"שדה קוצים ושדה כותנה"

הימים שהחלו בראש השנה של שנת תשס"א היו מאתגרים במיוחד, תוכניות הצבא "שדה קוצים" ו"שדה מחייה" יצאו מהמגירה והתממשו.

סגן אלוף במיל' ירון בוסקילה , ד' בתשרי תשפ"א

"שדה קוצים ושדה כותנה"-ערוץ 7
ירון בוסקילה
צילום: הביטחוניסטים

20 שנים חלפו בין התפרצות האינתיפאדה השנייה להסכם החתימה ההיסטורי עם האמירויות ובחריין.

20 שנים חלפו מאז ערב ראש השנה בו צלצל הטלפון בבית הוריי אשר קטע את סדר הברכות והאיחולים לשנה הקרובה בדיוק כאשר הגיע תורי לומר בעודי אוחז בתמר את המילים "שייתמו אויבנו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו".

"זה קורה ירון", נשמע קולו של המג"ד מצידו השני של הקו, לא הייתי צריך לשאול אותו למה בדיוק הוא מתכוון, המתח היה באוויר, הרשות הפלסטינית פתחה את מחסני הנשק אשר ניתנו לה על ידי ישראל לכל דורש ולצה"ל כבר היה ברור כי פני הפלסטינאים לסבב אלים במיוחד ושתוכנית אוסלו אכן מהווה עבורם רק שלב א' בתוכנית השלבים לקראת יסוד מדינה פלסטינית מהים ועד לירדן. וכך, תוך פחות מ24 שעות המרתי את התמר בו אחזתי לנשק ומצאתי את עצמי יחד עם חיילי בלחימה יומיומית תחת עצי התמרים המוכרים שנפרשו לאורך ציר "טנצר" החוצה את רצועת עזה לכל אורכה.

הימים הבאים שהחלו בראש השנה של שנת תשס"א היו מאתגרים במיוחד, תוכניות הצבא "שדה קוצים" ו"שדה מחייה" יצאו מהמגירה והתממשו אף מעבר להערכות המצב. הטרור התלקח במלוא עוזו בשטחי יהודה וצירי הגישה לגוש קטיף הפכו למלכודת אש. תוך זמן קצר קרס התיאום עם הרשות הפלסטינית.

תיאום שהחל בסיורים משותפים של כוחות צה"ל ושל שוטרים פלסטינים לאורך הצירים והסתיים בהסטת כלי הנשק של השוטרים הפלסטינים ופתיחה באש חיה תו"כ ביצוע סיור וללא כל התראה לעבר חיילינו. מראות אלה שריצדו על גבי מסכי הטלוויזיה במבזקים מתפרצים מידי דקות ספורות היוו עבור רבים בישראל תחילת ההתפקחות מהאשליה שהסכמי אוסלו יובילו לשלום אמיתי ובטוח עם הפלסטינים.

ראש השנה של שנת תשס"א היווה נקודת ציון משמעותית בהתפכחות האיטית של העם בישראל בשל העובדה כי האינתיפאדה השנייה פרצה חודשים ספורים אחרי כישלון ועידת קמפ דיוויד, בה הציע ראש הממשלה דאז אהוד ברק לערפאת כמעט 100 אחוזים משטחי יו"ש ומזרח ירושלים ובכללם גם העיר העתיקה והר הבית. יאסר ערפאת שאינו יודע שובע ראה בהושטת ידו הרפויה של ברק לשלום הזדמנות טובה להכות בה ולהרוויח אף הישגים טריטוריאלים נוספים ואולי אף התחייבויות ישראליות למימוש זכות השיבה.

והנה. למרות כל זאת וחרף מותם של 1178 ישראלים כתוצאה מהטרור אשר התפרץ כתוצאה מהסכמים אלה פרסמה ביום שלישי האחרון תנועת "כן להסכם יוזמת ז'נבה" בתגובה להסכם השלום עם האמירויות קריאה לציבור הישראלי הפותחת במילים" הסכסוך שלנו הוא עם הפלסטינאים. ואיתם, חייבים לעשות שלום" . מילים המבטאות בעיני את שורש הבעיה בתפיסה המוטעית שרווחת בציבור מסוים בחברה הישראלית הגורסת כי "חייבים" לעשות שלום.

גישה המהווה בעיני התאבדות מוסרית של אנשים שמאמינים כי אנו בארצינו "גזלנים עם רישיון" וללא הסכם שלום עם הפלסטינים אין לנו זכות מוסרית בארץ. גישה אליטיסטית מתנשאת הסבורה כי היא יודעת היטב מה נכון לישראלים ומה נכון לפלסטינים תוך התעלמות בוטה מרצונם האמיתי ומבלי להאזין למילים הברורות שהם אומרים בריש גלי כנגד כל הסדר עתידי עם ישראל וכנגד כל הכרה בקיום אישות ציונית בכל אחד משטחי המדינה מהים לנהר. תנועות אלה בראשות אנשים כמו יוסי ביילין, תמר זנדברג, ניצן הורוביץ וקציני צבא בכירים לשעבר כדוגמת האלוף יאיר גולן ממשיכים לדחוף אותנו תוך עצימת עיניים מוחלטת לחתימה על הסכמים חסרי אחריות והיגיון בטחוני ולפיתוח ציפיות מהפלסטינים שלא יכולות להתגשם לעולם. אפילו שמעון פרס, מגדול תומכי הסכמי אוסלו, התבטא בשנים שקדמו לאינתיפאדה השנייה באמירות ברורות המתארות היטב את הגישה הפלסטינית באומרו. "הייתי אומר שאצל הפלשתינים המילה הכתובה והמוסכמת היא ב־40 אחוזים התחייבות של ממש וב־60 אחוזים מליצה וקישוט"

לפני מספר שנים התראיין האני אל־חסן מראשי הפת"ח ברשת הטלוויזיה אל־ערבייה. אל־חסן הסביר שם בפשטות את השיטה הפלסטינית במו"מ עם ישראל: "לנו בפת"ח יש כלל: המאבק המזוין זורע, והמאבק המדיני קוצר, ומי שאינו זורע, אינו קוצר, ומי שזורע ומסרב לקצור - הוא פושע." דבריו דברו בעד עצמם אך נדמה כי הם עדיין לא מדברים לחלקנו.

20 שנים חלפו מפרוץ האינתיפאדה השנייה ומהתממשות תוכנית "שדה קוצים" ועתה נראה כי בזמן שמדינות ערביות רבות מתחילות להכיר בשקר הפלסטיני ובוחרות ערב שנת תשפ"א לעלות על כרי הדשא ושדות הפרחים בבית הלבן ולחתום מהר ככל האפשר על הסכם שלום עם ישראל , בוחרים הפלסטינים להמשיך לטפח את השקר והנרטיב הישן ולהמשיך לדור בשדה הקוצים אותו הבעירו ערב ראש השנה של שנת תשס"א.

הכותב: סגן אלוף במיל' ירון בוסקילה, מזכיר תנועת הביטחוניסטים