הקורבן המשונה ביותר, אם אפשר בכלל להעניק לו תואר קורבן, הוא ללא ספק השעיר לעזאזל. ייעודו נקבע בגורל, ובמקום לשוחטו בעזרה ולהזות מדמו על המזבח - הוא נמסר לאיש עיתי אשר מוליכו למדבר ומשליכו מהצוק אל מותו. חז"ל מעידים כי בשעה שנעשה השעיר איברים איברים, עוד בטרם הגיעו לחצי ההר, הלבינה לשון הזהורית הקשורה על פתח האולם, וכל ישראל ראו ושמחו על מחילת עוונותיהם אשר ניתנו על ראש השעיר בווידויו של הכהן הגדול, כדברי הנביא (ישעיהו א, יח): "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים - כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ". בדרך כלל, ריבוי הזאות הדם וקִרבתן אל הקודש מעיד על חומרת החטא שעליו מכפר הקורבן, כמו בעניין פר העלם דבר של ציבור ושעיר עבודה זרה. והנה, דווקא השעיר לעזאזל, שכלל לא נשחט בעזרה - הוא המכפר על כל עוונות ישראל, כלשון הרמב"ם (הל' תשובה פרק א, הלכה ב): "שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה: הקלות והחמורות, בין שעבר בזדון בין שעבר בשגגה, בין שהודע לו בין שלא הודע לו - הכול מתכפר בשעיר המשתלח, והוא שעשה תשובה. אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות", ולדעת רבי - אף בלא תשובה.
זאת ועוד, המדרש (פדר"א מו) קובע כי עזאזל אינו שם מקום שאליו מובל השעיר, אלא שמו של השטן המכונה סמאל, ושילוח השעיר אליו נועד, לשחדו כדי למנוע ממנו לקטרג על ישראל. הסבר זה מעורר תמיהה: אם ישראל זכאים - לשם מה יש צורך לשחדו? ואם חייבים - השופט כל הארץ לא יעשה משפט?! יתרה מזאת, כיצד עולה על הדעת לשחד את השטן דווקא בשעיר הטעון בסאת עוונותיהם של ישראל? אדרבה, זה גופא ישמש אותו כראיות לטענותיו כנגד ישראל!
השכינה והאשכול
כדי לענות על תמיהות אלו, נבחן את סדר פעולותיו של הכהן הגדול בעבודות המיוחדות ליום הכיפורים ואת ייעודן. כניסתו הראשונה לקודש הקודשים היא עם הקטורת, השנייה - עם דם הפר, והשלישית - עם דם השעיר לה'. את הדמים מַזה הכהן הגדול כנגד הכפורת של ארון הברית, "אחת למעלה ושבע למטה". בהמשך הוא מזה מדם הפר והשעיר כנגד הפרוכת, ולבסוף מזה על מזבח הזהב מתערובת דם הפר והשעיר. רק לאחר מכן, בסיום עבודות הפנים, יצא הכהן הגדול אל העזרה, להתוודות על השעיר לעזאזל ולשלחו המדברה. נתקדם צעד נוסף ונברר מהי התכלית של העלאת הקטורת לפניי ולפנים, ושל הזאת דמי הפר והשעיר.
המדרש מתאר את המתח הרב ששרר בקרב העם בכניסתו של הכהן הגדול עם הקטורת, ואת המרתו בפרץ שמחה בצאתו בשלום מן הקודש: "כהן גדול וכל ישראל מרתיחים בשעה שכהן גדול נכנס לפניי ולפנים... כיוון שהיה יוצא הייתה שמחה גדולה בישראל שנתקבל ברצון". שמחה זו באה על חידוש השראת השכינה במקדש על ידי ענן הקטורת ששרה על הכפורת, כלשון הפסוק (ויקרא טז, ב): "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת". על כך דרשו חז"ל את הפסוק "אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי" (שיר השירים א, יד) כך: השתלשלות ענן הקטורת למטה בצורת אשכול, לאחר הגיעו לתקרה, היא סימן לכפרת חטאיה של הרעיה ולחידוש קשר האהבה של הדוד עימה. משחזרה השכינה, על הכהן הגדול למשוך אותה לתוככי המקדש בהדרגתיות על ידי הזאת דם הפר והשעיר לסירוגין - בקודש הקודשים כנגד הכפורת, ואחר כך בהיכל כנגד הפרוכת. הזאת הדם "אחת למעלה ושבע למטה" - ממעלה למטה באופן מסודר, "ולא היה מתכוון להזות... אלא כמצליף" - מבטאת את ירידת השכינה לכל מדרגותיה של האומה - תחילה למשפחת הכהונה, המהוות את 'לב האומה' (על ידי הזאת דם הפר), ואחר כך לשאר איבריה (על ידי הזאת דם השעיר לה'), עד להשבת השכינה למקומה.
להשיב את החטא לבעליו
סדר פעולותיו של הכהן הגדול הפוך מהמקובל: "עשה טוב" תחילה, ורק אחר כך "סור מרע". לכאורה ראוי היה לסלק את עוונות ישראל תחילה על ידי שילוח השעיר לעזאזל, ורק אחר כך להיכנס עם הקטורת לקודש הקודשים לשם החזרת השכינה.
המהר"ל מפראג גילה לנו את סוד העניין. בדרשתו לשבת תשובה הוא מבאר כי ביום הכיפורים סדר הכפרה הפוך מהמקובל. עלינו להתחבר תחילה לשורש נשמתנו, ובפגישה עם עצמיותנו הטהורה אנו מגיעים להכרה כי כל החטאים שדבקו בנו במהלך השנה אינם שייכים למהותנו, אלא ליצר הרע המושפע מכוחו של סמאל - "הוא שטן, הוא יצר הרע". שילוח השעיר לסמאל אינו אלא השבת החטא לבעליו. במובן זה, השימוש במושג 'שוחד' אינו אלא מצד התוצאה, המונעת מהשטן לקטרג, בהגיעו להכרה כי כל ניסיונותיו לגרום לישראל לראות בחטא את זהותם העצמית, עלו בתוהו. חידוד הכרה זו בדבר שקריות החטא נעשה על ידי לקיחת שני שעירים דומים המיועדים לשתי מטרות הפוכות: השעיר לה' נשחט, ודמו מובא לפניי ולפנים, למקום השראת השכינה, כדי לבטא את הדבקות של נשמת ישראל - "הדם הוא הנפש" - במקורו האלוקי. בעקבות זאת נשלח בן זוגו, השעיר לעזאזל, אל מחוץ למקדש, למקום הטומאה, בשערותיו המסמלות את עראיות הגוף, לאבדון. קביעת גורלו של השעיר לה' באמצעות הגורל וההכרזה עליו, מבטאת את האישור האלוקי בדבר שייכותה הפנימית של האומה לה', וממילא מתברר במלוא ההכרה כי הצדדים החיצוניים שבהם דבק החטא הם 'מקריים' לישראל, ומקורם בהסתת השטן. הכרה זו של האומה כה בהירה, עד שדי בה כדי לסלק את כל החטאים מישראל, ולדעת רבי אף בלא תשובה.
אומנם כל התהליך הנפלא הזה, שראשיתו בהתקשרות האומה לשכינה על ידי הקטורת ואחריתו בהסתלקותה מחטאיה על ידי שילוח השעיר לעזאזל, אינו יכול להתרחש אלא ביום הכיפורים, שבו זוכה האומה להתעלות למדרגת מלאכי השרת. במקביל, ביום זה מתעוררות מידות רחמיו של הקב"ה: "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן, וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם" (שמות לג, יט), כפי שאירע בשיאו של תהליך התשובה של האומה בעשרה בתשרי בעקבות חטא העגל, עד להכרזת ה' "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ" (במדבר יד, כ), וציוויו "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח).
דור של 'עשה טוב'
הסבר זה עולה בקנה אחד עם הדרכת גדולי ישראל בדורות האחרונים כיצד ראוי לקרב רחוקים. אחד המעכבים המרכזיים של החוטא מתיקון דרכו, מונח בתחושותיו שאין הוא מסוגל להיחלץ מעומק שקיעתו בחטא, או - חמור מכך - בדמיונו הכוזב כי דרכה של תורה מנוגדת לטבעו ולרצונו העצמי. בהדרכתם, הדגישו גדולי ישראל את החשיבות של הארת הסגולה האלוקית השורה בנפשו של כל יהודי. רק לאחר שייפגש עם נשמתו הקדושה, קיים סיכוי שיתעורר להכיר בשקריותו של החטא ולהאמין באפשרות של תשובה. בראשית תנועת החסידות הורה ר' נחמן מברסלב: "אפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב ודן אותו לכף זכות - על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות ויוכל להשיבו בתשובה" (ליקוטי מוהר"ן, תורה רפב), ובדור התחייה כתב מרן הראי"ה קוק: "חייבים ומוזהרים על זה לקרב פושעים כאלה שסגולה פנימית יש להם, כדי לעורר יותר ויותר את כוח הטוב הצפון בהם עד שיתגבר לגמרי על הרע הבחירי ויכניע אותו" (איגרת תקנה). ובאורות התשובה (טו, י) כתב: "התשובה הראשית שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל האלוקים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה. ודבר זה נוהג בין באיש יחידי, בין בעם שלם, בין בכל האנושיות". מתוך תשובתנו הפרטית השתא, נזכה במהרה לתשובה הכללית בהתגשמות תפילתנו: "והשב את העבודה לדביר ביתך".
הכותב הוא רב הישוב צופים. ספרו 'והשב את העבודה' ראה אור לאחרונה במהדורה חדשה ומורחבת
***
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)