ראשי מדרשה 'אוריה', הרב יהושע שפירא והרב ברוך סליי נפרדים בכאב גדול, מפרופ' יעקב כץ ז"ל.
"פרופסור כץ ליווה את המדרשה במשך שנים רבות, בדרכו המיוחדת, במאור פנים, במקצועיות, בקישור עמוק להמשך הנחלת התורה לדור הבא. תמיד עמד על החשיבות על העליונה של רוח הקדושה כבסיס לכל החינוך של הדור הבא.
זכתה ה'מכללה ירושלים' שהוא עמד בראשה ו'מדרשת אוריה' שהוא דחף אותנו כל העת להרבות ולהגדיל תורה. והכל במאור פנים מיוחד במינו בלב רחב, אנושי ונוגע, יחד עם מקצועיות גבוהה. עליו ראוי להמליץ את הדברים שהתפללנו בהקדמה לתפילות מוסף: "מעורב בדעת עם הבריות", אמר הרב שפירא.
הרב ברוך סליי הספיד "כשנפגשנו עם פרופ' כץ, זכינו להכיר יהודי מיוחד, בשנות השבעים שלו, חי, מלא אנרגיה, תסיסה, רעיונות, חזון, לא מפסיק לחשוב, לא מפסיק לפעול.
כשפוגשים אותו ברגע הראשון בולט מיד מאור הפנים, החיוך הצנוע, חוש ההומור אבל מעל הכל - יהודי שכולו לב. לב יהודי חם חי וגדול. לא התפלאתי על זה שבימים האלה הלב הזה לקח כ"כ קשה את המציאות היום בעמ"י, המציאות הפוליטית, הרוחנית, החברתית. היה בו שילוב מיוחד במינו. הכיפה הגדולה שלו חפפה על כל על העולמות שחיבר".
הרב סליי הוסיף "היה חוקר אקדמי עם שלל תארים, מחקרים, פרסומים ותפקידים במערכות חינוך ויחד עם זאת, יהודי שכולו תורה ויראת שמים. נפש בעלת קווים חסידיים, קשור לאדמורי"ם ורבנים, מקפיד על לימוד, על כל תפילה, מתחדש כל הזמן בתורה ובעבודת ה', שילוב מיוחד כל כך.
כל הזמן חיזק ותמך בדרך המדרשה והמכללה. האמין בחזון של שילוב של מדרשה עם התואר המקצועי האקדמי. לשאוף לתורה בגדלות ובעמקות יחד עם רמה מקצועית גבוהה.
דעו לכן, הוא מאוד האמין בכן - הבנות שהולכות להיות מחנכות בישראל, בשליחות החינוכית הזו. הוא מאוד העריך אתכן, בנות שלומדות בתביעה למצויינות אקדמית, אבל הכל הכל מתוך תוספת של תורה וקדושה ומתוך שליחות ומסירות.
הוא הוביל את המכללה ותמיד דחף קדימה לעוד כיוונים, רק לאחרונה עמד מאחורי פרוייקט חדש במדרשה. היה יהודי של א"י, מחובר להתיישבות, איש מוסד בעברו, ממשחררי הכותל במלחמת ששת הימים".
"היה גם איש העולם הגדול, מרצה בכנסים בינלאומיים, יועץ אישי ואיש אמונו של ראש הממשלה ועם זאת, מדבר בגובה העיניים, בענווה, בחברות. מתעניין במשפחה, בדברים הקטנים.
כעת אנו מרגשים מחויבות עמוקה, ומקבלים על עצמנו בלי נדר להמשיך בדרכו של היהודי המיוחד, הלב המיוחד הזה, להמשיך להתחזק בתורה, במפעלים הרוחניים, להמשיך ברוחו לקדם תוכניות בכיוונים תורניים אליהם דחף אותנו. התפללנו כולנו לרפואתו, ועתה נראה את דרכו כצוואה ומורשת שזכות היא לנו להמשיכה".