כשראש הממשלה הודיע לי כי החליט למנות אותי ליו"ר וועדת הקורונה, הוא הדגיש את חשיבות התפקיד ואת האחריות הגדולה שמוטלת על כתפיי. ביראת קודש נכנסתי לתפקיד.
אחריות שמחייבת לשאול שאלות ולהטיל ספקות, לא בעוצמת הסכנה הנשקפת מהמגיפה, עליה אין כל מחלוקת, אלא ביחס לדרכים הנכונות להתמודדות עימה. כפי שמצופה מנבחרי הציבור בכנסת ובוועדות.
כל פעולותיי היו שקופות ולאחר היוועצות, לא קראתי לציבור "לכו לשתות בירה", לא השתתפתי באירועים המוניים ללא מסיכה, לא הזמנתי להתארח בביתי בניגוד להנחיות ועובדי לשכתי לא הפרו בידוד.
אני מזכירה לראש הממשלה שהוא היה זה שמסמס את יישום מתווה הרמזור של פרופ' גמזו, עד שלא היתה בו עוד תועלת.
אני גאה שהצלחתי לסייע לבעלי עסקים רבים להתמודד עם המשבר, שנלחמתי על פתיחתם של עסקים (לפני למעלה מחודשיים. רמז: ההשפעה על התחלואה אמורה להתגלות אחרי שבועיים), חופי הים, בריכות וחדרי הכושר. פתיחתם של האחרונים היתה גם הנושא היחיד שהוועדה אישרה בניגוד לעמדת הממשלה.
אני מציעה לראש הממשלה להתעשת ולהפסיק לחפש אשמות. זה הזמן להגדיל את כושר הספיקה של בתי החולים, לייצר מערך קטיעת הידבקויות יעיל, לגייס את הציבור למאבק על ידי הסברה נכונה לשמור על עצמו ועל קבוצות הסיכון. מומלץ גם לתת דוגמא אישית.
טוב יעשה ראש הממשלה אם יתרכז בכך ולא בבריחה מאחריות והטלת בוץ ורפש.