128 ס"מ של תקווה

פדות רוטנמר הלכה לראיון העבודה ה-18 שלה, אותו עברה בהצלחה. המסע שלה מעלה שאלות על החברה שלנו שמרבה לדבר על ''הכלה''.

יהונתן גוטליב - ערוץ 7 , כ"ה באלול תש"פ

פדות רוטנמר
פדות רוטנמר
צילום: רמי זרנגר

פדות רוטנמר לא האמינה ששנת הלימודים תיפתח כסדרה, ועבורה לעמוד בכיתה מול התלמידים זהו נס של ממש.

"מאז שהייתי קטנה היה לי חלום להיות מורה", סיפרה רוטנמר לערוץ 7. "כדי להראות לילדים שהם יכולים להצליח בכל מצב. שלא משנה מה הנתונים שלהם אלא מה הם יעשו עם אותם הנתונים. חשוב לי מאוד שאנשים, צעירים ומבוגרים, וכל אדם באשר הוא, לא יוותרו לעצמם. וילחמו על החלומות שלהם".

כשרוטנמר אומרת "בכל מצב", היא מתכוונת בין השאר לכך שהצליחה למצוא מוסד לימודים שיקבל אותה כמורה אחרי לא פחות מ-17 ראיונות קבלה בהם נדחתה.

הגובה של רוטנמר הוא 1.28 מטר, אך היא לא חשבה שזה יגרום לה לעבור מסע תלאות עד שתתקבל לעבודתה המיוחלת.

"בכיתה א׳ בבית הספר החלום שלי היה להגיע לברזיה בחצר", סיפרה רוטמנר. "אני זוכרת את עצמי אחרי הפסקת המשחקים, כולנו רצנו לתפוס מקום, ואני מחכה בתור. סוף סוף אוכל ללגום מהמים הקרים. והנה מגיע תורי ואני מגלה שאני בכלל לא מגיעה לברזיה. אז אני מתאמצת לעמוד על קצוות האצבעות, אך ללא הצלחה. מתוסכלת וכאובה ובעיקר צמאה אני חוזרת לכיתה".

לדבריה, "תמיד היה את המבטים, התגובות, השאלות. זה אף פעם לא נגמר. אמא שלי לימדה אותי שמה שאדם מוציא מהפה שלו זה מלמד עליו. לאנשים יש תמיד מה לומר וזה מלמד רק עליהם. הוא אמר עלייך ככה? זה שלו, זה לא קשור אלייך ולמי שאת. לקח לי זמן להבין את זה, אבל כשהבנתי זה כבר לא סיסמה. זה דרך חיים".

לא היה רגע מסויים בחיים שרוטמנר החליטה שהיא רוצה להיות מורה. "תמיד רציתי את זה", אמרה. "אבל לא חשבתי שזה יהיה מסע כל כך ארוך ומפרך. היו מזמינים אותי לראיון פעם אחר פעם הייתי מוצאת את עצמי בחוץ".

פדות רוטנמר
צילום: מאיר לביא

רוטנמר סיימה את לימודי ההוראה ולא חשבה שהגובה שלה יהווה מגבלה בתפקידה כמורה בבית ספר. "הייתי בטוחה שכבר מחר אני מתחילה ללמד", סיפרה. "שלחתי קורות חיים לבתי ספר, וקיבלתי סירובים ולעיתים גם השפלות".

היא בחרה שלא לציין מראש את דבר גובהה, מתוך השקפת עולם כי פרט זה לא אמור להיות רלוונטי למי שאמור לקבל אותה לתפקיד. "כשצלצל הטלפון והציעו לי משרה מורה לתיאטרון, התרגשתי מאוד. הם התעניינו ברקע המקצועי שלי ואז הם הזמינו אותי לראיון".

מנהלת בית הספר שהזמינה אותה כדי לראיין אותה לתפקיד המורה לתיאטרון הופתעה כשראתה אותה. "היא הסתכלה בקורות החיים שלי ואז היא הסתכלה עליי שוב ושאלה שאלות", סיפרה רוטמנר. "איך תגיעי ללוח הגבוה? איך תסתדרי עם התלמידים? איך את חושבת שהתלמידים יקשיבו לך? כל הריאיון היא שאלה אותי שאלות , שהיא לא ידעה איך היא הולכת להתמודד עם זה".

"בסוף היא היא הסתכלה עליי שוב ואז אמרה את המשפט: 'תקשיבי, את בחורה מקסימה אבל בעיקרון אנחנו לא צריכים מורה לתיאטרון'", סיפרה. "הייתי המומה. אני זוכרת שלא הבנתי בכלל למה אני כאן. רגע , שאלתי אותה: אז למה קראת לי בכלל? יצאתי מהחדר בגרון חנוק, הדמעות הציפו את העיניים שלי. איך היא יכלה לעשות לי את זה? הרגשתי עלבון. יצאתי משם בוכה, אבל מהר מאוד תפסתי את עצמי. באותו רגע החלטתי: גמדה או לא, יהיה מה שיהיה, יבוא היום ואני אהיה מורה".

"כשאת רוצה משהו כל כך, שאת מאמינה שזה הייעוד שלך ואנשים אומרים לך לא - זה כואב", הוסיפה. "אבל החלטתי שאין מצב שאני אתן לזה לשבור אותי. גם אחרי עוד סירובים ממקומות אחרים הבנתי שלא משנה מה אחרים יאמרו לי - אני יודעת מי אני ומה אני מסוגלת לעשות. ובאמת, המשכתי לחפש עוד בית ספר. כי זה בכלל לא משנה כמה לא אומרים לך, משנה כמה לא אתה מסוגל לשמוע".

אחרי 17 נסיונות בהם נדחתה בשלל תירוצים, התקבלה רוטנמר לעבודה כמורה בבית הספר נצח ישראל בבית שמש. "נכנסתי לכיתה, וכשהתלמידות ראו אותי בפעם הראשונה הן היו מופתעות. הן התחילו לשאול שאלות. זה טבעי וזה בסדר. ונתתי להם אפשרות לשאול שאלות".

תלמידותיה בכיתה א' שאלו כל אשר על ליבן. "המורה, למה את כזאת קטנה?'" סיפרה רוטמנר. "את נולדת בארץ הגמדים? המורה, אם את גמדה למה אין לך כובע עם פונפון? אני עונה להם על השאלות וברגע שילד מקבל תשובות הכול מסתדר ונרגע. אני מאמינה שזו הייתה הזדמנות גם בשבילן לא לשפוט חיצונית, לראות את השוני בין האנשים ולקבל כל אדם באשר הוא. היום, אחרי דרך ארוכה, אני מורה בגובה העיניים של התלמידים. אני עושה את הדבר שאני הכי אוהבת - ללמד".

רוטנמר החליטה לתמצת את המסרים שיש לה ואת סיכומו של המסע שהיא עוברת למופע של הומור ורגש.. היא מופיעה בקהילות שונות בארץ ובעולם. "אחרי הדרך הארוכה הזו שעברתי, מסע של כאב ותסכול מול החלום להיות מורה, החלטתי שאני חייבת לעזור לאנשים ויצאתי עם מופע. 'פדות - גמדה שמחוללת שינוי', כך קוראים לו. הקהל יוצא עם תובנות וכלים לחיים, איך להאמין וליצור שינוי ולהגשים חלומות".

"חשוב לי להעביר את התובנות האלה גם בבתי הספר ובתיכונים ", אמרה, "במיוחד לנוער. אני רואה בזה שליחות. אני מאמינה שלכל אדם בעולם יש לו מתנה מיוחדת שאלוקים נתן לו והוא צריך להשתמש בה".

פדות אמנם נושאת במשרת המורה שנים ספורות, אך הצליחה להשאיר רושם על אנשים רבים עם סיפורה הייחודי. "התרגשתי לשמוע שנבחרתי לאחת מתוך 50 המורים המשפיעים בישראל מטעם ידיעות אחרונות והסתדרות המורים בתחרות 'המורה של המדינה' לשנת 2019", סיפרה. "לפני כחצי שנה זכיתי מ'ראייטי ישראל' בפרס פורצת דרך בתחום החינוך. זה היה מרגש מאוד. אני נזכרת במסע הזה, בכאב ובתקווה, ולפתע את מבינה שמה שאת עושה זה הדבר הנכון. וכמה חשוב להביא את הבשורה שלנו לעולם".

לסיכום ביקשה להעביר מסר: "זה לא משנה כמה לא אומרים לך, זה משנה כמה לא אתה מסוגל לשמוע, כי אחרי הלא מגיע הכן. 17 בתי ספר שאמרו לי לא ולא ולא. לכאורה לא היה לי שום סיכוי להיות מורה והיום ב"ה אני מורה . עבודת החיים שלנו היא לצעוק את הערך שלנו, להאמין במתנה שאלוקים נתן לנו . ולדעת שלא משנה מה - בסופו של דבר הבחירה היא בידיים שלנו".