את ליל הסדר האחרון חגגנו תחת סגר, וכל אווירת ה"בני חורין" נפגעה לנו. יש מספר מועדים יהודים בשנה שמסמלים עבורנו התחדשות ותחילתה של תקופה. כזה הוא חג הפסח, חג החירות. אך דווקא את החג שמסמל את החופש האישי והלאומי חגגנו כל אחד בביתו, ללא המשפחה המורחבת או החברים, כפי שהיינו רגילים.
אם לא יקרה נס, גם את ראש השנה הקרוב נחגוג כל אחד בביתו, תחת מגבלות אלה ואחרות. סגר, ריסון מהודק, הידוק מרוסן, יקראו לזה איך שירצו, את החג שכל כך התרגלנו לחגוג בבית הכנסת, בקהילה, את הסעודות המשפחה המורחבת, נחגוג הפעם באופן שונה משהכרנו.
בדיוק כמו בפסח, חג האביב המסמל התחדשות, כך גם ראש השנה מסמל את ההתחדשות האישית והלאומית. זהו חג שמסמל את סיכומה של שנה אחת, ותחילתה של שנה נוספת. אך שוב, בגלל אותו נגיף לא צפוי, אנחנו נחרוג ממנהגנו ונציין את ראש השנה באופן מצומצם יותר.
במהלך השנים האחרונות בכלל ובשנה האחרונה בפרט ליווינו נשים יהודיות שיצאו מקשרים מורכבים עם בני מיעוטים. אלה נשים חזקות שהחליטו לקום ולעזוב את הסביבה הקשה בה הן חיו, לנתק את הקשר הפוגעני ולחזור ליהדות.
במשך שנים רבות, תקופת החגים נחשבת אצלנו כתקופה מיוחדת. או אז מספר הפניות עולה והידיים מושטות לעזרה כמה שרק ניתן.
והשנה - הכל הסתבך. בתקופה בה הכל רגיש ולא יציב גם כך, תחשבו על אותה אישה שילדיה מדברים ערבית מכיוון שזו השפה היחידה אותה הם מכירים. כמה היא חיכתה לראש השנה כדי להתחבר מחדש לדבר אליו כמהה במשך שנים. כמה היא חיכתה למשהו שונה, וכמה קשה לקבל את העובדה שגם את החג הזה היא תחגוג לבדה.
יש כאלו שחושבים שאותן נשים שנכנסו לקשרים האלה הן נשים חלשות. להפך, מדובר בנשים עוצמתיות וחזקות. אלה שהחליטו לקום, להשאיר הכל מאחור ולהתחיל בדרך חדשה, צריכות תעצומות נפש גדולות מאד כדי לעשות ריסטרט לחיים הקודמים ולפתוח דף חדש.
ראש השנה מסמל עבור רבות מהן את החזרה לחיים היהודים והתחלה חדשה. השנה, בשל המגבלות האלה אנחנו צריכים לשנות דפוס חשיבה, להתאים את עצמנו למצב הקיים ולחבק אותן כדי שלא ירגישו שוב לבד. אסור שהסגר הצפוי, והמגבלות שבאות יחד איתו יובילו אותן לתחושה ששכחנו שהן החליטו לחזור אלינו.
דפנה זולדן, רכזת פרויקטים בעמותת יד לאחים