מצוות כיבוד הורים היא מבחינתי המצווה הגדולה ביותר בתורה. כשאני מאזין לקריאת עשרת הדיברות, אני חש רטט לשמע המילים האלמותיות הללו: ״כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך...״.
אני נזכר בכיבוד ההורים שראיתי אצל הוריי כל ימיהם כלפי זקניהם. אני נזכר במה שכתב אבי, חיים הרצוג ז״ל, כתמונת ילדותו: יום יום היה אביו, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, ניגש לדואר בעירו דבלין, בירת אירלנד, ושולח לאביו הנערץ, הרב יואל לייב הרצוג זצ"ל, רבה הראשי של פריז, גלויה ובה עדכון יומי. מעשה של אהבה שאינה תלויה בדבר, רק בחיבור הנפשי העמוק ביותר שאפשרי בין ילדים להוריהם.
וגם אני אמרתי לעצמי – כיצד אביא לידי ביטוי את הכבוד והאהבה שאני רוחש להוריי? לכן הקפדתי (במקום הגלויה של ימים עברו) להתקשר ולשוחח עם הוריי מדי יום ביומו. רעייתי מיכל ואני נוהגים כך גם בהוריה של מיכל, ההולכים ונחלשים לצערנו בעצם ימים אלה ממש.
"כבד את אביך ואת אמך". מי לא מגלגל משפט זה על לשונו מגיל רך? הדיבר החמישי בעשרת הדיברות, מצוות "עשה" מדאורייתא. במחשבה ראשונה נראה מעט מוזר שספר הספרים שלנו מורה לנו לכבד את הורינו. הרי זה דבר שצריך להיעשות באופן אוטומטי כמעט, ללא מחשבה. הם אלו שהביאונו לעולם, הם שהשקיעו בנו כל משאב על מנת לאפשר את חיינו – הפיזיים, הגשמיים והרוחניים.
אך דווקא כאן גדולת הכתוב: הוא רוצה שנתעמק בו, הוא רוצה שנחשוב. מצווה עלינו לא להתייחס להורינו כאל מובן מאליו, כי אם להקדיש להם מחשבה מכוונת, אהבה, תשומת לב וגם הרהור על חלקם בחיינו, בכל יום ויום.
הנקודה הנוספת נוגעת לדעתי גם ל"אבא ואמא" של כולם: דור הזקנים והוותיקים שלנו. כך, כשם שעל כל אדם לראות עצמו כאילו יצא ממצרים, הרי שבפירוש האישי שלי, על כל אדם להסתכל על כל אדם מבוגר כהוריו שלו, וכך לכבדם! לא בכדי נתפלל בכוונה גמורה ביום כיפור הבא עלינו לטובה – "אל תשליכנו לעת זקנה, ככלות כוחנו אל תעזבנו". מה זה אם לא כיבוד הורים, ההורים של כולם!
בשירותי למען ממשלת ישראל ועם ישראל, זו תמיד נקודת המוצא שלי: כשר הרווחה עשיתי ככל הניתן למען הטבת תנאיהם של הקשישים בישראל, וכיו"ר הסוכנות היהודית נופלת בחלקי הזכות והחובה הקדושה לטפל בדור מייסדי המדינה הוותיקים בישראל מחד, בעולים החדשים ובניצולי השואה מאידך – כולם באים בימים אשר תרמו בכל דרך אפשרית לביסוס חיינו כאן. כאשר אני רואה אותם, במגורים בחברת "עמיגור", חברת הבת הגדולה של הסוכנות היהודית, המאכלסת אלפי קשישים, רובם עולים חדשים וניצולי שואה, בעלי הכנסה נמוכה, אני מרכין ראש לעברם, נעצר לשמוע עוד פרט מחייהם, כי סיפורם הוא סיפור המדינה שלנו וסיפור העם שלנו. הסגר הנורא רק מכביד עליהם ומקשה את חייהם, ואנו עושים כל שלאל ידינו להקל על מצוקתם.
הניגונים ששתלו בי אבי ואמי, מלווים אותי לכל אשר אלך. הם נקודת המשענת הקבועה, העוגן שעליו בניתי את משפחתי שלי. התנ"ך, בדרך התמציתית והמיוחדת שלו, בחר לומר לנו כי עלינו להכיר תודה למי שהביאו אותנו לעולם, גידלו אותנו באהבה והצמיחו אותנו. באופן חריג, זו אחת המצוות היחידות שבהן מפורט הגמול לעושה: "למען יאריכון ימיך על האדמה". ואני מאמין שיש לקיים מצווה זו לא רק כדי שיאריכו ימינו, אלא כדי שנדע להעריך את ימינו. לומר תודה ולחוש ענווה מול אלו שקדמו לנו.