כשחזרתי בתשובה, המצווה שהתחברתי אליה במיוחד הייתה ישיבה בסוכה. כאדם שלא אוהב לעשות יותר מדי, נהניתי ממצווה שלא דרשה ממני דבר מלבד להיות בסוכה
אני באופן כללי לא אדם שאוהב לעשות דברים, אני לא איש עשייה. מצוות זה עניין שמתנגש תמיד עם חוסר האהבה הזה. במצוות צריך לעשות לא מעט, לא לחינם קוראים לזה מצוות עשה. זה עניין עם הרבה עשייה.
מצוות סוכה לא דורשת ממך שום דבר שצריך לעשות. הגמרא במסכת סוכה אומרת "כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי. כיצד, היו לו כלים נאים - מעלן לסוכה, מצעות נאות - מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה". המצווה היא להיות, לישון, לאכול, לשבת ולטייל - אבל בסוכה.
זה לא עניין של עשייה, לא צריך לעשות כלום. רק להיות במקום המסוים ובזמן המסוים, ואתה נמצא במצב רוחני גבוה, מרומם שכזה, שהקב"ה רק אומר לך: בוא תהיה. תהיה איתי, בלי לעשות כלום, רק תהיה. וזו מצווה גדולה מאוד.
התחברתי למצווה הזאת כבר בשנה הראשונה להיותי דתי. הייתי בן 25 כשחזרתי בתשובה, התחלתי להכיר מצוות, והמצווה הזאת מאוד תפסה אותי. בסוכות אני עובר לסוכה, פשוט ככה. נמצא בה.
בעבר, כשלא היו טלפונים ניידים, הייתי מעביר את כל מה שאני צריך לסוכה כדי לשהות בה שהייה ממושכת. הייתי שם בה את הטלפון הביתי ונמצא בה כל החג.
נוסף על כך, כאיש מחנה השלום לשעבר, דיברה אליי העובדה שהסוכה מאוד מקושרת לעניין של סוכת שלום - המצווה הזאת נותנת ראייה נכונה על איך עושים שלום. זה לא צריך להיעשות בדם ואש ותמרות עשן, אלא בשלווה, בנחת, בהתעלות למדרגה אחרת, וממנה ליצור את השלום.
אורי מלמד
בעלי רשת 'ממפיס'