על בשרנו חווינו את צערם של המבודדים, ולהם, כמו לרבים אחרים, אפשר לסייע בתקופה הזאת גם במעשים קטנים ופשוטים, בבחינת 'הנושא בעול עם חברו'
בימי רחמים וסליחות אלה בחרתי להידרש ליחס לזולת, בחינת "ותשובה ותפילה וצדקה (לכל סוגיה) מעבירין את רוע הגזרה". "ואהבת לרעך כמוך" היא מצווה מדאורייתא (ויקרא יט, יח), וכדברי הלל הזקן (שבת לא, א) - "דעלך סני, לחברך לא תעביד". זהו הבסיס, בחינת "סור מרע", אבל עליו יש לבנות את "ועשה טוב". ואכן, חכמינו אמרו (בראשית רבה כד, ח): "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה".
המשנה באבות (ו, ו) מונה בין ארבעים ושמונה הדברים שהתורה נקנית בהם את "נושא בעול עם חברו". והנה, רבי ירוחם לוואוויץ זצ"ל, המשגיח המיתולוגי בישיבת מיר לפני השואה (נפטר תרצ"ו), מבאר את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" בעקבות הרמב"ן, "שתואר האדם באמת... שכל אחד יודע ומרגיש את חברו... צינור בשביל אחרים" (דעת חכמה ומוסר ב, פרק ו). רבי ירוחם קורא לבעל מידה זו, של הרגשה בצער חברו כשלו, בשם "איש כלל", כלומר שהוא איש כלל ישראל, ועל כן גם זוכה לתורה (מעין "זה כלל גדול בתורה") (שם, פרק נד). הנה כורך הוא בכך את מידת החסד עם לימוד התורה, דברים שבוודאי נכנסו באוזני תלמידיו, בהם מורי ורבי הרב שמעון פרידלנדר ע"ה.
רבי אליהו לופיאן זצ"ל, מגדולי חכמי המוסר בדור הקודם (משגיח ישיבת כנסת חזקיהו בכפר חסידים), מדבר בספרו לב אליהו (ג, פרק יג) על "איש הכלל", וזו לשונו, הכיצד "יכול כל אדם פרטי להיות נדון ככלל ביום הדין": "אם הוא אינו דואג עבור עצמו בפרטות, רק עבור הכלל, דהיינו כשהוא מבקש מזון לו ולאנשי ביתו, מבקש גם עבור אחרים יחד עימו, ועושה חסד עם הבריות, וכן ברוחניות, אינו מחזיק טובה לעצמו, ולומד גם עם אחרים, או משתדל שאחרים ילמדו, וכן בתפילה וכדומה, האיש הזה נקרא איש כללי! עליו משגיחים בשמיים כמו על הכלל, והוא נעזר כמו הכלל, ובטוח שיצא זכאי כמו הכלל, כי חייו ושלומו נוגע לרבים שהם הכלל...".
ניתן את כל אלה אל ליבנו. הדברים יפים בכל עת ובכל שנה, כל השנה, לא כל שכן בימי הרת עולם, ומקל וחומר בן בנו של קל וחומר בתקופה זו של מגפת הקורונה. אמרנו כל ימינו "אבינו מלכנו, מנע מגפה מנחלתך", וכך גם אזכור המגפה בתחנון "והוא רחום" של ימי שני וחמישי; אדבר רק על עצמי ולא על הזולת - היה זה על פי רוב כמצוות אנשים מלומדה, כי זה הטקסט. והנה המגפה עימנו, וכדברי הרבי מפיאסצנא הי"ד בימי השואה (להבדיל אלף הבדלות): לא הרי לקרוא ולשמוע על ייסורים ולהצטער בצער הזולת, כהרי לחוות את הייסורים עצמם. יש מעימנו שקוראים על צער הזולת, יש שמצטערים בצער הזולת, ויש שלא עלינו אף חווים ייסורים.
אך לא רק ייסורי המחלה ישנם, אלא גם ייסורי בידוד, ייסורי סגר. יש רבים שהם בודדים, שהסגר ממרר את חייהם. מקצת הטעם טעמנו בליל הסדר, כשישבנו רעייתי ואני לבדנו, בניגוד משווע לכל השנים. ומה יאמרו מי שישבו לבדם, בודדים כערער בערבה? לאלה ולרבים אחרים ניתן לסייע, להושיט יד, לשאת בעול - בצורות שונות. גם בעזרה פיזית מסוגים שונים, לתרום, להסיע, לקנות מצרכים. אבל אפילו בשיחה טלפונית קצרה או ארוכה, שמפיגה במקצת את תחושת הבדידות, שאומרת "לא נשכחתם". וכל זאת בחיוך, כדברי השולחן ערוך בהלכות צדקה (יורה דעה רמט, ג): "צריך ליתן הצדקה בסבר פנים יפות, בשמחה ובטוב לבב".
צדקה - על כל משמעיה. עמותת 'סח"י' (סיירת חסד ייחודית), שרעייתי ומשפחתנו קשורים בה, מחלקת מזון לנצרכים ועושה מעשי חסד אחרים כל ימות השנה ובמיוחד עתה. עמותת 'אפיקים' עוסקת במשפחות מוחלשות, מרביתן מעולי אתיופיה, ובמיוחד בילדיהן ('מרכז שרי' ע"ש בתנו ע"ה הוא אחד מענפיה). כך גם עמותות אחרות. נייחל כי מעשי החסד עם הזולת, בצד צדקה כספית ואנושית אינדיבידואלית, יזכירונו לטובה בפני בעל הרחמים, "אולי יחוס עם עני ואביון, אולי ירחם". שנה טובה ובריאה, גמר חתימה טובה לכולם. תכלה שנה וקורונותיה, תחל שנה וברכותיה.
אליקים רובינשטיין
לשעבר שופט בית המשפט העליון