צחוק מהקורונה?!

במקום להאשים איש את רעהו ובוודאי את מנהיגינו, כדאי שכל אזרח את החוק יאמץ ויעשה כמיטב יכולתו לקיים את ההנחיות והתקנות

תגיות: טל בראון
אל"ם (מיל') טל בראון , ד' בתשרי תשפ"א

הפגנה בירושלים
הפגנה בירושלים
צילום: יהונתן ולצר/TPS

"אילו הייתי מצווה על גנרל לעופף מפרח לפרח כמו פרפר, או לכתוב טרגדיה, או להפוך לציפור ימית, והגנרל היה ממרה את פי, במי מאתנו האשמה?" שאל המלך, "בגנרל, או בי עצמי?"

"בך", ענה הנסיך הקטן נחרצות. "מדויק. יש לדרוש מכל אחד רק דברים שביכולתו לבצע", המשיך המלך, "סמכות טמונה קודם כל בהגיון. אילו הייתי מצווה על אנשים להשליך עצמם למי הים, הם יתמרדו נגדי. יש בכוחי לתבוע צייתנות משום שפקודותיי מתקבלות על הדעת" (מתוך ספרו של אנטואן דה סנט־אכזופרי "הנסיך הקטן").

יום סגר נושם בחיי

ביישוב בו אני מתגורר סגרו שער אחד ואפשרו יציאה לא מבוקרת משער אחר "בשם הסגר" ובהנחיית המשטרה.

במחסומים שהיו פרוסים לאורך הכבישים לבירה, הייתה נוכחות ונחישות שהייתה מאפשרת גם למחבל לעבור בטענה כי הוא "בדרך לעבודה"... במידה והיו בכלל טורחים לעוצרו בין מבט חטוף במסך הנייד לשיחה עם החבר או החברה.

בכבישי מרכז העיר, שהיו אמורים להיות פתוחים לרווחה, הוצרו ונסגרו נתיבי תנועה ללא שום תכלית ברורה, מלבד לצורכי "הצקה", דבר שכמובן גרם לפקקים, לעצבים ואף לעבירות תנועה בחסות המשטרה... שנראה היה כי גם לשוטריה לא הייתה ברורה לגמרי המטרה.

במרכז העיר היו אי אילו עסקים סגורים למראית עין, כלומר- הדלתות סגורות ברובן כי בפנים פועל המזגן?! עוברים ושבים הולכים עם מסכות על הזקן, הסנטר או ביד, שהרי לפתע פתאום את כולם תקף צימאון ורצון עז לפצח גרעינים או ל"נשנש" באטיות תוך כדי הליכה איזו עוגייה, במהלך צום גדליה.

אל סניף הדואר המרכזי נכנסים בטפטוף אנשים לאחר המתנה ארוכה בתור ברחוב, ללא הקפדה על מסיכה ובוודאי לא על ריחוק חברתי, שלפתע נאכף מעצמו כשעיטוש קטן ועסיסי מפיו של מן דהוא יצא לחופשי. עם הכניסה למבנה מתגלה לו תור נוסף באולם המתנה, בו ממשיכה הצפיפות גם ליד דלפק הקבלה, שהרי המושג "פרטיות" אינו בדיוק מאפיין של ישראליות. הריחוק החברתי, או אם תרצו הקפדה יתירה על שמירת נגיעה וחציצה הכוללת חבישת מסיכה גם בתוך המבנה, הופכים באחת להמלצה אותה אין אוכף או דורש מלבד השלט על הקיר או המדבקה על הרצפה.

בכניסה לבנק עוצר השומר ומודד חום כצו השעה לניצב מולו. לזה עם הכובע, משקפי השמש והמסכה, שבקושי יזוהה על ידי אשתו גם אם נשק נושא הוא באמתחתו, ובעבר הלא רחוק היה הופך לחשוד בכוונת שוד, גם בעל כורחו.

מנהיגות, אמינות ואחריות

ביקורת רבה נשמעת בעת האחרונה על אופן ניהול מגיפת הקורונה בישראל. רבים מהדוברים והמפגינים טוענים להעדר מדיניות בעלת עקרונות ברורים וברי אכיפה, לטיפול במגיפה מצד הממשלה.

לצד טענות וביקורת מקצועית ולגיטימית מצד מומחים שונים, מעוניין אני להצביע על סוגיה מהותית ובסיסית יותר. הרי לא צריך להיות פרופסור דגול או מנכ"ל, פרויקטור מיוחד או גנרל, בכדי להבין שמדובר בסוגיות הנוגעות למנהיגות, אמינות ואחריות בכל דרג ובכל רמה, מהאזרח הפשוט ועד לחברי הכנסת, ראש הממשלה ואפילו נשיא המדינה.

מנהיג נבחן ביכולתו להנהיג את עמו בזמנים קשים ולקבל החלטות במצבים מורכבים, בהם אי ודאות שורה במלוא עוצמתה.

מנהיג נבחר מקבל מנדט מהעם בכדי לקבל החלטות אמיצות, ללא מורא ממתנגדיו או מתומכיו העלולים להיפגע בטווח הזמן הקצר למען עתיד המדינה כולה.

על המנהיג הנבחר לקבל החלטות מקצועיות ככל הניתן לטובת כל העם, ללא הבדלי מגזר, דת או סוג דם, כל עוד לא נמצא אף לא אזרח אחד מחוסן. על ההחלטות להיות חפות משיקולים זרים, בררניים ופופוליסטים, כשהמנהיג וצוותו (כולל השרים, הפקידים ואפילו היועצים החרוצים) מובילים בדוגמא אישית חיובית בטרם יחלו זרועות אכיפת החוק במלאכתן "האכזרית".

יודעים הם שמאחריות קשה לחמוק ואמינות דבריהם ותירוציהם על ידי העם נבחנת, כשהתנצלות מאוחרת לא בהכרח נחשבת, גם אם נשמעת או לכאורה מתקבלת.

מנהיגות נדרשת לקבל החלטות ללא משוא פנים ולדווח דברים כהוויתם. הפחדות הרי לא יחזיקו מעמד לאורך זמן, כך למדנו ממשל הילדות של אזופוס אודות קריאות ה"זאב זאב".

נתונים ועובדות כמוהן כשלב ההוכחות, הן הבסיס לקבלת החלטות מקצועיות ומושכלות לאורן ניתן לדרוש מהציבור התנהגות מתאימה והולמת. הפרת האמון, בין אם במסירת נתונים מוגזמים, סותרים ולא מהימנים, או במעשים הנעשים בסתר או במחשכים על ידי המנהיגים ופקידים בכירים, הם אלו שישכנעו את הציבור באם ראוי לציית לתקנות המחמירות, גם כשהתוצאות אינן ודאיות או לא בהכרח ידועות.

במציאות בה ההנחיות אינן נוגעות לכאורה לכולם, כשבראש ובראשונה דווקא מנהיגים נתפסים כאלו שאותן מפירים- מה ניתן לצפות מ"האזרח הקטן"- שהרי אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי הקיר?

במציאות בה כולם מתלוננים על המצב ורוע הגזירות, אך מעטים לוקחים על עצמם ועל סביבתם אחריות למען קיום ההנחיות התברואתיות ללא "תיחמון", ללא "עקיצה" או "קריצה", אלא פשוט שומרים על כל תקנה והוראה כהוויתה;

במציאות בה החרדים לדמוקרטיה לכאורה, מנסים את מזלם ברחובות, בגשרים ובכיכרות בהפלת ראש הממשלה הנבחר, אך מתנגחים באחיהם החרדים לתורת ישראל בגין התכנסותם בתפילות ואירועים;
במציאות בה חלק מבני דודנו הערבים, ערבים להדבקה זה של זו בהפרת הנחיות בתוככי הכפרים והישובים, בחתונות המוניות בחסות המנהיגים המקומיים שקולות מקוששים והאמנים המכובדים שאת כיסם ממלאים;

במציאות שברחובות העיר מותר לרוץ קילומטרים אך לא להתרחק יותר מקילומטר מהבית, כשאסור ללכת למסעדה אך כן לשבת יחד במשרד בעבודה ובבלפור על המדרכה. למה מצפים השרים וכבוד ראש הממשלה?

הגיעה השעה לחשבון נפש עמוק- תשבו יום או מקסימום יומיים ותצאו לעם עם החלטות הגיוניות, ברורות ואחידות, "בלי שטיקים ובלי טריקים", בלי הנחות לחובבי האנחות ובוודאי שלא לעצמכם, החלטות שתוכלו להסביר ולאכוף בלי להתנצל או לגמגם!

אם החלטתם על סגר אז תסגרו ותאכפו. אך בעיקר אל נא תסכנו את בריאות הציבור שומר החוק ובכללו העובדים החיוניים, צוותי הרפואה המסורים, כוחות ההצלה, השוטרים והחיילים שעל כולנו שומרים ומגנים.

אל תהיו נחמדים ומתחשבים יתר על המידה כשמדובר במטרה שאינה דחופה או מצילת חיים- אם זוג נאלץ לדחות או לצמצם חתונה שתוכננה חודשים רבים מראש ובהשקעה רבה, עם רצון טוב, תקווה ואהבה שתחזיק לכל החיים בשאיפה, אזי הגיוני שניתן לדחות או אף לבטל הפגנה או התקהלות חשובה ככל שתהיה של החרדים לדמוקרטיה מחד או החרדים לתורת ישראל מאידך, למען החרדים לפרנסתם, לביטחונם ובעיקר לבריאותם.

אחריות הפרטים והאזרחים במדינה, נדמה לפעמים כי נעלמה או נשתכחה כשאין מדובר רק בהפלת ראש הממשלה.

במקום להאשים איש את רעהו ובוודאי את מנהיגינו, כדאי שכל אזרח את החוק יאמץ ויעשה כמיטב יכולתו לקיים את ההנחיות והתקנות למען בריאותו, למען משפחתו ולמען עם ישראל כולו, כדי שכשנעבור כולנו את המגיפה הזו במהירה בימינו בע"ה, נוכל להיפגש בוועדת החקירה הממלכתית כמיטב המסורת הישראלית.