חודשים ארוכים חיכתה טובה גדות, כדי שתוכל להופיע שוב בפני נשים ונערות.
יממה לאחר שזה סוף סוף קרה במופע לקראת אלול, היא קיבלה הודעה מבית הספר של רחל, בתה הלוקה בRett Syndrome, כי אחת מנשות הצוות המתגוררת ב'עיר אדומה' – אובחנה כחולת קורונה.
מהר מאד התברר כי אכן רחל נדבקה בבית הספר ולכל המשפחה לא נותרה ברירה אלא להסתגר יחד – כדי להיות סביב רחל:
כשבעה חודשים ארוכים מאז פרוץ המגיפה, התכוננתי לאפשרות הזאת שהקורונה תגיע אלינו הביתה. אבל כמה שאת לא מכינה את עצמך – זה בא בהפתעה גמורה.
אני בטוחה שבכל בית בישראל אפשר לכתוב ספר שלם על השנה המוזרה הזאת, התש"פ. התמודדות בניהול משפחה, גרעינית ומורחבת, מתוך אי וודאות. הקושי עם ההסגר הקודם שהיה כאן, יחד עם רחל, ילדה מיוחדת בבית (הורים לילדים מיוחדים יודעים איזה סרט זה), הוציא אותנו לקרב מול כל העולם רק כדי לשפר את מצבה של בתנו, שלא מסוגלת לדבר ולייצג את עצמה.
הדבר שבדקנו כבר בשלב הראשון, כשהמילה 'קורונה' עוד היתה ביטוי חדש ומוזר, שרחל לא נמצאת בקבוצת סיכון. יש לה קושי בנשימה ('היפרוונטילציה') אבל הפרופסור שלה אומרת שזה לא מסוכן והתנהגנו איתה כפי הדרוש, ולא מעבר. להפך, רצינו מאד שהיא תלך לגן ואחר כך לבית הספר – כי המסגרת והטיפולים הפרא-רפואיים חיוניים עבורה מאד.
אני מרגישה שהעניין המרכזי של התקופה הוא הפחד הזה, שמלווה כל אחד מאיתנו. הפחד מלווה אולי כל אדם בעולם עכשיו, מי יותר ומי פחות. מה יהיה? מה יהיה על הקרובים שלי? המבוגרים? החולים? ובכלל, לאן כל זה הולך? האם באמת יש אנשים בשר ודם שסבורים שהם מסוגלים לנהל את האירוע הזה? או שהכל רק לצורך 'תחושת הביטחון' שרק הולכת ומתערערת? מה יהיה על הבריאות? הפרנסה? השפיות?
והנה זה בא. ממש אחרי מופע -אלול מקסים בשבי-שומרון. תחושת אלול אמיתית, דואט עם אחי חנניה, קהל חם על הדשא, נשים עולות לבמה לספר, לשתף בתחושות, זכות עצומה לחזור ולהיות שם ולחבר נשמות לקראת שנה חדשה. ויממה אחר כך: הופ! כנסי לכלא עד ראש השנה לפחות. אני מרגישה כאילו הקדוש ברוך הוא אמר לי: קחי כוחות מימי אלול המיוחדים ותקבלי את השנה החדשה באופן שלא קיבלת עד כה, בבית! אני המלך והכל בסדר, העולם הזה יתנהל על פי התכנית שאתם בני האדם עוד לא מתחילים להבין.
אז אנחנו ממש בתוך הקורונה, הכי קרוב שאפשר. בהתחלה רק רחל נדבקה, ולאחר מכן אחותה הגדולה - מתוך תשע נפשות כאן. השאר ב"ה לא נדבקו. ובגלל שרחל היא הציר סביבו מתנהלת כל המשפחה החלטנו (יש ברירה?) שכל המשפחה תעבור את זה יחד. החלטנו להיות כולנו "חיוביים". לא, לא בנגיף חלילה, אלא בגישה למצב.
במקום מופע, פרסמתי שאני שולחת הקלטת שירי אלול לכל אישה שנמצאת בבידוד. קיבלתי מבול של פניות 'נשים מבודדות' שהתחזקו וחיזקו אותי. מסתבר שאפשר להעביר מנגינה מבידוד לבידוד.
כשהמילים האלה הדהדו לי בראש, אמרתי: הנה, החלטה נהדרת לשנה החדשה בתוך טרפת הקורונה שחדרה אליי הביתה: להיות "חיובית", לקבל הכל באהבה. כשאשמע השנה את קול השופר בביתי, אתפלל: תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.