מסע בישיבת ההסדר "אור וישועה" בחיפה