ראש השנה תשפ"א, אנחנו מוכנים

האנושות כולה בשבר אמון עמוק. ומכאן, אנו מתעוררים לצורך בטהרה של אמת, להצמיח חיים שעוסקים בהופעת מלכות ד' ולא באנוכיות

מאיר יהודה ברגר , כ"ז באלול תש"פ

מאיר יהודה ברגר
מאיר יהודה ברגר
צילום: יח"צ

עסקנו בהחלטות ממשלה, בסגר, בבידוד, בהפגנות, בסגר השני, בלימודים, בעבודה, במענקים, בתפילות שבחוץ ושבפנים, ועוד ועוד,

ועכשיו, סוף סוף הגיע ראש השנה תשפ"א, ובו נעסוק רק במלכות ד' בעולם! נשאל את עצמנו, מעבר לכל המערכות השונות, איפה אלוקים בכל הסיפור הזה? לאן אנחנו הולכים? במה נוכל לשפר את דרכינו? ומה כל זה אומר מבחינתנו?

אז נכון, אנחנו נבוכים, יש לנו יותר שאלות מתשובות, ודווקא בגלל זה, השנה, אנו יכולים להמליך את הקב"ה עלינו הרבה יותר בקלות!

את הגאווה כבר איבדנו בחודשים האחרונים, אנחנו מרגישים קטנים ושבירים, מוטלים בתוך ספינה בים, שלוקחת אותנו אנה ואנה, הכיוון לא ברור, השליטה, הידיעה, התערבלו לנו בתוך תקנות ומתווים שונים ומשונים.

ההנהגה במשבר, והאמת נעדרת.

למי להאמין: לפרוייקטור / לשר הבריאות / לשרים / לרופאים / למפגינים ואולי למכחישים? מה לתכנן ומה לא? מה מתבטל ומתי ההגבלות החדשות יבואו?

ולצערנו, "אֵֽין־ע֥וֹד נָבִ֑יא וְלֹֽא־אִ֝תָּ֗נוּ יֹדֵ֥עַ עַד־מָֽה" (תהילים ע"ד),

"ומה אתה רוצה שנבין מזה?"

במציאות שכזאת, האדם זוכר את קטנותו ואפסותו, ומתוך הכאוס העולמי, אנו ניגשים לפגוש את מלכו של עולם, ולבקש את גילוי מלכותו בעולם.

כיצד ממליכים את ד'?

היכולת של האדם להמליך את ד' עליו, נולדת ממקום של פינוי האג'נדה האנושית, מהיכולת של האדם לפנות ולבטל את דעתו, בפני ומפני אדון הכל.

מהבנת גדלות הבורא וקדושתו, לעומת קטנות האדם וחלישותו.

בזכירת ייחודו ואחדותו, שהכל שלו והכל ממנו, הן הטוב והן הרע, הן הסדר והן הבלבול, כי יש מנהיג לבירה שמנהיג אותנו בדרך הנכונה ביותר לנו.

וכמו שגאל אותנו בדרך מופלאה עד עתה, לא ייטוש ד' את עמו ונחלתו, עד אם כילה את מלאכתו.

להמליך את ד' זה היכולת להיות עבד נאמן, שכל כולו קשוב לאדונו, לרצונו.

אך המלכת ד' לא מסתיימת בתחום הפרט, כך חינך אותנו אברהם אבינו, שמלכות ד' מתגלה גם במערכות, שכל כולן רוצות לעשות רצונו, שהאנשים שמאיישים אותן, הם פקידים של המערכת האלוקית, שיראתם קודמת לחכמתם, שכל הכוח שהם צוברים, הוא כדי לתת מקום לאמת האלוקית שתופיע בעולם דרכם ועל ידם.

"ממקומך מלכנו תופיע, כי מחכים אנחנו לך"!

 

אז מה חסר לנו בעצם?

נדמה שמעבר לקורונה, ליציבות בעבודה ובמערכת החינוך, די הכל בסדר.

נכון, יש עוד הרבה מה לתקן, אבל יחד עם זה, ברוך ד', אנו חיים בשפע חלומי, בברכה אדירה של תקומת ישראל, שזכינו בה בדורותינו.

אך יחד עם זה, אנו העומדים בפני שוקת חרבה, העולם צמא ואנחנו צמאים איתו לבשורה ולשירה חדשה.

יש מערכות, יש טכנולוגיה והרבה מאוד ידע, ואף יש הרבה לומדי תורה, אבל השאלה זועקת: לאן הולכים בעצם?

האנושות כולה בשבר אמון עמוק. ומכאן, אנו מתעוררים לצורך בטהרה של אמת, להצמיח חיים שעוסקים בהופעת מלכות ד' ולא בהופעת אנוכיותם, או יותר במדוייק: בהופעת המלכות האלוקית דרך עוצמתם האישית והציבורית, אבל בטהרה ובקדושה.

הלב זועק לאור חדש שיאיר על ציון ושנזכה כולנו במהרה לאורו!

ומתוך כך נשיאת העין למעלה, לציפיה עמוקה לישועה, אנו זועקים, לוחשים ומתפללים: "ויעשו כולם אגודה אחד, לעשות רצונך בלבב שלם"!

אז, אם אתה או את, חשים שהלב שלכם מתנועע בקריאת שורות אלו, סימן שאתם נכנסים לראש השנה, במצב טוב מאוד, נראה, שאם אכן תשימו לב למה שתגידו בתפילות, הן יהיו עמוקות ונוגעות יותר מתמיד.

אבינו מלכנו פתח שערי שמים לתפילתנו! מן המיצר קראתי י-ה, ענני במרחב י-ה!

כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה, תפילות מרוממות וגואלות, גאולה שלמה!

הכותב הוא מייסד ומנהל מדרשת חיות דקדושא