תמיר חן, מחבר הספר 'סגור' על ההתמודדות המורכבת עם כתות, מספר בראיון לערוץ 7 על מקום אחר לחלוטין בו יכול אדם למצוא את עצמו עם תסמינים של נפגע כת, בבית ובקרב המשפחה.
חן מספר על שיחות רבות שהוא מקבל מאז פורסם ספרו, אולם שיחת טלפון אחת הובילה אותו למסקנה שאכן כת יכולה להיות גם בביתו ומבצרו של אדם.
"אני רגיל לקבל שיחות כאלה מאז שהספר התפרסם והוא נגע בהם בצורה כזו או אחרת. רובם של מי שנמצא בכת או חושבים שהם נמצאים בכתות או בני משפחה שחושבים שיקיריהם בכת. התקשרה אליי צעירה בת 24 שמספרת שהיא חיה אצל הסבתא. שאלתי אותה איך זה קשור לכת, והיא אמרה שהיא מרגישה את אותן תחושות כמו בכת".
ממשיך תמיר חן ומספר על אותה שיחה: "היא מספרת בקול חנוק שהיא נמצאת תחת שליטה מלאה, פחד, תחושת אשמה, מניפולציות והפחדה לצד תחושה של קרבנות ומחויבות לעזור". מדובר במאפיינים דומים לחלוטין לאלה של נפגעי כתות קהילתיות.
"היא הגיעה למצב שכאשר היא בקרבת הסבתא היא מרגישה רעידות, דפיקות לב וכו', מה שמרגישים במציאות של כת. היא הלכה לארבעה פסיכולוגים שונים ואף אחד מהם לא הבין אותה. בחלק מהמקרים התחילו להתייחס אליה בצורה חשודה", מספר חן.
הבנת מצבה של אותה צעירה הגיעה "מתוך החוויה הקשה שבה אני הייתי ותחושת השבי שבה הייתי", הוא מספר. עבור הצעירה הייתה זו הפעם הראשונה שמישהו הבין לתחושותיה ורגשותיה. "היא לא הבינה למה הגוף מגיב בצורה קשה כל פעם שעוברת ליד הסבתא. הסברתי לה שזה כמו פצע שלא מחלים כששוב ושוב נוגעים בו, ורק כשיוצרים מרחק הפצע יתרפא".
חן מדגיש כי מדובר במניפולציות המופעלות על הנפגע ברמה שהיא הרבה מעבר לפחד גרידא. מדובר במניפולציות הכורכות יחד גם איום כלפי הנפגע וגם תחושת תלות בו, "וזה מה שמטשטש את חוש הביקורת".
לדבריו כדי לזהות קשר בריא בתוך המשפחה ובין בני אדם שונים יש לוודא שקיימת הדדיות בקבלה ובנתינה של הקשר. בדבריו הוא מסכים כי אכן יש לערוך הפרדה מוחלטת בין משברים וכעסים בזוגיות לבין מציאות של תלות בנוסח כיתתי, אך יש לבחון את התסמינים וכאשר רמת התגובות מגיעה לכדי תחושות פיזיות ממשיות, לחוסר שליטה, לתחושת אשמה ופחד, הרי שבהחלט יש לטפל בדבר, ולעיתים הטיפול דורש יצירת מרחק מהגורם הפוגע.