פרופ' יהונתן הלוי: שירה בקול רם מפיצה יותר את הוירוס, חייבים להתפלל בחוץ

נשיא שערי צדק מסביר את הסכנה בבתי הכנסת, ''ככל שהתקרה נמוכה יותר כך המצב גרוע יותר - גם אם שומרים ריחוק ומסכות''.

ניצן קידר - ערוץ 7 , ה' בתשרי תשפ"א

תפילה בתקופת הקורונה
תפילה בתקופת הקורונה
צילום: David Cohen/Flash90

פרופ' יהונתן הלוי, נשיא בית החולים שערי צדק, מודאג מהתנהלות הציבור שמעכבת ולא מאפשרת הפחתת מעגל ההדבקה בקורונה.

"סגר נושם פחות או יותר, הוא ניסיון מאוד חשוב לאזן בין כלכלה ורפואה ופרופ' גמזו עושה את זה בצורה מאוד אמיצה. אבל אם היינו עוטים מסכה בכל חלל סגור ובכל מגע שלנו שומרים על ריחוק שני מטרים ובעיקר לא היינו מתקהלים, אני בטוח שהציבור מבין את הבעיה בהתקהלות אבל לא מפנים", אמר פרופ' הלוי בראיון לערוץ 7.

לדבריו, "הפגנות הן דבר באמת לא רצוי, אבל שיעור ההדבקה בהפגנות תחת כיפת השמיים הוא ללא השוואה לשיעור הדבקה באולם של ישיבה, באולם חתונות או בפאב או במסעדה, דוגמאות שחוצות את כל המגזרים".

"בית כנסת יכול להתנהל בחלל הפתוח, תוך שמירה על מרחק שני מטרים ומסכה, ויכול להגיע עד היכן שמגיע קולו של החזן בכל מרחק גם אם מדובר במאה מטרים. אבל בתי כנסת מקורים - וככל שהתקרה נמוכה יותר כך המצב גרוע יותר - גם אם שומרים ריחוק ומסכות, החזן הרי לא יכול להתחזן עם מסכה, שירה בקול רם מפיצה יותר את הוירוס וכמובן גם בעל הקריאה", מסביר פרופ' הלוי.

הוא נותן גם דוגמאות נוספות. "צריך לסגור מסעדות שהן בחלל סגור. אפשר לפתוח דוכנים בחלל חיצוני, כי אז ישמרו על המרחק והמסכה. אז גם פתיחת שולחן צפוף מאוד בהפגנה בירושלים עם סיכוי גדול להדבקה שהיא רעה מאוד, לא שווה לפתיחת שולחן במסעדה סגורה. גם בחתונות זה אותו דבר, גם באולם של ישיבה. כשכולם לומדים על הסטנדרים עם או בלי מסיכות, דרך הלימוד הישיבתי נעשית בקול ברם, במגע קרוב. ועם זאת, שחס וחלילה לא ירגיש הציבור שלנו שמתנכלים לו כי להבדיל לפאב ולמסעדה צריך להיות אותו דין. אני גם לא אומר שמה שקורה בחופי הים ובטיילות זה לא רע, אבל זה ללא השוואה להתקהלות בתוך חלל סגור. לדעתי צריך להימנע גם מזה וגם מזה".

כל הדברים הללו מובילים אותו למסקנה הברורה. "היינו מצליחים להפחית את ההדבקה בקורונה אם ההקפדה על המסכות ועל המרחק היתה מתקרבת למאה אחוז והתקהלויות שלא תחת כיפת השמיים היו יורדות לאפס".

"לצערי הציבור לא מפנים ולא מוותר על התקהלויות, חתונות, תפילות תחת קורת גג וגם על הישיבה במסעדות או בפאבים. אז הסגר הנושם הזה לפחות סגר את הפאבים והמסעדות, אבל לא כל כך נשמעים לו בתחום הישיבות ובתי הכנסת".

גם לגבי יום הכיפורים לפרופ' הלוי אין ספק כיצד צריך לנהוג. "בודאי שצריך להתפלל בחוץ".

הלוי אמנם תולה את השינוי המיוחל בהדבקה בהתנהלות הציבור, אבל לא שוכח גם את הבעייתיות בהתנהלות בממשלה. "הסגר הנושם היה יכול להיות אידיאלי בעבר וגם שיטת הרמזור כנ"ל, אם ההיענות היתה מאה אחוזים או קרוב לכך. אני חושב שהדבר המרכזי שקורה הוא שהממשלה לא השכילה לקבל את אמון הציבור בגלל שורה של טעויות, זגזוגים וחוסר בדוגמה אישית מאז תחילת המגיפה. אבל בשביל זה צריכה להיות אחידות של קולות בהנהגה. מינו פרוייקטור של קורונה, צריכים לתת לו לעבוד. הוא כמעט חודשים בתפקיד, מנסה לייצר את אמון הציבור ולא מצליח וזה לא באשמתו".

האם סדר הדוק יותר הוא הפתרון? "לא, סגר יותר הדוק יפגע קשות בכלכלה של ישראל וזה יפגע בהמשך בבריאות הציבור. גם אנחנו היינו לבד בראש השנה שלא כמו בכל שנה וגם אנחנו נאכל לבד את הסעודה המפסקת וכולם צריכים לנהוג כך ולא לחפש איך להתחכם בלי להיתפס".

בימים האחרונים השיח המרכזי הוא סביב סוגיית קריסת בתי החולים. פרופ' הלוי אומר כי אין מצב אמיתי כזה. "השימוש במילה קריסה הוא מאוד נפוץ בתקשורת, אבל זה מאיים על הציבור יתר על המידה. בתי החולים לא עומדים בפני קריסה ויכולים לקבל את כל מי שיגיע עליהם. אבל אנחנו לא רוצים לרדת באיכות הטיפול שאנחנו נותנים".

"היום בשערי צדק, שהוא מיקרוקוסמוס, יש 67 חולי קורונה מתוכם 36 במצב קשה. חולים בינוניים וכאלה שיכולים לעבור מעבירים לסורוקה. בין זה לבין קריסה הדרך רחוקה. אם היה צורך, הייתי יכול לסגור אחת מארבע המחלקות הפנימיות של שערי צדק ולהסב אותה למחלקת קורונה, אבל אז הסטנדרט הטיפולי בחולים במחלקה הפנימית ירד - גם מבחינת כוח אדם וגם מבחינת הצפיפות במחלקה.

''המהירות בשימוש במילה קורס, לא מקובלת עלי. סיכון לירידה באיכות הטיפול קיים ושומה עלינו לעשות הכל כדי שזה לא יקרה. לכן זה מוצדק שמשרד הבריאות החל לעשות ויסות לאומי של חולים".