וכל שאינם מאמינים

למה התקהלות של אלפי אנשים בהפגנה אינה מסוכנת, אבל 50 מטרים משם, ברחבת בית הכנסת הגדול, התקהלות כזו במרחב הפתוח כן מסוכנת?

חגי הוברמן , כ"ב באלול תש"פ

תפילה בעידן קורונה. תמונת אילוסטרציה
תפילה בעידן קורונה. תמונת אילוסטרציה
צילום: ISTOCK

בספר 'הכנסת כמו שהיא' שכתב דודי המנוח יונה כהן ז"ל, הסוקר את פעילות הכנסת בשלושים שנותיה הראשונות ומביא לא מעט אנקדוטות מהווי הכנסת, הוא מספר על דיון בנושא המדיניות הכלכלית של הממשלה שהתקיים בחודש שבט תשכ"א, ינואר 1961.

ד"ר יוחנן באדר ז"ל מ'חירות' (זה שלצידו ישב מנחם בגין, כלשונו הלעגנית של דוד בן גוריון) מתח כמובן ביקורת חריפה על הממשלה וטען כי שורש כל רע הוא חוסר אמון של העם בממשלה. להוכחת דבריו סיפר על מעשה במדינה שהוכתה במשבר כלכלי. אותה מדינה קיבלה הלוואה של מיליוני דולר זהב, ואלה אוחסנו בתיבות גדולות, במרתפי הבנק הלאומי.

על הלוואה זו ביססו את המטבע הלאומי ופיתחו את הארץ. בהגיע אותה מדינה לשיגשוג ויציבות בכלכלתה, נטלו את תיבות הזהב כדי להחזירן לשולח. אך בדרך מקרה נפתחה אחת מהן – ונמצאה מלאה אבנים...

"בזכות אותן תיבות", אמר ד"ר באדר בנאומו, "התפתחה המדינה. לא חשוב שהן היו מלאות אבנים, העיקר שלעם היה אמון מלא בממשלתו..." (עמ' 217).

ממשלת נתניהו תימרנה את עצמה למצב, שגם אם היתה מביאה ארונות של זכוכית שכולם רואים שהן מלאות בזהב נוצץ, הציבור לא היה מאמין שאין אלו סתם אבנים. אם ישנה קיימת הסכמה לאומית רחבה אחת, הרי זו ההנחה שממשלת נתניהו, בהתנהלותה ובמחדליה, קנתה ביושר את חוסר האמון המוחלט של הציבור.

זה כמובן לא מקנה רשות למנהיגים פוליטיים מסוגו של אביגדור ליברמן, לעשות מעשים מופקרים חסרי אחריות ולקרוא לציבור לנקוט באנרכיה מוחלטת. גם אם הוא צודק בניתוחו, שממשלת ישראל בראשות נתניהו משדרת בילבול וחוסר עקביות, אלו עדיין לא החלטות 'בלתי חוקיות בעליל'.

ההסתמכות שלו על אריק שרון במלחמת יום הכיפורים תלושה מכל הקשר: שרון טען להגנתו, וּועדת אגרנט קיבלה את טענתו, שהוא הפר פקודה כיוון שהיה בשטח, ומהמבט בשטח הוא הבין את המציאות הצבאית טוב יותר מהמפקדים שישבו בפיקוד, ואם הם היו מגיעים לשטח כמוהו ורואים את הנתונים שהוא ראה, גם הם היו מקבלים את ההחלטות שהוא ביצע. לא נראה לי שלליברמן יש נתונים או עובדות שלא ידועים לממשלה.

חוסר האמון נוגע גם לנושא שהוא מהותי מאד לציבור שומרי המצוות: התפילה בבתי הכנסת. אפתח בווידוי אישי: בחצי השנה האחרונה, אני מתפלל 3 תפילות ביום במרפסת של הבית שלי, כחלק ממנין הרחוב, ונהנה מאד. כך אתפלל גם בחגי תשרי הבאים עלינו לטובה. אני כבר ממש לא בטוח אם אשמח או אצטער ביום שבו ייפתחו בתי הכנסת כמקדם.

דווקא משום כך, אני מאד מבין את אלו שחשוב להם להתפלל דווקא בבית כנסת, שהדבר בנפשם, במיוחד בימים הנוראים, בראש השנה וביום הכיפורים.

אפשר להבין החלטת ממשלה להגביל את מספר המתפללים בתוך מבנה בית הכנסת כמו בכל מתחם סגור - אבל איך אפשר לשכנע אותם בהגבלה גם במרחב הפתוח שמחוץ לבית הכנסת, כאשר במרחב הפתוח ברחוב בלפור אין הגבלה כזו? למה בכיכר צרפת בירושלים - המקום בו בפועל מתקיימות ההפגנות נגד ראש הממשלה - התקהלות של אלפי אנשים בהפגנה אינה מסוכנת, אבל 50 מטרים משם, ברחבת בית הכנסת הגדול, התקהלות כזו בחוץ, במרחב הפתוח, כן מסוכנת? או 200 מטרים משם ברחבת בית הכנסת ישורון?

אני לא רוצה להיות חלק מהאנרכיה המופקרת מבית מדרשם של אביגדור ליברמן, הרבנות בבני ברק או ראש עיריית נצרת, אבל זו בדיוק דוגמא להחלטה שבגלל חוסר האמון בהנהגה אנשים יתקשו לקבל. אם אלפים יכולים להתקהל מול בניין טרה סנטה, הם יכולים להתקהל גם מול היכל שלמה או בית הכנסת הגדול.

לכן יהיה קשה מאד לגנות או לצאת נגד החלטה של גבאי בית כנסת, בכל מקום בארץ, שיחליטו שבבית הכנסת שלהם, בתוך המבנה הסגור מספר המתפללים יהיה בהתאם להחלטת הממשלה על הצטופפות במתחם סגור, אבל מחוץ לבית הכנסת, בשטח הפתוח, מספר המתפללים יהיה כמספר הנוכחים בהפגנות ברחוב בלפור, ועל פי אותן הגבלות.