הסוד של העם היהודי

השוטר הנאצי התעלל בו באכזריות לא אנושית, עד שהתגלתה העוצמה והכח של הסוד היהודי. כך נגיע זקופים ליום הדין

הרב שמואל רסקין , כ"ב באלול תש"פ

אני עומד באנדרטת הנעליים בבודפשט, לזכרם של יהודי הונגריה שנרצחו באכזריות בשואה, כאשר ירו בהם, והשליכו אותם לנהר הדנובה הקפוא. ברגעים כאלו אני נזכר בסיפור מרגש מאוד על יהודים שהיו במחנה עבודה בתקופת השואה:

בוקר אחד, כשבחוץ קור נורא ושלג, הוציאו אותם הנאצים מחוץ למחנה לחטוב עצים. תוך כדי ההליכה, אחד היהודים הבחין ששרוך הנעל שלו נפרם ונקרע. כשזיהה זאת השוטר הנאצי, הורה לו ברשעות: "איך אתה הולך? תוריד את הנעל!". היהודי נאלץ ללכת בשלג ובקור בלי הנעל, אך ההתעללות לא פסקה: "אי אפשר רגל אחת עם נעל, ורגל שניה בלי נעל. תוריד גם את הנעל השניה!" התעמר בו השוטר הנאצי.

בלית ברירה צעד היהודי יחף, כשבכל פסיעה הוא נפצע, מתמלא בדם וכואב. הוא נזקק לכוחות אדירים ממש על מנת להצליח לסיים את המסע הזה. כך חזר בערב אל הצריף, נשכב על המיטה, כואב ומתייסר.

אחד החברים היהודים בצריף, כמה ימים לפני המלחמה. הצליח להבריח על גופו יהלום קטן, כשהגיעו למחנה הוא סבל מאוד מהקור, ניגש היהודי אל אחד השוטרים הנאצים שיחד אותו, ונתן לו את היהלום ובתמורה לכך השוטר הנאצי השיג לו זוג מגפיים עם פרווה. המחשבה הראשונה שעברה בראשו של היהודי הנדיב הייתה: עכשיו אתן לבן אדם המסכן שאין לו נעליים, את הנעליים הישנות שלי, ואני אשתמש במגפיים עם הפרווה. אבל קול פנימי אמר לו: לא, אעשה עבודת המידות, ואתן לחבר שלי דווקא את המגפיים עם הפרווה. כך עשה, ואת האושר של היהודי הפצוע... אין מילים שיוכלו לתאר.

ברוך ה', בנס גדול הצליח היהודי נדיב הלב לשרוד את השואה, עבר לגור באמריקה, הקים משפחה והתעשר. יום אחד הוא קיבל בדואר חבילה. הוא פתח את החבילה וגילה בתוכה - זוג מגפיים עם פרווה. מסתבר, שהאדם שנעזר בו במחנה, גילה שהוא ניצל והוא גר באמריקה, הצליח לאתר את הכתובת שלו ושלח לו מכתב תודה מרגש מאוד, והשיב לו חזרה את המגפיים עם הפרווה. הנדיב הזמין את אותו אדם שהוא עזר לו אליו הביתה, הם נפגשו ובכו בהתרגשות מיוחדת.

בסיום המפגש, ניגש הנדיב אל חברו, ואמר לו: "קח בבקשה את זוג מגפי הפרווה אליך, הם שלך, הרי נתתי לך אותם במחנה". חברו סרב והשיב: "אבל הם שלך, אתה נתת לי אותם רק באופן זמני". אך הנדיב בשלו: "אני מבקש ממך, קח אותם. תסתכל, במרכז הסלון מונחות אצלי בוויטרינה הנעליים הישנות שאיתם השתמשתי במחנה. בכל יום אני עובר ליד הנעליים הללו, והן מזכירות לי כמה שאנחנו צריכים להיות בערבות הדדית ובאחדות אמיתית, לחשוב ולראות איך אנחנו יכולים וצריכים לעזור לאחים שלנו מעם ישראל שזקוקים לעזרה. אני שב ומבקש: אני רוצה להישאר עם הנעליים הישנות, ואתה תיקח בבקשה את מגפי הפרווה, הם שלך".

חברים יקרים, השבת אנחנו קוראים את פרשת נצבים, שנפתחת בפסוק: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' א-לוקיכם". מובא בספרי החסידות שבשבת זו הקדוש ברוך הוא מברך גם את החודש וגם את כל השנה כולה, בברכה מאוד מיוחדת: שאנחנו נהיה ביום הגדול - בראש השנה - במעמד של "נצבים", בעמידה איתנה - קיימים ועומדים, זוכים בדין. אבל התנאי לברכה המיוחדת הזו, הוא שנהיה כולנו במעמד של "כולכם", באחדות ובערבות הדדית אמיתית.

לא סתם אנו אומרים "כל ישראל ערבים זה לזה". אין זו קלישאה! הקדוש ברוך הוא רוצה שאנחנו נראה איך אנחנו עוזרים אחד לשני, כי עם ישראל הוא כמו גוף אחד גדול, שיש בו הרבה איברים. אם משהו כואב בגוף זה משפיע על הגוף כולו. עלינו להשתדל וה' יעזור, שנאהב אחד את השני, נתמוך אחד בשני, ונהיה גוף חזק, מלוכד ומאוחד, ומתוך כך נזכה לכתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה.

שבת שלום,
הרב שמואל רסקין
בית חב"ד קרן אור בודפשט