​​​​​​​כשלחן ירושלמי ולחן תימני נפגשו

שלום עושים עם נוסחים: מידד טסה הפגיש בין 'לך אלי' בלחנו של יאיר גדסי התימני, ו'לך אלי' מבתי הכנסת הירושלמים. התוצאה קסומה.

עוזיאל סבתו , ד' בתשרי תשפ"א | עודכן: 08:12

מידד טסה
מידד טסה
צילום: אייל לוי

לך אלי | מידד טסה | חדשיר

בטופ השמעות פיוטי הסליחות בעשור האחרון יושב הזמיר שפרץ לחיינו עם 'על נהרות בבל' אי שם בקמפיינים של ש"ס, וממשיך לזמר עד היום; מידד טסה.

טסה הוא מהאמנים המוכשרים, הצנועים והענווים שידעה התעשייה הדתית-מזרחית. אלבום הסליחות קידם ומיתג את טסה הצעיר בין חשובי הז'אנר ותרם רבות לקריירה של הכישרון הצעיר. נטול כל גינוני 'פוזות', עם חיוך כובש ויראת שמיים ברורה, טסה ממשיך לשיר ולהתנער מכדור המשקולת הכבד שנקשר לגרונו, דימוי 'ילד הפלא'.

הקול בוגר יותר ומנעדי פחות, השירה עמוקה יותר ומרשימה פחות אך טוהר כוונותיו של טסה ניכר בכל צליל וצליל. שירת האמת הבוקעת מליבו כובשת יותר מכל שירה תעשייתית אחרת. כך גם בביצוע החדש, קאבר ללהיטו הענק של יאיר גדסי, 'לך אלי' בגרסה התימנית שמבוצעת כאן ללא מבטא או הגייה אסלית, אך באותו רגש גבוה כראוי לטסה.

יחודו של הביצוע, מלבד יופיו, הוא שילוב הלחן המקובל במסורת הספרדית הירושלמית, שעד כה זכה לביצועים א-קפליים מרוחים וכעת זוכה לראשונה להיכנס לתבנית מוזיקלית קצבית שחותכת במקומות הנכונים ומשמרת את עיקרי הסלסולים.

בשילוב של נוסחים, מנגינות מבית אבא, ומילים מהמרגשות הקיימות בכל פיוטי העם היהודי, טסה כובש את הלב ומנתץ חולית ברזל נוספת בשרשרת העבר, בדרך לחופש מסטיגמות הילדות להיות זמר בוגר ועצמאי שנבחן על פי ההווה ולא בהשוואה תמידית לימי עלומיו.