ביום שני בערב רטט הנייד שלי קלות, אות לכך שהגיעה אליי הודעה בווטסאפ. על הצג הופיעה הודעת ניצחון חגיגית של ארגון דתי על קצה הסקאלה הליברלית. הכותבים חגגו את פסק הדין שבו הורו השופטים להעמיד לדין משמעתי - כך על פי ההודעה - את הרב שמואל אליהו, רבה של צפת, על "התבטאויותיו המפלגות והמסיתות כנגד הקהילה הגאה, הערבים ואחרים". גם אתרי חדשות נקראים ומובילים פרסמו כותרות ברוח זו. קריאה מאוחרת יותר של פסק הדין עוררה בי פליאה - הרי השופט שטיין דחה את בקשת העותרים להעמיד את הרב אליהו לדין בשל התבטאויות נגד להט"ב ורפורמים, וגם חלק מההתבטאויות נגד ערבים. כל כך התרגלנו לפסיקות חדגוניות של בג"ץ, תירצתי לעצמי, עד שלכולם התוצאה הייתה ברורה מראש.
אלא שבמקרה של השופט אלכס שטיין - אולי מינוי הדגל של איילת שקד כשרת המשפטים - התוצאה הרבה יותר מורכבת. פסק הדין שניסח כדעת הרוב בעתירה בעניינו של הרב שמואל אליהו, עורר תגובות ופרשנויות סותרות. חלק תיארו אותו כשמרני וחלק כאקטיביסטי, אלה ראו בו פגיעה בחופש הביטוי והפסיקה של רבנים, ואלה - הגנה נדירה ורבת משמעות עליו. בסופו של יום הורה שטיין לקבל חלק מהעתירה ולהעמיד את הרב לדין משמעתי, אך במקביל ניסח כללים לשמירת העצמאות המחשבתית וההלכתית של רבנים, שיכולים להשפיע באופן מהותי על מקרים רבים של התבטאויות רבניות שעוררו סערה.
חיות ועמית ענו אמן
העתירה שהגיש המרכז הרפורמי לדת ומדינה יחד עם ארגונים נוספים, היא המשך להליך שבו פתחו הגופים הללו נגד הרב אליהו לפני כמה שנים. הרפורמים אספו שורת התבטאויות של הרב בנושאים כמו היחס ללהט"ב, השכרת דירות לערבים, מלחמה בטרור, המאבק ברפורמה, תמיכה בגופים פוליטיים וביקורת על בית המשפט העליון, והגישו קובלנה למשרד המשפטים על בסיס חוק שירותי הדת. החוק אוסר על רבנים המשמשים בתפקיד מטעם המדינה התבטאויות מכמה סוגים, ורב שעובר על החוק צפוי לעמוד בפני בית דין משמעתי. הסמכות להחליט בעניינים אלה שמורה לשר המשפטים וצוות משרדו. באותו זמן כיהנה בתפקיד איילת שקד. שקד שללה כל אפשרות של העמדה לדין על רקע התבטאויות של רבנים, וכך הורידה מהפרק את הקובלנה. הרפורמים לא אמרו נואש ועתרו לבג"ץ.
בבג”ץ, כאמור, ציפתה להם הפתעה קטנה. "אמירות אשר נאמרות על ידי רב עיר בישראל מהפרספקטיבה הדתית־לאומית שלו, כמו גם כל אותן האמירות אשר באות להעביר מסר הלכתי לקהל מאמיניו של הרב - תהיינה קשות ובוטות ככל שתהיינה - אינן מגיעות כדי עבירות המשמעת המוגדרות בחוק שירותי הדת כהתנהגות שאינה הולמת רב עיר”, קבע השופט שטיין בפסק הדין. "מותר לו, לרב בישראל, במסגרת חופש הביטוי הרבני שלו וכחלק מתפקידו, לדבר מהפרספקטיבה הדתית־לאומית שלו עצמו, לומר דברי תורה לפי מיטב הבנתו, ולהעביר לקהל מאמיניו - שאיננו בגדר קהל שבוי - כל מסר הלכתי שימצא לנכון, כל אימת שאכן מדובר במסר הלכתי, המועבר ככזה באמת ובתמים. קביעה הפוכה מזאת תפגע, ללא בסיס משפטי, בחופש הביטוי של הרב כרב בישראל".
לצידו של שטיין ישבו בהרכב השופטים אסתר חיות ויצחק עמית. הם אומנם הביעו הסתייגות קלה מחלק מקביעותיו, אך על כורחם ענו אמן אחר המסה הארוכה שכתב. הם כן העירו שלטעמם יש לשנות את חוק שירותי הדת, כך שיכלול איסור על אמירות מהסוג שהכשיר השופט שטיין. כלומר, הם נאלצו להודות בפרשנות של לשון החוק, אך הם חולקים על האמירה העקרונית של שטיין כי פסיקה הלכתית של רב חוסה תמיד תחת חופש הביטוי.
"זו פסיקה מגה־שמרנית”, אומרת חברת הכנסת איילת שקד. "המשמעות היא שמה שנמצא במסגרת ההלכה - רב יכול להגיד. כמו במקרים רבים אחרים, גם הפעם בולטת לחיוב חוות הדעת של השופט שטיין. במתינות ובשמרנות שיפוטית הוא הפריד בין ההתבטאויות של הרב שקשורות לאורח החיים מנקודת המבט הדתית - שם יש חופש ביטוי מוחלט, ובין התבטאויות בעלות גוון פוליטי ברור”.
שקד לא עוצרת כאן, ומותחת ביקורת על הדברים הקצרים שכתבו השופטים עמית וחיות. "לעומתו, האמירה הכללית של הנשיאה חיות ושל השופט עמית פחות ממשכנעת. היא לא מכילה אמות מידה משפטיות או מעין־שיפוטיות, אלא נסמכת על קביעה אמורפית בדבר ‘פגיעה באמון הציבור’, ללא נימוק וללא הסבר. אפשר רק לתהות, אילו היה מדובר באישיות לא דתית, ובאמירות שמתיישבות יותר עם עולם הערכים האקטיביסטי של שופטי העליון - האם גם אז אמון הציבור היה נפגע במידה שמצדיקה העמדה לדין משמעתי״, דברי שקד.
"רבנים אינם פקידים"
אבל בניגוד לשקד, יש ששמו את הדגש דווקא על הצד השני של דברי שטיין, שהוא גם החלק הרלוונטי הלכה למעשה. שטיין, כאמור, הורה להעמיד לדין משמעתי את הרב אליהו בניגוד לעמדת שקד, בגלל התבטאויות שבהן הביע תמיכה באישיות או במפלגה פוליטית ספציפית, התבטאויות שבהן הכליל את הציבור הערבי וייחס לו תכונות שליליות ובגין השתלחויות במוסדות שלטון - במקרה שלו בית המשפט העליון בעצמו.
"פסק הדין הזה הוא פשוט שערוריה”, קובע עו"ד משה פולסקי, שייצג יחד עם עו”ד עדי קידר את הרב אליהו בהליך. "לבית המשפט יש כאן שגיאה מהותית. התנועה הרפורמית היא תנועה חסרת ציבור וכוח פוליטי, אז מה שהיא עושה זה לגייס את בית המשפט כדי לקדם את האג’נדה שלה. בית המשפט לקח כאן תלונות של התנועה הרפורמית על נישואי תערובת ולהט"ב - דברים שהם בליבת המטרייה ההלכתית, והרשה לעצמו לדון בלגיטימיות של רב להתבטא בעניין במקום לדחות אותם על הסף. הם הרי רודפים את הרב אליהו שנים, מחפשים בנרות ציטוטים שלו ומוציאים מההקשר, ובית המשפט משתף פעולה. הרב שמואל אליהו הוא דמות ציבורית, מנהיג, הוא לא יכול שלא להתייחס לדברים שקורים פה”.
פולסקי ניגש לגופם של דברים, ומסביר מדוע דבריו של שטיין על חופש הביטוי של רבנים אינם סיבה למסיבה. "בסוף, בית המשפט מחנך ומגביל את חופש הביטוי של רבנים. עם כל ההסתייגויות של שטיין, הסאבטקסט הוא: ‘אתם תתעסקו בכשרות’. האם אני צריך להגיד שזה ששטיין אישר לרב בישראל להגיד דעת תורה בנושאים מלב ליבה של ההלכה זה הישג? מה אתה מצפה מרב, שלא יגיד שלהט"ב זה תועבה? אם זה אסור לו, אז אסור לו להתבטא בשום דבר. אם אחמד טיבי יגיד שיש בעיה של רציחות במגזר הערבי זה בסדר וכולם מוחאים לו כפיים, אבל כשהרב אליהו אומר את זה השופט שטיין שולח אותו לדין משמעתי. לקהילה הלהט"בית מותר להתערטל ברחובה של עיר, אבל הרב אליהו צריך לקבל אישור לדבר נגד זה. גם בנושא ההתבוללות, שהיה דבר כל כך פשוט בעם ישראל, אני צריך להגיד תודה ששטיין אישר לנו להגיד את זה. זה היה טאבו בעם היהודי שנים, והיום אסור להגיד את זה?”.
פולסקי מעלה נקודה נוספת, שהוזכרה פעמים אחדות גם בדברי השופטים: ההתייחסות לרבנים כעובדי ציבור רגילים אינה נכונה. הרגישות שמערכת המשפט צריכה לגלות כלפי דמויות שנחשבות לסמכות־על בעיני ציבור רחב היא גדולה יותר, והיא יושבת על האיזון הדק של דת ומדינה בישראל. "חוקי המשמעת של פקידים ועובדי ציבור זה דבר אחד, אבל כלפי רב זה לא אותו דבר. את הנושא של אמירות פוליטיות מפורשות עוד הייתי בולע, אבל בכל הנושאים האחרים עבירות משמעת של רב צריכות להיות הרבה יותר מצומצמות, וגם הסנקציות צריכות להיות אחרות. הרי אם ייתפס מתנהג בצורה לא מוסרית עם אישה נשואה - אצל עובד ציבור רגיל לא יהיה לו כלום, ואצל רב זו תהיה עבירה. ברור שיש לו סטנדרטים אחרים, לקולא ולחומרא. בנושא של חופש הביטוי בג"ץ לא היה צריך להתערב בכלל. זכותו להגיד שצריך להפעיל יד קשה נגד פלשתינים בלי שיעמידו אותו לדין. אני חושב שבית המשפט יורה לעצמו כאן כדור ברגל, הם חצו פה גבול”.
פולסקי גם חולק על ההגדרה של שקד את פסק הדין כ"מגה־שמרני". "יש פה אקטיביזם מובהק, כי משרד המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה החליטו לא להעמיד את הרב לדין, הם עשו איתו כמה שיחות והחליטו להסתפק בזה. השופט שטיין התערב בסמכות שר המשפטים, ועוד בנושא רגיש של דת ומדינה והעצמאות של רבני ערים. הוא לחלוטין היה צריך להשאיר את שיקול הדעת בידי הרשות המבצעת, ולא לקחת לעצמו את הסמכות השיפוטית".
גם שקד עצמה, על אף השבחים שחלקה לשטיין, מודה שהיא כשלעצמה לא אוהבת את פסק הדין. "אני לא מרוצה, אני בעד חופש ביטוי כמעט מוחלט”, היא אומרת. "אני לא אוהבת שמגבילים, בטח שלא רבנים. אבל לשופטים יש עצמאות, למרות שאני מיניתי את שטיין. את דעתי בעניין הראיתי מפורשות בתור שרת משפטים - לא היה צורך בהליך משמעתי, והתוצאה של פסק הדין מיותרת”.
שתיקה בשדה הרבני
באופן מעט מפתיע, פסק הדין, שהתפרסם ביום שני לקראת ערב, לא עורר סערה בעולם הרבני. הגינויים הגיעו בעיקר מהשדה הפוליטי והציבורי, אולם כמעט לא נרשמו תגובות נחרצות של רבנים בכירים נגד קביעת שטיין, למעט הודעה חריפה שפרסמו אנשי הרב אליהו עצמו. גם ברבנות הראשית נמנעו מלבקר את פסק הדין. לאחר שפנינו אליהם, ואחרי לא מעט חשיבה, הביעו בארגון הרבנים ‘דרך אמונה’ התייחסות מורכבת לפסק הדין, שמקבלת את הדין במצב הקיים אך קוראת לשנות את החוק. “עמדתי ועמדת ארגון 'דרך אמונה' היא שרב חייב להביע את דעתו ההלכתית אשר נשאל עליה, ואסור לו לכבוש את דעתו מפני כל כוח שהוא”, אומר הרב ברוך אפרתי, מנכ”ל הארגון. "מבלי להידרש בכלל לתוכן הדברים שנאמרו על ידי הרב שמואל אליהו, יש לדחות על הסף את הניסיון להשתיק רב העונה לשאלות הלכתיות באשר הן, אפילו אם יש שאינם מסכימים לדעותיו ולהכרעותיו. כמובן, בנושאים שאינם הלכתיים והרב אינו נשאל עליהם, עליו לעמוד בקריטריון של כל אזרחי המדינה, המחויבים למערכת החוקים שחוקקה הכנסת ברוב קולות, אשר הינם תקפים כידוע גם הלכתית, כתקנות הקהל ו'דינא דמלכותא'”.
"אך ייתכן שמעז יצא מתוק”, ממשיך הרב אפרתי, "אם נשתמש בשעת כושר זו לשנות את החוק כך שיוגדר שבכל נושא הלכתי יש לרב זכות וחובה לברר את דעת התורה כפי יכולתו, ולהביע אותה לשואליו. ייתכן שבירור זה, הבא לפתחה של המדינה, יסתיים בניצחון לחופש הדעות התורני, ואף יעוגן בחוק אחת ולתמיד. ועד שנזכה לכך שרבני ערים יוכלו להתבטא בחופשיות, נוכל להטות אוזן לזקני חכמינו אשר כבר אינם מחויבים למשרת המדינה”.
עצם ההליך שצפוי לרב אליהו, מעבר לעניין הסמלי של העמדת רב לדין משמעתי, אמור להיות לשם הפרוטוקול בלבד. על פי החוק, הטריבונל שדן רב שעבר על התקנות, מורכב מדיין לשעבר ועוד שני חברי מועצת הרבנות. גורם ברבנות ניסח זאת כך: “אנחנו צריכים להודות על כך שלפחות ההליך נמצא בידיים של מועצת הרבנות”. חיות ועמית שמו את ליבם לכך, וקראו שניהם למחוקק לשנות את החוק בעניין הזה.
ונסיים בבדיחה. השופט עמית כותב בעניין בית הדין המשמעתי שידון את הרב אליהו כך: "בראש בית הדין המשמעתי הייחודי לרבני ערים, עומד דיין או דיין בדימוס של בית דין רבני, ולצידו שני רבני ערים. אציין את החשש שהביעו המשיבים כי המדובר במערכת משמעתית שאיננה אפקטיבית. ימים יגידו, אך מכל מקום, טוב יעשה המחוקק אם יקדם את הנושא". אכן, טענות לא פשוטות. אך התדעו נא, מי ישפוט את השופט עמית במקרה שיתגלה כי עבר על חוקי המשמעת? ובכן, חברו לכס השיפוט עד לא מכבר, נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אורי שהם.