מי מאיתנו לא חָווה חששות כאלה ואחרים כשעשה את צעדיו הראשונים בתחום מסוים, כשהוא עוד חסר ניסיון? האם אנחנו מאפשרים לעצמנו מרחב ללמוד ולטעות? האם החברה מאפשרת לנו למעוד מדי פעם?
אני נזכר שאימא שלי נהגה לומר לי בחיוך: “כולם משלמים שכר לימוד, אבל צריך לראות ששכר הלימוד לא יהיה גבוה מידי...". בכך רמזה ל"קלקולים" שקורים לנו במהלך החיים.
שנותיה הראשונות של אימא כמחנכת, היו בבית הספר "בניהו", בכרם בן זמרה. מנהל בית הספר היה הרב גץ, שהיה דמות משמעותית עבור הוריי. וזה לוקח אותי ליום האם בשנותיי הראשונות בבית הספר היסודי. החלטתי לעשות הפתעה גדולה לאימא.
מעבר לזר פרחים שקטפתי בגינה והנחתי באגרטל מאולתר, חשבתי שהדבר שהכי ישמח את אימא יהיה ספונג'ה יסודית לכל הבית. לקחתי את חומר הניקוי שהיה מונח כנראה בחדר האמבטיה, פיזרתי אותו בכל הבית כדי שהבית יהיה נקי כמו שצריך ואחר כך עברתי למלאכה הקשה - קרצפתי את הרצפה וגרפתי את המים. ככל שגרפתי, גיליתי שהרצפה אינה מתנקה. זה כנראה מה שקורה כששוטפים רצפה באבקת כביסה…
אימא הגיעה הביתה אחרי יום עבודה מפרך ומצאה בית מרוח באבקת כביסה. כבר הבנתי שזו לא הייתה הפתעת יום האם הכי מוצלחת בעולם, אבל מה שנגע לליבי במיוחד היה שראיתי שאימא מנסה להסתיר את חוסר שביעות רצונה מהמצב.
הנכונות לקבל טעויות היא כזו שמשתלמת לאורך זמן. היא בעיקר מאפשרת התפתחות אישית וצמיחה, בונה ביטחון עצמי ויוצרת אווירה נינוחה ועניינית, כזו שמקדשת את הביצועים וההצלחות ופחות את האשמה, התסכול והכישלונות.
אנחנו פוגשים את המציאות הזו קודם כל, בבית עם הילדים הקטנים והגדולים ואחר כך בצבא ובעבודה. אני מסתייג מלנהוג בחוסר אחריות כאשר מדובר בחיי אדם, והכל בחיים צריך להיות באיזון, אבל מאידך אני כן בעד לזרוק את האדם למים עמוקים. זה יוצר הרבה יתרונות של ביטחון עצמי, חדוות יצירה, סקרנות ולא פעם יצירתיות וחדשנות.
לרב גץ היה חוש הומור מיוחד, זה היה עוזר לו התגבר על חששות הקהילה מגילו הצעיר. הוא הגיע לעיירה סוק אל ארבע שבתוניס. השמועות סיפרו עליו שהרב הוא איש חכם ונבון, תלמיד חכם משכמו ומעלה שיוכל להנהיג את הקהילה.
כאשר הגיעה השיירה שבה נסע הרב, כולם הופתעו שמהרכב יצא בחור צעיר, בשנות העשרים המוקדמות שלו. רחש עבר בקהל: “כיצד ממנים רב צעיר כל כך? בחור צעיר לא יוכל להנהיג את הקהילה.”
הרב גץ קלט את הרחש, והבין שהקהל המופתע חושש מגילו הצעיר. פנה הרב אל הציבור שהתגודד סביבו ואמר: “אני רואה שכמה אנשים בקהל חושבים שאיני מתאים לרבנות משום שאני איש צעיר, אך אל דאגה, זהו ‘מום עובר'”. כל השומעים פרצו בצחוק וקיבלו את הרב הצעיר בזרועות פתוחות.
הדברים מקבלים משנה תוקף בכל מה שקשור לצעירים בעידן הדיגיטלי של ימינו. ובכל זאת, מדובר ב"מום עובר" מפני שאין חכם כבעל ניסיון.
השבוע עלה לאוויר אתר "חכימא" שהוקם ביוזמתה של העיתונאית שרה ב"ק. אתר שמרכז סיפורים ורוח מחכמי המזרח ובו זכיתי לכתוב בנימה אישית טעימה קטנה מדמותו של הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל.
שבת שלום.