ראש השנה דקורונה

הסגר שהוכרז עליו מערב השנה עד שמחת תורה הוא מופלא מאוד, אם נראה אותו כמתנה מאת ה'.

הרב יאיר פרנק , כ"ח באלול תש"פ

הרב יאיר פרנק
הרב יאיר פרנק
צילום: Noam Moskowitz/flash90

כמה רוח הקודש הייתה לרבי יהודה הנשיא, שכתב משנה שכול כולה מיוחדת לימינו. וְכֵן מִי שֶׁהָיָה עוֹבֵר אֲחוֹרֵי בֵית הַכְּנֶסֶת, אוֹ שֶׁהָיָה בֵיתוֹ סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְשָׁמַע קוֹל שׁוֹפָר אוֹ קוֹל מְגִלָּה, אִם כִּוֵּן לִבּוֹ, יָצָא, וְאִם לָאו, לֹא יָצָא. אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה שָׁמַע וְזֶה שָׁמַע, זֶה כִוֵּן לִבּוֹ, וְזֶה לֹא כִוֵּן לִבּוֹ.

כיצד יהודי עובר אחורי בית הכנסת ביום ראש השנה ואינו נכנס אליו? או שביתו ממש סמוך לבית הכנסת, ולא הולך אליו? דומה שהמשנה נכתבה ממש לימינו, ולאורם היא מובנת, ואין צורך כבר להכביר במילים.

אכן ראש השנה הבא עלינו לטובה, ראש השנה של שנת תשפ"א, יהיה מיוחד במינו. יש שירגישו את הקושי בשינוי, בייחוד בסדרי התפילות בבית הכנסת, אך בשורות לקמן אנסה לבאר כיצד אפשר למצוא את האור והמיוחד, דווקא במציאות המתאגרת כל כך שאנו חווים.

שהרי, הקב"ה הוא מלכו של עולם, ועל כך בדיוק אנו מכריזים בראש השנה, על כן אנו צריכים לקבל את המציאות כפי שהיא, ולראות מה היא מלמדת אותנו, וכיצד נוכל להתעלות דווקא ממנה.

ראשית, הסגר שהוכרז עליו מערב השנה עד שמחת תורה הוא מופלא מאוד, אם נראה אותו כמתנה מאת ה'. החודש השביעי, חודש תשרי, הוא כמו היום השביעי, יום השבת. והשנה מתקיים בנו בחינה של – 'אל יצא איש ממקומו בחודש השביעי'. להיות פחות בחוץ, ויותר בפנים. בפנים בבית, ובפנים בנפש. נוכל לנצל את הימים האלו, עשרת ימי תשובה וחג הסוכות, באמת להתכנסות פנימית, לתיקון של הנפש ולהתעלות.

שנית, ראינו במשנה בה פתחנו עד כמה כוונת הלב היא העיקר בתקיעת שופר. אִם כִּוֵּן לִבּוֹ, יָצָא. קול השופר, הוא קול שעמוק יותר ממילים, מפני שהוא כולו לב. זעקת האדם, הגעגוע, שמעבר למילים. כל התפילות שלנו בראש השנה מצטרפות להעלות על קול השופר. והנה, השנה אנו נדרשים לקצר בזמן התפילה. האם נוכל לכוון כראוי?

אך אולי דווקא תפילה כזאת מלמדת אותנו את סודם של המילים. ללמדנו שאם אדם מכוון באמת, מתכוון לכל מילה, בלב פתוח, הרי שלא נדרשת תפילה ארוכה. לא בכדי, התפילה הקצרה בתורה היא תפילתו של משה רבינו על מרים – אֵ-ל נָא רְפָא נָא לָהּ. תפילה לרפואה, לה אנו זקוקים כל כך השנה. כאשר מכינים את הלב כראוי – די בתפילה קצרה, שעולה היישר למרומים ועושה פעולתה. ממש כמו קול השופר.

אך איננו צריכים להתפלל רק על רפואה ובריאות. תפילת ראש השנה מעלה את המבט שלנו כל השנה הרבה למעלה מזה, לתיקון וגאולת העולם, לגילוי מלכות ה'. אך בעומק – זאת הרפואה הגדולה ביותר. לאחר חודשי הקורונה, אנו מבינים כיום יותר מה היא מחלה, ועד כמה בכוחה להשפיע על כל העולם. וממילא, יש עוד מחלות רבות בעולם. מחלות רוחניות, מחלות מוסריות, מחלות תרבותיות, שעליהם אנו זועקים ומתחננים לרפואה.

ועל כולם, כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי. אנו חולי אהבה לה'. מבקשים אנו את קרבתו, לכל אחד ואחד, ולכל העולם. קרבתו היא הרפואה האמיתית לנפש, לרוח ולנשמה. מה יקרו עתה דברי חכמים באומרם: גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם.

ריבונו של עולם, הפוך נא את הקורונה לכתר, כתר מלכות. וְיִתְּנוּ לְךָ כֶּתֶר מְלוּכָה.