טעימה משיעור גמרא ב'המקום'
חשיבה הכרתית, או מודעות עצמית יהודית הם חומרים שלכאורה "ידידותיים" עבור מישהו שמעולם לא פגש במקורות. גמרא, בואו נודה, זה חומר קשה יותר לעיכול. מדי פעם שואלים אותי: כיצד אתה מצליח לעבור את המשוכה הזו? בכל שבוע נאספים אנשי אקדמיה ורוח כדי להיפגש פנים אל פנים עם הגמרא. מה בדיוק קורה שם? מה העניין שהמשתתפים פתאום מוצאים בטקסט הכל כך מורכב הזה...? והאמת, נכון. גם בחוויה שלי, זה לא שיעור גמרא רגיל, לא מבחינת המבנה והתוכן ולא מבחינת הרכב המשתתפים.
הגרפולוג הרב חיים ליפשיץ זצ"ל תמה פעם מדוע מתחילים ללמוד עם ילדי כיתה ד' או ה' דווקא את אחת הסוגיות הקשות בגמרא, סוגיית "ייאוש שלא מדעת" שבמסכת בבא מציעא, שסברותיה כל כך דקות, ווירטואליות. והנה להפתעתי, דווקא בתל-אביב של היום הפכו סוגיות אלו, ללימוד שנוגע בכל רבדי הנפש. הישראלי הצעיר, היזם ואיש הסטרטאפ, אמנים רבים, משפטנים, אנשי כלכלה, תקשורת ותרבות, והרבה בעלי חלומות גדולים, מוצאים בסוגיה זו הדים חזקים לשאלות חייהם.
סביב ומתוך הלימוד, המשתתפים מוצאים את עצמם מול הגמרא, עוסקים בשאלות חייהם הבסיסיות: האם האבדה הזאת באמת שלך? מה באמת איבדת בחיים? מה אתה מחפש פה ובכל העולם? אנחנו לומדים יחד על ייאוש שלא מדעת, ייאוש שבוודאות יגיע אך עדיין לא התרחש כי המאבד עוד לא מודע למצבו. הם מאירים את הזכייה החדשה שתבוא בעקבותיו של הייאוש.
מנסים להעמיק, מהו רגע הייאוש המדויק, שיוצר את מרחבי ההפקר, הפתוחים לכל? האם רבא, בניגוד לאביי, מצא דרך להקדים את הזמן הזה, לחיות בעתיד? כיצד הייאוש הזה יוצר קניינים וחלויות ופותח אפשרויות חדשות? איך אדע שהיא שלי (האבדה הזאת או אבדה אחרת...)? מי יכול ללכת בחיפושיו אחר סימני אינטואיציה בלבד? מהי ההכשרה לכך? פגישה בין מוצא ומאבד אקראיים מציתים את הדמיון, לא רק לשחקנים ולמחזאים שבחבורה ב'המקום', מסתבר שהיא בעצם נכונה לכולנו בכל יום בדברים הכי קטנים.
דור שעסוק כל ימיו בחיפוש, גם באובדן דרך, מגלה בגמרא את סודות חיפוש האבדה [איך לחפש את האבדה שאבדה לך, לא לאחרים. איך לא לחפש מציאות...]. בדור שבו כולם מחפשים סימנים, שייכות, כיוון לעתיד, פירוש חדש לעבר, שאלת 'מקום הוי סימן' או לא, או 'סימן העשוי להידרס', הן שאלות מאד רלוונטיות. סמל מסחרי אינו סימן כי הוא אינו אישי, וכו'''.
הגמרא הישנה נלמדת בדרך של "בית המדרש הישן", הסברות המקוריות והוויכוחים מוכיחים שהיא נוגעת לגמרי בלבטי הנפשות של 'ת"א 2020'. פתאום ר' שמעון שקאפ כל כך נוכח בת"א, ר' חיים מבריסק וה'קצות', ר' חיים פלאג'י או העילוי ממייצ'ט, ר' אלחנן וסרמן, הרב ליכטנשטיין וחכם בן ציון אבא שאול, כולם מתכנסים לבית המדרש עם אנשים שלא פתחו גמרא מימיהם, עם אנשים שאינם יודעים כמעט דבר על זהותם היהודית והכל במתיקות ובאהבה, פעמיים באהבה.
אני מלמד גם בישיבות ובתי מדרש, אבל את העיניים הפעורות מסקרנות, מהפתעה מוחלטת, אין ספק שאני פוגש יותר בת"א. שוב ושוב אני שומע את הצליל הנעים של התנפצות הסטיגמות.
לפני כחודש נפטר הרב זלמן נחמיה גולדברג ('הגרז"ן', מי שהיה מגדולי הפוסקים בדור האחרון). הוא ליווה הלכתית את "המקום" בכל 12 שנות קיומו, וזה נושא מרתק בפני עצמו. בשיחתנו האחרונה לפני פטירתו הוא אמר לי: אני שמח שהצלחתי להשפיע במשהו על חייך. כוונתו הייתה לדרך הלימוד, אבל יותר מעשרים שנה קודם הוא אמר לי: אולי כדאי שתתן שיעורי גמרא לאנשים שלא זכו לזה בצעירותם, ואני אז כלל לא חשבתי בכיוון כזה. לקח למעלה מעשור עד שהבנתי כמה זה נכון, ופתחנו אצלנו את הקורס הראשון לגמרא, שהביא אחריו עוד רבים.
הקשר הטבעי שנוצר דרך השאלות המדהימות שמתעוררות בתל אביב, לגדולי תורה מכל הגוונים, לאמנים וליוצרים, לכל גווני העולם הדתי והחרדי, כמו לעולם החילוני לגווניו, הקשר הזה הוא כבר לא איזו אמירה של אחדות. זה קשר ענייני ומובן מאליו, ואולי מעיד על עידן חדש. ומי יודע, אולי ישוב עם ישראל כולו להיפגש סביב החוכמה העתיקה שלו – הגמרא!
****
היה שותף!
'המקום' - ליהדות בלב תל-אביב
• תרומה טלפונית: 073-266-8888
• בהעברה בנקאית: בנק פאגי (52) סניף כנפי נשרים (182) חשבון 729760 ע”ש חברותא
• באשראי: דרך אתר ‘המקום’ - www.makom.org.il
• בדואר: שיק (לציין ל’מוטב בלבד’) לזכות עמותת חברותא - המקום, ברנר 5 תל אביב
*למוסד אישור מס הכנסה לעניין תרומות לפי סעיף 46 לפקודה