בימים האחרונים התקיים דיון חשוב בין כמה ראשי ישיבות בכירים על דרך ההתמודדות עם הבג"ץ של בנות המבקשות לשרת ביחידות נבחרות.
היו שאמרו - צריך לפעול בדרכים שונות על מנת להביא לכך שהצבא והרמטכ"ל יחוו דעתם ששילוב בנות ביחידות השדה הנבחרות יפגע פגיעה חמורה ביכולת היחידות למלא את תפקידן, ושיש בזה פגיעה בביטחון המדינה. בנוסף, שילוב בנות ביחידות קרביות מנוגד למוסר ולצניעות, מנוגד לדרכו של עם ישראל.
והיו שאמרו - עלינו להעמיד את הצבא על כך שחיילים דתיים אינם יכולים לשרת ביחידות קרביות מעורבות, והצבא צריך להחליט במה הוא בוחר - או שהחיילים הדתיים ישתתפו ביחידות אלו, או הבנות. האומרים כך סבורים שהצבא צריך להבין שאי אפשר לוותר על החיילים הדתיים, שמהווים אחוז גבוה בין הקצינים ביחידות הקרביות ובסיירות הנבחרות.
והיו שאמרו - אי אפשר לעצור את תהליך שילוב הבנות. זה חלק מתהליך בעולם כולו ובישראל בפרט שמשנה סדרי עולם. אי אפשר לעצור אותו, ועל כן עלינו לטפל רק בפתרון לחייל הדתי.
הראשונים אמרו, עלינו לדאוג לתיקונו של כלל ישראל, לתיקונו של כל הצבא, ולא לחשוב באופן מגזרי. והאחרונים אמרו, הלוואי ונציל את הנוער הדתי, בבחינת תנו לנו יבנה וחכמיה.
וכאן הבן שואל: יש רוחות חדשות, פוסט־מודרניות, שמתפשטות בכל העולם וגם בישראל. במבט הפשוט, רוחות אלו מנוגדות לדרכה של תורה ומעמידות בסכנה את קיומה של תורה. ונשאלת השאלה: מהי ההדרכה של התורה? הדיון הנוכחי בבג"ץ הוא פרט קטן בתוך התהליך של הפוסט־מודרנה. איך יש להתמודד עם הרוחות האלו ולהילחם בהן? האם לנקוט קו של הגנה, ובכל פעם שמתעוררת בעיה מעשית לחפש לה פתרון, ומחר כשתתעורר שאלה נוספת נחפש לה פתרון חדש, וכך ניסוג מקו הגנה אחד למשנהו? או שעלינו להתבונן במהלך כולו ולהקדים רפואה למכה, להסתכל על כל התהליכים במבט של אמונה ולשאול את עצמנו מה הכוונה האלוקית המסתתרת בתוך התהליכים הללו. הן ריבונו של עולם הוא המגלגל את כל זה, וכל מה שעושה הקב"ה הוא לטובה, ואם כן - מה הטובה שיכולה לצאת ממהלכים אלו?
במקום להסתגר ולהתגונן ולתת עזרה ראשונה בדיעבד אחרי שהמכה הופיעה - למנוע את המכה מראש. במקום לכבות שריפות לאחר הצתתן - למנוע את השריפה מראש. להיות בחינה של איזהו חכם הרואה את הנולד. לראות לאן מוליכות הרוחות החזקות הפוסט־מודרניות, מתוך הכרה עמוקה שריבונו של עולם מכוון את עולמו למגמה העליונה, ובמקום להתנגד לרוחות אלו - להתנשא מעליהן, לרכוב עליהן ולהנהיג אותן לכיוון הנכון, ולהביא על ידן הופעה גדולה חדשה של שם ד' בעולם. ללכת בדרכי בניהו בן יהוידע, שלקח את נשק האויב והרגו בו. "ויגזול את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו".
אומנם, ודאי צריך לטפל בכל סכנה ולחפש פתרון מיידי נקודתי על מנת למנוע קלקולים. אך בד בבד מוטל על חכמי ישראל, גדולי התורה ענקי הרוח, להתקבץ יחד, וברוב יועץ להתבונן וללמוד לעומק את תוכן הרוחות המנשבות. לראות לאן הן מובילות, מה הנקודה הפנימית החיובית שבתוכן, ואיך להפריד אותה מכל הקליפות המכסות את הפנים הטוב. זה כוחו של דור התשובה, המהפך זדונות לזכויות. לקיבוץ תלמידי חכמים המתכנסים לשם שמיים מובטחת סיעתא דשמיא.
המבט על כל תופעה חדשה שנראית לכאורה כמסכנת את קיומה של תורה, צריך לבוא מתוך אמונה גדולה שהכול מאת ד' יתברך, והכול מכוון לגילוי אורו של ד' - גם מה שנראה כביכול לנגדו. כמו שאמרו בחסידות "שיוויתי ד' לנגדי תמיד" - גם מה שלנגדי, שם נמצא ד'. ההסתכלות הזו כבר נותנת ביטחון וכוח לעמוד בפני כל תופעה חדשה שלכאורה מסכנת את קיומה של תורה, שכן אין כוח בעולם שיכול לעצור את הופעת אור ד', ולא זו בלבד אלא שאין כוח בעולם שאינו מכוון להופיע את אור ד'. עלינו רק לחפש ולמצוא איך להשתמש בו להגדלת הופעת כבוד ד' בעולם.
כך ראה מרן הרב את התנועות הרוחניות בדורו, וכך היה רואה לענ"ד את התנועות הרוחנית בדורנו.