ד"ר מאיר סיידלר
ד"ר מאיר סיידלר צילום: עצמי

לקראת יום הכיפורים נכנס רוב עם ישראל למצב "חשבון נפש", הכולל מבט לאחור (מעין "ספירת מלאי" של השנה שעברה) ומבט קדימה המבטא את שאיפותינו לשנה החדשה, בכל התחומים: בתחום הקיומי, בתחום המוסרי והדתי, בתחום הפרטי והמשפחתי ובתחום הציבורי.

ברצוני לערוך מעין חשבון נפש - ואולי נכון יותר (ופחות יומרני) סיכום מצב - בנוגע לעמדת הציבור הדתי־לאומי בנושא הלהט"ב. מיצינו, אתם אומרים? ובכן, אני חושש שהם בדרך למצות אותנו. למי שאין סבלנות לקרוא הלאה, כי הכול כבר נאמר - אני מנדב את השורה התחתונה: מצוקתם של יחידים איננה סיבה לשגע את כל החברה ולשנות את ערכיה - בטח לא במערכת החינוך, וגם לא בשום מקום אחר.

אדגיש שדברי אינם מכוּוָנים נגד אנשים פרטיים, בין אם אני מזדהה עם אורח חייהם, בין אם לאו. בתור מי שבילה חלק משנות ילדותו בצ'כיה הקומוניסטית, איני רואה אלטרנטיבה למדינה דמוקרטית שבה רשאי כל איש לעשות מה שחפץ לעשות כל עוד אינו פוגע בזולת. ואולם בדיוק מאותה סיבה - קורות משפחתי בקומוניזם - פיתחתי אלרגיה חריפה לפרופגנדה ולניסיון להכתיב דעה אחידה תוך הכתמת כל מתנגדיה כאויבי האנושות.

שפה משנה תודעה

למי שעוד לא הבין: 'קהילת הלהט"ב' העומדת מאחורי המהפכה שהתרחשה כאן בשנים האחרונות איננה התאגדות פילנתרופית, אלא בראש ובראשונה תנועה חברתית־פוליטית המבקשת להחריב עולם ישן ולבנות עולם חדש במקומו. לתנועות חברתיות מותר להתנגד, ולתנועה זו אף חייבים להתנגד. רובנו מרגישים, וחלקנו גם חווים, שיש כאן איום על היקר לנו מכול: על המשפחה - ודרכה על ההמשכיות היהודית.

במידה רבה, תרבות הלהט"ב חבה את הצלחתה בזירה הציבורית להחדרת שפה חדשה ומושגים חדשים לשיח הציבורי. שפה משנה תודעה. עצם המונח להט"ב הוא תוצר של מלאכת מחשבת לשונית של הפעיל החברתי שבי גטניו, אשר הצליח להכניס לחיינו מושג המעורר במתכוון אסוציאציות נעימות, בדמיונו לפועל 'להיטיב'. גם מונחים נוספים מבית המדרש הלהט"בי שפרצו לתודעתנו אינם תמימים, אלא מייצגים אידיאולוגיה, בהם: 'מגדר' - מושג שנועד לחנך אותנו לתפיסה שזהות גברית או נשית אינה תוצאה של תכונה מולדת אלא של הבניה חברתית, ו'הומופוביה' - ממונחי היסוד של הפרופגנדה הלהט"בית. מונח זה הומצא בארה"ב על ידי הפסיכולוג היהודי־אמריקני ג'ורג' ויינברג במטרה המוצהרת ליצור דה־לגיטימציה לכל מי שאינו רוצה שילדיו יתחנכו על ברכי התפיסה הלהט"בית. גם 'הזכות להורות' של 'המשפחה החדשה' הם שני מושגים שמטרתם להכחיש עובדות ביולוגיות ולשווק לנו במקומן עמדה אידיאולוגית הגורסת שיש דבר כזה 'שני אבות'. ועוד כהנה פנינים מבית היוצר של תעשיית המלים הלהט"בית שנרתמה לשינוי פני החברה.

אני מודע לכך שהעמדות שאני מציג כאן אינן בקונצנזוס היום. גרוע מזה, הן לא פופולריות אפילו בציונות הדתית המתוקשרת. אולם יש לי חדשות מהשטח, מהציונות הדתית הלא־מתוקשרת: בין שלומי אמוני ישראל החובשים את ספסלי בתי הכנסת שלנו, עמדתי היא עמדת הרוב המוחלט. עם ישראל לא עד כדי כך חולה. לא, אנחנו לא נחנך את ילדינו לערכי 'המשפחה החדשה' ונשדר להם שממש לא אכפת לנו אם יתחתנו בן עם בן או בת עם בת. זה לא יקרה. לא בציבור הדתי. זה לא יקרה גם אם אין לנו תשובה על השאלה מדוע לאנשים מסוימים יש נטייה חד־מינית ולאחרים לא. זה לא יקרה אפילו אם יתברר שכרגע אין טיפול יעיל לשינוי הנטייה החד־מינית של מי שחפץ בשינוי שכזה. שאלות כואבות של תיאודיציאה (צידוק הא־ל, כלומר עיסוק בשאלה מדוע הא־ל הטוב מאפשר גם דברים לא טובים) מעולם לא ביטלו את ערכי הנצח של התורה, ולעולם לא יבטלו אותם.

נאחל לעצמנו שבשנת תשפ"א הבעל"ט כל מי ששותף לעמדה המובעת במאמר זה יפסיק לחשוש מלהביע את דעתו ואת רגשותיו בפומבי. נאחל לבעלי הנטייה החד־מינית מה שאנו מאחלים לכל אדם שמתמודד עם קושי: שיצליחו להתמודד גם עם הקושי הזה וידעו להסתייע באנשי מקצוע בהתמודדות המורכבת הזו - גם אם ההצלחה אינה מובטחת.

נגיף הקורונה משדד מערכות וגורם נזקים קשים בגוף, ברכוש ובנפש. עם זאת, הקורונה סוגרת אותנו בתוך התא המשפחתי, ומביאה אותנו להכרה ששם מצוי מרכז חיינו. המשך המומנטום החיובי הזה שבא לנו משמיים תלוי גם בנו.

הכותב הוא ד"ר לפילוסופיה יהודית ומלמד באוניברסיטאות אריאל ובר אילן