כשהפנימייה היא הקפסולה שלך

נערי פנימיית 'יפתח' ממשיכים בשגרת לימודים בקפסולת הלימודים הסגורה שלהם. בין לבין עולים קשיים וגעגועים למשפחה ולחברים שבחוץ.

שמעון כהן - ערוץ 7 , ד' בתשרי תשפ"א

יפתח
יפתח
צילום: יח"צ

יריב פלר, מנהל בית הספר הפנימייתי לנוער מהציבור הדתי לאומי 'יפתח' של עמותת תימורה, מספר בראיון לערוץ 7 על הקשיים וההתמודדויות המיוחדות לבני הנוער העוברים את הסגר בשגרת לימוד סגורה ובמנותק מהמשפחות.

"גם בגל הקודם, מאחר ואנחנו נדרשים לשמור על השגרה וגם על הבריאות, לכן מפעילים את המסגרת, בניגוד לכל המסגרות שעוברות לזום. את ראש השנה עברנו פה וכך יהיה גם ביום כיפור וסוכות", אומר פלר המציין כי "בדרך כלל את חגי תשרי הנערים חוגגים עם המשפחות, לבד ממי שצריך מענה נקודתי. אנחנו רואים חשיבות גדולה לשמירת הקשר עם המשפחות".

במתחם הפנימייתי שאותו מנהל פלר ישנם 35-40 תלמידים לבד מאנשי צוות שמספרם הכולל מתקרב גם הוא לארבעים, גם אם לא כולם נמצאים בוא זמנית במקום. פלר מסביר כי ההתייחסות למקום היא כאל קפסולה אחת של תלמידים בעוד אנשי הצוות, הצריכים לשוב לבתיהם, "לוקחים על עצמם הקפדה יתרה כי הידבקות של אחד מאיתנו תהיה בעלת השפעה רבה על כולם, לכן מקפידים מאוד, גם אם יוצאים הביתה".

עד כמה המתרחש בעולם שמחוץ לקפסולת הפנימייה מעסיק את הנערים? התשובה לא אחידה וחד משמעית. "יש נערים שיותר מחוברים לחדשות ולמשפחות, חלק יותר חוששים וחלק פחות. הצלחנו לייצר מצב שבו הבועה של הפנימייה נותנת להם יציבות מסוימת".

"בגל הקודם החבר'ה היו כאן ברצף 50 יום וזה היה אתגר גם לצוות וגם לנערים. גם אם המצב בבית מורכב החבר'ה רוצים לחזור הביתה ולאכול את האוכל של הבית. זה מצריך התגייסות של הצוות, הנערים וגם של ההורים ששולחים חבילות".

למכלול תפקידיהם של אנשי הצוות התווספו גם שיחות הרגעה ותיווך סביב הקורונה והמתרחש בעולם. "אנחנו המבוגרים האחראים כאן ואנחנו נדרשים גם לתווך ולהסביר להם את המציאות, להסביר את האפשרויות השונות וגם למה שהעתיד צופן, להחזיק את התקופה הזו. אנחנו עסוקים בזה המון, להכין אותם למציאויות שונות".

"יש הרבה שיחות וניסיון להסביר מה קורה בחוץ. כשהם הגיעו הכול היה פתוח ועכשיו רוב הדברים סגורים. צריך להסביר להם שכאן זו ההתקבצות הכי גדולה שניתן לקבל, וכאן מתאפשר להם מה שלא ניתן במקומות אחרים. יש הרבה שיחות מסביב לזה. בכל יום חמישי כשהיינו אמורים ללכת הביתה יש ירידת מתח וצריך הרבה תמיכה. בערבי חג יש שיחות עם הבית ועם חברים זה מצריך הרבה תשומת לב ונראות שלנו כצוות. התרגלנו לזה בחודשים האחרונים ונראה שהמציאות הזו מזמנת לנו תקופה ארוכה עם הדבר הזה".