הפוליטיקה הקטנה של הסגר הגדול

הציבור ברובו הבין כבר מזמן את חומרת המצב ומוכן להכניס את עצמו לסגר, אבל הפוליטיקאים ממשיכים להתקוטט על זוטות

ניצן קידר - ערוץ 7 , ו' בתשרי תשפ"א

הפוליטיקה הקטנה של הסגר הגדול-ערוץ 7
אריה דרעי
צילום: דוברות הכנסת – עדינה ולמן

ממשלת האחדות מלמדת אותנו מדי יום פרק בהלכות פוליטיקה. אם למישהו יש ספק באשר לפוליטיזיציה של ההחלטות הקשורות לנגיף הקורונה, ההתנהלות מאז ראש השנה יכולה להעיד בצורה הברורה ביותר שהשיקול הבריאותי הוא רק חלק קטן משקלול הנתונים שבעקבותיהם מתקבלות החלטות.

סאגת בתי הכנסת וההפגנות היא המחשה מצוינת. במשך שבועות היו בתי הכנסת מטרה נוחה לצמצום והגבלה מצד הממשלה, למעט המפלגות החרדיות כמובן. ההפגנות, לעומת זאת, נמשכו כרגיל. אפילו לראש הממשלה, למרות הדיבורים הגבוהים, לא היה אומץ לעצור את ההפגנות.

אבל בסחר־מכר הפוליטי הכול עניין של טיימינג. הגיעו הימים הנוראים ואיתם הדרישה לסגור את בתי הכנסת. אבל אי אפשר לעשות איפה ואיפה. כדי לרצות את כל הצדדים הפוליטיים - ומבלי להקדיש מחשבה מעמיקה מספיק לעצירת ההדבקה - נוצר יצור כלאיים פוליטי של סגר חסר משמעות, שבסיומו עומדת ישראל על כמעט 7,000 נדבקים ביום.

לכולם היה ברור שצריך סגר אמיתי, כמו זה שהיה בפסח. זה לא היה ברור מהיום. כבר למעלה מחודש וחצי שיש מי שזועקים בעניין. השר יובל שטייניץ, לדוגמה, אמר אי שם בתחילת חודש אלול שדווקא כדי להגיע לחגים במצב טוב יותר, נדרש סגר הרמטי של שבועיים. הוא לא היה היחיד.

בנימין נתניהו עורך בכל יום מחדש את החישוב הפוליטי. בחירות לא מתאימות לו בעת הזאת. כשצריך קצת לאיים, נשלחים שלושה-ארבעה חברי כנסת קבועים שאיש כבר לא מתרגש מצעקותיהם ומדבריהם הכל כך נחרצים.

רגע לפני יום הכיפורים הבין נתניהו את מה שרבים בציבור הפנימו עוד לפני ראש השנה. לא צריך להיות אפידמיולוג כדי להבין שתפילה בבתי הכנסת מסוכנת ועדיף להתפלל השנה בחוץ. איש גם לא צריך את נתניהו כדי להבין שיש בעיה בהמשך שגרת חיים של מפגשים ובילויים. הישראלים עוברים מבידוד לבידוד ומשם לסגר, סופגים את התוצאות הכלכליות והחברתיות, והממשלה ממשיכה לפעול באופן חסר אונים.

גם בעת כתיבת שורות אלה יש גמגום. החשש מפני זעמו של השר דרעי גורם לכך שנתניהו מאמין שצריך לסגור הכול ולא לאפשר לאוכלוסייה לצאת מהבתים ביום כיפור, או לכל היותר לצאת למנייני מרפסות, אבל הוא לא יקבל החלטה כזו. לא בגלל ביקורת ציבורית, אלא עקב חישובים פוליטיים. הנוסחה תימצא, משרד הבריאות וממונה הקורונה יחרקו שיניים, ומשמעות הסגר שוב תפחת. הדבר אמור גם לגבי ההפגנות שכחול לבן לוחמים להשאירן במתכונת כלשהי.

גורם בליכוד החבר בפורומים שעוסקים בקורונה, נשמע השבוע תוהה מדוע מתעכבים עם הסגר המלא, אותו עוצר מוחלט שחווינו כבר בסבב הראשון. "זו הדרך היחידה לעצור את ההתדרדרות החמורה, ואין לנו שום ברירה אמיתית אחרת. לא ברור למה זה לא קורה כבר".

הגורם בעצם מביע תסכול רב דווקא משום שהוא יודע מה הכתובת הנכונה. משבר שנוהל בצורה מופתית בפרק א', הופך לפיאסקו מתמשך שעולה ועלול לעלות בעוד חיי אדם בפרק ב', וכל זה בלי שאנחנו יודעים איך ייראה החורף הקרוב. ההתנהלות הנוכחית רק מגבירה את הדאגה.

הבעיה היא שגם בליכוד לא יכולים לעצור את הפוליטיקה הקטנה שמנהלת את הממשלה. חלק מחברי הכנסת והשרים של המפלגה אף שותפים לה. ההתנהלות הקטנונית עד כדי מבוכה מול כחול לבן והניסיון להציג את נתניהו כמי ש"משחק נקי" ואת הצד השני כמי שרק הפוליטיקה בראשו, אינם מחמיאים לראש הממשלה או למפלגתו.

אגב, לפי סקר של המכון לדמוקרטיה שנתוניו פורסמו לקראת סוף השבוע, יותר מ־63% מהציבור מבינים את הצורך בסגר כללי, אך האמון שלהם בראש הממשלה הולך ופוחת, ועומד על 27% בקושי.

למרבה האבסורד, דווקא הציבור שנתניהו מנסה לרצות אותו יותר מכול, הציבור החרדי, רשם את הצניחה הגדולה ביותר ברמת האמון - מלמעלה מ־60% לפני חודש לקצת יותר מ־40% השבוע. התחושה הזאת, אגב, מובעת בעיקר בקרב חרדים המזוהים עם יהדות התורה, ואילו בקרב תומכי ש"ס התמיכה בנתניהו איתנה. אולי כדי ללמד את מי בציבור החרדי נתניהו סופר ואת מי פחות.

המצב מביך למדי. מדינת ישראל נמצאת בעיצומם של עשרת ימי תשובה. ממשלת ישראל צריכה לעשות חשבון נפש אמיתי. זה כבר לא עניין של להסתדר זה עם זה. לא זו ממשלת האחדות שראו בעיניהם מי שחלמו על מצב כזה.

רגע לפני שגם גזרי הדין הפוליטיים השנתיים נחתמים, יש עוד זמן קצר לחשבון נפש. להתעשתות. להבנה שהמצב הוא בלתי נסבל. אם ממשלת ישראל צריכה לקבל החלטה קשה ולסגור אותנו בבתים כדי להשתלט על התחלואה, זה עדיף מעוד אלף מתים. אם היא צריכה לשם כך לשלם קצבאות גבוהות לאזרחים במשך חודש, אמר כבר שר האוצר שיש עתודות. אבל למען ה', תחליטו כבר. את המחיר, בדמות למעלה מ־50,000 חולים פעילים ולמעלה מאלף נפטרים, משלמים כולנו.

לא "עניין של דוסים"

בקרוב אמורה המדינה למסור לבג"ץ תשובה בעניין פתרון ליישום פסק הדין למיסוד יחסי משגיח כשרות ומוסד מושגח. לקראת מתן התשובה נעשה ניסיון כן ואמיתי להציג לראשונה תוכנית שיהיו חתומים עליה גורמים רבים ומגוונים בציבור הדתי, שמטרתם להביא תוכנית סדורה אחת להסדרת מערכת הכשרות בישראל.

מדובר בתוכנית שכבר זכתה לאמון שרי דתות בעבר, ומי שעומד מאחוריה הוא עמית בפורום 'קהלת', עו"ד עמיחי פילבר. את התוכנית מקדמת השדולה לשיפור שירותי הדת בישראל, שכבר ערכה השבוע כנס משמעותי מאוד בנושא, בהשתתפות נציגים מארגונים שמייצגים את כלל הקשת הדתית - עניין לא שגרתי לכשעצמו.

עו"ד פילבר לשעבר מנהל תחום כשרות במשרד לשירותי דת, וכיום היועץ המקצועי של השדולה מסביר לנו על התכנית להסדרת מערכת הכשרות. "אחת הבעיות היא שהתייחסו למערכת הכשרות כמערכת דתית ולא כגוף כלכלי. אמנם צרכני הכשרות הם מסורתיים ודתים, אבל מי שצריך לקבל את הכשרות מהמערכת הם בעלי עסקים והדבר משפיע על הכלכלה. בטעות, מסתכלים על זה כ'עניין של דוסים'".

בכינוס השתתפו נציגים מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, ארגון רבני ורבניות בית הלל, כושרות, חותם, נאמני תורה ועבודה ועמותת עיתים – מגוון רחב שמייצג קשת מעניינת של העולם הדתי. "דווקא השותפות והמבט שייתנו כל הצדדים יוכל להוליד את הפתרון המיטבי. השתתפתי בהרבה כנסים של כשרות, ובכל פעם הזווית הייתה מאוד ברורה ומסוימת. זו הפעם הראשונה שמצליחים להושיב את כל הארגונים כדי שכל אחד יאמר את דברו והערותיו. התוכנית הזו קיבלה שבחים מכל הגוונים הדתיים, ובסוף היא מביאה פתרון כולל", מציין עו"ד פילבר.

לדבריו, "הרעיון היה לתת פתרון מקיף, כי מערכת הכשרות לא הוסדרה בשום בדרך, אלא רוב הפעילויות שהמערכת עושה הן תגובה למהלכים. כאן היה רצון לתת מענה למכלול הבעיות המוכרות במערכת הכשרות".

חבר הכנסת מתן כהנא אומר ל'בשבע' כי "סוגיית משגיח-מושגח מעסיקה את מערכת הכשרות כבר עשרות שנים, וטרם הגיעה לפתרונה למרות פסיקת בג"ץ לפני שלוש שנים. לכולם ברור שהמצב הנוכחי הוא ניגוד עניינים ואינו יכול להימשך. השדולה לשיפור שירותי הדת בראשותי החליטה לקדם מתווה מפורט לתיקון מכלול כשלים במערך הכשרות, כפי שהצגנו בכנס ביום רביעי. מטרת הכנס היא לעורר את השיח בנושא חשוב זה לקראת הגשת תשובת המדינה לבג"ץ".

עד כמה גדולה לדעתך המשמעות שבכינוס ארגונים שלא תמיד משתפים פעולה למען המטרה הזו?

"אני סמוך ובטוח כי במאמץ משותף של המשרד לשירותי דת והארגונים השונים נוכל להביא לשינוי שיחזק את מערך הכשרות בישראל ואת אמון הציבור בו".

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com