על דעת המקום ועל דעת הקהל, אל היושבים בעליונים והיושבים בתחתונים, אנו שבאים בכל יום בששת החודשים האחרונים אצל חולי הקורונה ומשפחותיהם, פונים אליכם בכל לשון של בקשה, זיכרו:
שעה שנעמוד בערב יום הכיפורים, נאדרי קדושה וחשש אל מול ארון הקודש והתיבה, שפתינו ממללות תפילה רכה, ולכשנגיע ל- "אתה יודע רזי עולם ותעלומות סיתרי כל חי", ונכה בידנו הימנית על לוח לבנו "על חטא שחטאנו ביודעים ובלא יודעים", נביט אל תוך סתרי לבנו, ונשאל:
האם באמת ובתמים עשינו כל שביכולתינו למנוע את הפצת המחלה הנוראה?
(והדבר לא בשמיים או מעבר לים – ערבות הדדית, תום, זכות נפש- פשוט מסיכה, ריחוק פיזי וקרבה ברוח).
האם באמת בתום לב, ללא שיקור עין ועזות מצח, אנו יכולים לעמוד לפניך-לבנו התמים, אבינו שבשמיים, ולומר - ידינו לא היתה במעל? האם אנו, ביושרין ובעקיפין, לא גרמנו לוירוס הקטלני להתפשט ללא גבול?
"ועל כולם אלוה הסליחות, סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו".
שהרי אנו, שבאים אצל החולים ומשפחותיהם (נעדרי הקול ולעיתים נעדרי נוכחות), אומרים לכם, בני שם, חם ויפת - הוירוס קטלני, פוגע והורג, בין אם אתה עליון או תחתון, ימין או שמאל, חסיד או עם הארץ, אברך, מפגין או חוגג חינגאות - הוירוס פוגע בכולם, צעירים כמבוגרים.
ואנו, קומץ של צוות המטפל על בסיס יומי, עומדים אל מול המשפחות והחולים, לעיתים בפנים מאירות, לעיתים נכלמים בבושת פנים, נושאים כפנו אל על ואומרים באלם קול, קצרה ידינו מלהושיע.
כי הנה, כחומר ביד היוצר, כחרס הנשבר, כחציר יבש וציץ נובל, כרוח נושבת וכאבק פורח, כך אנו בעיני הווירוס הנורא. וכשהוא פוגע, פגיעתו רעה וקשה. האשפוז ארוך ומתיש, כותש את החולים, המשפחות והצוות, מותיר את סימניו בגוף, ברוח ובנפש של כולם.
"ועל כולם אלוהי הסליחות, סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו".
הנה פונה היום, ויונה שלא חס על תושבי נינווה, חס על הקיקיון וביקש את נפשו למות.
ואנו פונים אליכם מנהיגים, מורי הדור, אנשי היום פשוטים כמונו - אנא, חוסו עלינו ועליכם, עשו ככל יכולתכם להקטין את התפשטות המחלה! ולכשנכה על לוח ליבנו, נדע, שהנה נתנו בפנינו את החיים ואת המוות, וצוונו ובחרתם בחיים!!!
ובעת נעילת דבריי, אצטט את שירו של אמיר אור, שייסוך מעט אופטימיות על התקופה האפלה:
"שבע שורות לזריחה
ואף על פי כן החיים, ואף על פי כן האהבה
ראה עוד נראה את שער הלב נפקח אל עולם של תקווה
בשביליו שוב נפסע, על יופיו נתפלא
ורוחנו צלולה ושלווה:
ראה עוד נראה את הבוקר העולה
את זריחת האדם הקרבה".
באהבה, בבקשה, בחשש ובדאגה, מאחלים לכל גווני העם היושב בארץ הטובה, שנה טובה!
ד"ר עדי נמרוד,
צוות טיפול נמרץ כללי - קורונה
בית חולים איכילוב