כבוד שדורש גם לעבוד

איילת שקד בוחרת את המצווה האהובה עליה במיוחד. פרויקט מיוחד לעשרת ימי תשובה

שילה פריד , ז' בתשרי תשפ"א

איילת שקד
איילת שקד
צילום: ראובן קופוצ'ינסקי

אצלנו בבית לא הרימו קול על ההורים, והכבוד כלפיהם היה ערך מובן מאליו. אבל כשאמי ז"ל חלתה וטיפלתי בה גם במצבים לא נעימים, למדתי על רובד נוסף של המצווה האהובה הזו

אחת המצוות האהובות עליי ביותר היא מצוות כיבוד הורים. התורה מצווה אותנו: "כבד את אביך ואת אמך". ייחודיותה של המצווה הזו מורגשת בהזכרתה הכפולה בתורה. נקודה נוספת המבטאת את חשיבותה היא ציון שכרו של מקיים המצווה. התורה חורגת ממנהגה ומודיעה כי מי שישמור ויקפיד על מצוות כיבוד הורים, יזכה לאריכות ימים: "למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך". זכיתי להתחנך בדרך שמתווה המצווה. אני יכולה להעיד כי כבר בילדותי שררה בביתנו תחושת כבוד עמוקה להוריי. אני ואחי לא הרמנו קול על הורינו, וגם זכינו ללמוד מהתנהגות הוריי להוריהם.

החיבור שלי למצווה הזו הוא בין השאר בביטוי החזק של שרשרת הדורות בעם היהודי. מצווה זו קושרת כל יהודי אל הדורות שקדמו לו. ילד יהודי לא "נולד מהים" בלי חלק ושייכות לסיפורו הגדול של העם היהודי. במתן כבוד להורים, שואב אדם מחוכמתם ומניסיונם של הדורות שקדמו לו. הוא קושר עצמו אל שרשרת הדורות ארוכת השנים ומוסיף לה חוליה חדשה, שאליה הוא יוצק את תרומתו האישית ואת הנופך הייחודי שלו.

ראוי לתהות, מדוע דווקא מצווה זו זכתה למעמד מיוחד שכזה? מהתבוננות ראשונית נראה שיש לה טעם הגיוני, ולפי טבע האדם, שילדים מעריכים את הוריהם. כמו שאני תמיד אומרת, אבי הוא האיש החכם ביותר שפגשתי. ההיגיון הטמון בחוֹבה זו, יסודו בהכרת טובה שבן מכיר להוריו. מה מתבקש יותר ממתן כבוד להורים המגדלים את ילדיהם ומטפלים בהם בהשקעה ובמסירות, בחום ובאהבה מרגע לידתם? מדוע התורה אינה מסתפקת בציון המצווה פעם אחת, ואף מציינת את שכרה בצידה?

על שאלות אלה ניתנו תשובות שונות. לטעמי, אחת התשובות היא כי מצווה זו זקוקה למעמד מיוחד בנסיבות שבהן ההורים חולים, או שדעתם משתבשת עליהם לעת זקנה. לצערנו הרב, כיום קיימות מחלות שונות, השכיחות בקרב אוכלוסייה מבוגרת, הגורמות לפגיעה קוגניטיבית הבאה לידי ביטוי בדרגות שונות. במצבים מסוג זה, הדרך שבה ניתן לקיים חובה חשובה זו משתנה. כיבוד ההורים שבו היינו מורגלים לאורך השנים אינו רלוונטי עוד. נדרשים סבלנות וסובלנות, כבוד והערכה לאדם באשר הוא אדם, למרות הפגיעה שממנה הוא סובל. סיטואציה עצובה ולא פשוטה זו של ההורה, מביאה לפעמים את הילדים למבוכה רבה. בניהם ובנותיהם של ההורים עשויים לתהות האם גם במצב כזה חלה עליהם החובה להשקיע זמן וכוחות נפש בכיבוד ההורה, שלכאורה ספק אם זוכה ליהנות מכך. אני סבורה כי דווקא בגלל מצבים אלו, ניתן למצווה זו מעמד מיוחד. למרות הקושי, חובתם של הילדים להמשיך ולנהוג בהוריהם מתוך כבוד ואהבה.

לצערי הרב נאלצתי כבר מגיל צעיר ליישם את הרובד הזה של המצווה. כשאמי ז"ל חלתה, טיפלתי בה במסירות רבה עד יומה האחרון.

אבל האמת היא כי בתקופה האחרונה מצאתי תשובה אחרת לשאלה זו. מגפת הקורונה שמשתוללת בכל רחבי העולם הביאה אותנו להתמודדויות חדשות שלא היינו מורגלים בהן כלל. במסגרת המאבק במחלה, הובן כי האוכלוסייה המבוגרת היא בקבוצת סיכון. קבוצת זו כוללת בתוכה מבוגרים רבים המתפקדים באופן מלא, ולמרות זאת המחלה מסוכנת להם במיוחד. על מנת לשמור על בריאותם, נדרשנו להימנע ממפגש עימם. לצערנו, דרישה זו כללה גם את החגים שבהם כל בית ישראל, כולל משפחתי שלי ומשפחתו של בעלי, מקפידים להתכנס ולהתאסף יחדיו. זו הייתה הפעם הראשונה שלא חגגנו בליל הסדר ובראש השנה יחד, בחיק המשפחה המורחבת. היה לי קשה לחגוג רק עם המשפחה הגרעינית בלי "זקני השבט", אבל ככל שהרהרתי בדבר הבנתי כי הדרך הטובה ביותר לקיים את מצוות כיבוד הורים היא בהימנעות ממפגשים אלה, לצורך שמירה על בריאותם.

עם זאת, ההחלטה הזו דרשה ממני למצוא דרכים יצירתיות אחרות כדי שילדיי יוכלו לשמור על קשר רציף וטוב עם סבא וסבתא. אין בריחוק הזה משום ביטול חובת כיבוד הורים. ההפך הוא הנכון. בתקופה זו מבוגרים רבים בודדים וגלמודים, ועלינו להשתדל לעשות ככל יכולתנו, בכפוף להנחיות, כדי לנהוג בהם בכמה שיותר כבוד, דאגה ואהבה.

בתקווה ובתפילה שנחזור בהקדם האפשרי לקיים את מצוות כיבוד הורים בדרך המוכרת, הישנה והטובה.

איילת שקד

חברת כנסת, ימינה