"זה התחיל חצי שנה אחרי שנישאנו", מספרת אורית, יוצאת מקלט של עמותת 'בת מלך'. "הלכתי לאיזו בדיקה, ובדרך חזרה נכנסתי לסופר כדי לחסוך לבעלי את הקניות.
היו לי כמעט כל המצרכים לשבת, הייתי רק צריכה חומץ, חצילים ועוד משהו. חזרתי הביתה והנחתי את הקניות על השיש. כשהוא חזר הביתה הוא שאל כמה זה עלה. כשהסברתי שהוצאתי 50 שקלים, הוא צעק עליי 'מה, הוצאת 50 שקלים? את תיקחי אותנו לאבדון כלכלי'. באותו לילה הוא לא ישן בחדר, הכול בגלל 50 שקלים". אבל כאן רק החלה מסכת של התעללויות שהייתה משולבת באלימות פיזית נוראית. "הוא אמר לי: 'תביאי את כרטיס האשראי שלך', וגזר אותו.
מאותו רגע לא הייתה לי גישה לחשבון, גם כשעבדתי והרווחתי כסף בעצמי. כשרציתי נעליים חדשות הייתי צריכה לומר לו כמה הן עולות ולשמוע שהוא לא מסכים שאקנה, וכך גם גרביונים חדשים. כל דבר הייתי צריכה לשאול אותו". היא הייתה נוסעת באוטובוס ללימודים ולעבודה, כי הוא לא הסכים שתנהג ברכב המשפחתי. "הייתי עומדת באוטובוס הצפוף ורואה אותו נוסע לידי, ברכב". את הכסף לכרטיסייה היא הייתה צריכה לבקש ממנו, ולהחזיר לו את העודף המדויק.
אפילו כשהגיעה לחודש שביעי-שמיני בהריונה הוא לא הסכים שיהיו בידה כמה שקלים, שתוכל לקנות לעצמה משהו מתוק אם לא תרגיש טוב. לא, זו לא הייתה אובססיה של אדם קמצן. לעצמו היה לו כסף, ולא מעט. "הוא היה תורם הרבה צדקה, היה הולך למסעדות, קונה לחבר הזה ומשלם על החבר ההוא. לי הוא לא נתן כסף לטיטולים לילד ואמר שאני אעשה מה שעשו פעם, כלומר אחתל אותו בחיתולי בד. הוא לא הסכים שאתקשר ואדבר בטלפון כי זה עולה כסף. אני צמחונית, והייתי רגילה לבשל שני סירים - אחד בשרי ואחד צמחוני. יום אחד הוא אמר לי 'את מבזבזת גז. אני לא מסכים שתבשלי יותר מסיר אחד'. כמובן שהוא התכוון לסיר הבשרי, בשבילו".
אורית מסבירה שהטרור הכלכלי הזה התרחש בחדרי חדרים. איש לא היה יכול לנחש מה מתרחש ביניהם, בדיוק כמו האלימות הפיזית שהופעלה עליה. היא לא מנתקת בין שני הדברים. "אישה שנמצאת במערכת יחסים אלימה חייבת להסתיר ולחייך כלפי חוץ. אם היא לא משחקת את המשחק, היא חוטפת בבית".
"כאן צריך הסדרה ולא פטיש"
לפני חודשיים עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק ממשלתית שמבקשת למנוע אלימות כלכלית בין בני זוג ובכלל במשפחה. הצעת החוק של השרים אבי ניסנקורן, איציק שמולי ומירב כהן אמורה לעבור בימים הקרובים לדיון בעדת חוקה, חוק ומשפט ולהמשיך שם את תהליכי החקיקה. במבט ראשון נראית הצעת החוק הזאת חשובה, אולי אפילו הכרחית. בדברי ההסבר לחוק נכתב כי "האלימות או ההתעללות המתרחשת במסגרת יחסים בין בני זוג אינה מתמצה אך בביטויים התנהגותיים אלימים ברמה הפיזית. אלימות והתעללות יכולות לבוא לביטוי בהתנהגויות נוספות, פוגעניות לא פחות, שאופיין מילולי, נפשי, רגשי וחברתי. ביטוי התנהגותי נוסף בעל היבטים פוגעניים ואלימים הוא בפן הכלכלי".
אורית טוענת שאין לנתק את הפן הכלכלי מכלל התופעות של אלימות במשפחה. "מדובר ברצון לשלוט, ואלימות כזאת לא תבוא לבד. אם הוא היה דורש ממני לתת לו עודף מהכרטיסייה בלי להתנהג כלפיי באלימות - הייתי עונה לו, היינו דנים בזה. אבל זה היה בלתי אפשרי. אלימות כזאת לא תגיע בנפרד. היא תגיע עם התעללות נפשית, פסיכולוגית ופיזית".
"ברור שאלימות מכל סוג שהוא אסורה בהחלט. השאלה היא מה הדרך לטפל בה. אלימות כלכלית היא חלק מאלימות באופן כללי, וככזו צריך לטפל בה", אומרת עו"ד נעמה סלע, יועצת משפטית של פורום 'קפה שפירא' בנושא חקיקה ומשפחה. סלע הכינה נייר עמדה לקראת הדיון בוועדת החוקה שיתקיים בשבוע הבא. לדבריה, כל נקודת המבט על אלימות כלכלית ועל הגדרתה כפי שמוצע בחוק - שגוי מיסודו.
"אלימות פיזית היא עניין של חיים, וכשיש סכנת חיים חייבים להתערב מיד, אחרת לא יהיו חיים. אלימות כלכלית היא לא עניין של חיים אלא של איכות חיים, ולכן הטיפול בנושא הזה לא יכול להיות באמצעות פטיש משפטי, אלא באמצעות הסדרה".
טענותיה של סלע לגבי הצעת החוק נוגעות בעיקר לשני נושאים. "קודם כול, ההגדרות בחוק הן אמורפיות. הן מייצגות את הגישה הפרוגרסיבית שלפיה אין מציאות סובייקטיבית, הכול תלוי בהרגשתו של האדם". סלע מתייחסת לסעיף 7א בטיוטת החוק, האומרת כך: "בפרק זה אלימות כלכלית היא: התנהגות מתמשכת של אדם כלפי בן זוגו תוך הטלת אימה, הפעלת כפייה או הפעלת שליטה עליו, המתבטאת באחת או יותר מאלה", וכאן מפרטת הטיוטה מקרים של "התנהגות המונעת או מקשה על מימוש התנהלות כלכלית עצמאית של בן הזוג... התנהגות המקשה על שימוש בנכס שלבן הזוג יש זכות בו", ותת־הסעיף האחרון נוגע ל"התנהלות כלכלית המונעת ניהול סביר ותקין של חייו של בן הזוג".
חלק מהמושגים, מסבירה סלע, מעומעמים ולא ברורים דיים. "למשל המושג 'תוך הטלת אימה'. במקרה שאישה מביטה על בעלה במבט מאיים - אם הוא רגיש ושתקן, זו תהיה הטלת אימה, המבט שלה יכול לשתק אותו. אם הוא לא, הוא יכול להרים עליה את קולו, לצעוק ולהמטיר קללות. אז מי מטיל אימה על מי, ומי יקבע את זה? בית המשפט? הרי אין כאן מדד אובייקטיבי אלא פונקציה של תחושה. ככל שהחוק קובע אפשרויות גדולות יותר למשחק בדבר הזה, ייווצר מנגנון שעורכי הדין נכנסים אליו, וזה יהיה כמו אש ביער המשפחות. דברים שמתחילים בהעצמה נשית ומסתיימים בשנאת גברים".
העניין השני, אומרת סלע, הוא הפטיש - הסנקציה שמופעלת על בן זוג שנקבע כי הוא מתעלל כלכלית. "החוק מאפשר להגדיר שהייתה כאן עוולה נזיקית ולחייב בפיצויים. כלומר, אם את לא מסכימה שבעלך יקנה רכב - הוא יכול לקנות מהכסף של ההורים שלו או של החברים שלו רכב, ולהגיש נגדך תביעה נזיקית על כך ש'מישטרת' אותו. לא מדובר בסיוע דחוף לאדם שמגבילים אותו עכשיו בצורכי הקיום ההכרחיים, אלא בהוספת עצים למדורה. זו דוגמה קלאסית שמראה מה המוטיבציה מאחורי החקיקה".
אבל אלימות כלכלית היא דבר קיים וכואב. איך לדעתך כן צריכה המדינה לטפל בתופעה הקשה הזאת?
"זה עניין של חינוך. בית המשפט לא יכול להיות המחנך של המשפחה. אם רע לאישה והיא לא מוכנה להתנהלות הזאת, היא תאמר לבעלה. אם הוא לא מסכים, אז כבר יש חקיקה בנושא, מה עושים עכשיו. הזוג מופנה לגישור ומוזמן לפתור את זה בכלים ובשפה של זוגיות. יש לעבות את המנגנונים לגישור בתוך הקהילות".
סלע מדגישה שיש הבדל בין אלימות ממש לאי־הסכמה כלכלית. "אם אישה מורעבת על ידי בעלה - זו אלימות. אם הוא לא מסכים שהיא תקנה חמש שמלות אלא רק שמלה אחת, אז מה, הם יעמדו מול השופט והוא יכריע? לפי איזה סט ערכים? לפי סט הערכים שלו. יש אלימות, ויש ויכוח על ניהול המשפחה. השאלה היא מה אנחנו רוצים, משפחות חזקות שיכולות לנהל משפחה? ככה זה לא יקרה. החוק הזה הוא מבוא לגירושין".
אם נחזור רגע לאורית, היא מעירה כי יש לשים לב אם מדובר בדפוס התנהגות קבוע ומתמשך או בטענות שצצות לקראת גירושין. "אם הטענות הן על התנהגות כזאת שהיא לאורך זמן, זו אלימות כלכלית הנובעת מאישיות כזאת. אבל אם הטענות עולות לקראת פתיחת תיק גירושין, אז אפשר להבין שהכוונה של העותרים היא לסחוט צו או כסף".
"להגביר את חומת ההגנה של החוק"
שר הרווחה איציק שמולי, היה בין יוזמי החוק, והוא משוכנע בנחיצותו ובצדקתו. שמולי, אגב, לוקח את הנושא של אלימות כלכלית לא רק למערכת היחסים שבין בני זוג, אלא גם לקשישים שבני משפחתם מתעללים בהם ונוהגים כלפיהם באלימות כלכלית, לפעמים בכספם ממש. "מטרת החוק היא להגביר את חומת ההגנה שהחוק נותן ולהכיר באלימות כלכלית כאלימות לכל דבר ועניין, כך שמי שמפעילים נגדו אלימות כזאת יקבל הגנה מהחוק. התופעה הזאת מייצרת מציאות קשה ובלתי אפשרית, והרבה פעמים היא מרמזת על סוגים נוספים של אלימות".
שמולי מסביר שהחוק נולד כדי לטפל במצב שבו "נמנע מאדם מילוי הצרכים הבסיסיים שלו, או שהוא חווה התנכלות מצד קרוביו באופן שלא נותן לו יכולת להתנייד ולהתנהל באופן עצמאי, ויש בכך פגיעה קשה בזכויותיו. כשר הרווחה, מגיעים אליי לא מעט מקרים כאלה מקשישים שדווקא בני המשפחה שלהם, שאמורים לדאוג להם, משתלטים על חסכונותיהם וממונם ולא מאפשרים להם לחיות ברווחה. או אישה שלא יכולה לצאת למרחב הציבורי ולהתנהל בלי לקבל היתר ורשות על כל חצי שקל שהיא מוציאה".
שמולי דוחה את הביקורת על החוק. "במסגרת האיזונים שאנחנו רוצים להביא כאן, יש שיקול דעת לבתי המשפט וגם לרשויות. לא על כל דבר הם יוציאו צו. כממשלה וכמדינה אנחנו צריכים להבטיח את שלומם ורווחתם של חסרי ישע ושל אלה שנתונים תחת מתקפה של רוע. אין הכוונה להיכנס לקרביים של משפחות ולומר להן איך להתנהל בתוך המציאות היומיומית ובכמה כסף יוכל כל אחד מבני הזוג להשתמש, אלא למנוע את מקרי הקיצון שבהם אזרחים חווים סוג של אלימות בתוך המשפחה, שאותה יש למנוע".
כאמור, החוק יידון בוועדה בעוד מספר שבועות, ובפני חברי הכנסת יוצגו ניירות עמדה של כמה ארגונים - כאלה המתנגדים לו וכאלה החושבים כי הוא נדרש וכי יש להוסיף תיקונים בחוקים אחרים כדי להשלים את הטיפול בסוגיה.