1.במוזיאון האמריקני לתולדות השיריון, ע"ש גנרל פאטון, אבי לוחמת השיריון המודרנית, מצוי קיר זיכרון שכותרתו מעידה על תוכנו: 'חמשת מצביאי השריון הטובים בהיסטוריה'.
מונצחים שם שני ישראלים: האלופים ישראל טל (טליק) ומשה פלד, הגנרלים האמריקאים פאטון ואברמס, וגרמני אחד - פילדמרשל רומל. אפילו הפילדמרשל הבריטי מונטגומרי, שהביס את 'שועל המדבר' רומל בקרב ש' ב-ש' הגדול בהיסטוריה באל עלמיין, לא זכה להוקרה הזו.
2. במלחמת יום הכיפורים העקובה מדם, שימש 'מר שיריון' טליק, בתפקיד סגן הרמטכ"ל – תפקיד שנכנס לתוכו באוגוסט 1973, חודשיים לפני פרוץ המלחמה. במהלך המלחמה, לאחר ההישגים המצריים הראשוניים, מנע טל תוך התנגחות עם שר הביטחון דיין את השימוש ב'נשק יום הדין', שלטענתו עלול היה להוות מעשה ייאוש ואיבוד-לדעת לאומי. טל גם מנע את צליחת התעלה ב-12 באוקטובר, בטענה שתחילה יש לחסל שתי דיוויזיות שיריון מצריות שעמדו מול כוחותינו – ובאותו קרב אכן הושמדו 280 טנקי אוייב.
לאחר שראש הממשלה גולדה מאיר אימצה את הצעתו לדחות את צליחת התעלה, מינה אותו שר הביטחון דיין גם למפקד חזית דרום, ומעמדה זו למד כי השר והרמטכ"ל מורידים לו פקודות להסלים את הירי, כדי לחדש את המלחמה. "דיין ודדו נטו לחדש את המלחמה מתוך כוונה לתיקון תדמיתם האישית", הסביר טל. "ההסלמה היתה עלולה לעלות ב-10 עד 20 הרוגים ביום. אילו היינו מגיעים למלחמה, היה הדבר עולה באלף הרוגים ליום (...) אנשינו אינם מחופרים כיאות (...) אנשי החי"ר ימותו כמו זבובים". טליק הפר פקודות אלה, גם כשהגיעו בכתב וגם שנאמרו לו בעל פה.
טליק מספר שבאחד הדיונים במטכ"ל הסביר דיין את הצורך בייזום חידוש האש: ראשית, המורל בצבא נמוך. שנית, אין משמעת בחטיבות. שלישית, יש בצבא פיק ברכיים, אמר דיין, מורך לב ופחדנות.
אבל טליק לא קנה את הסחורה הזו, שכאמור היתה עלולה לעלות להערכתו בחיי אדם רבים, רבים מדי. טליק העדיף להיות מפירן סידרתי מאשר שותף למרחץ דמים מיותר. כשהבינו זאת השר והרמטכ"ל, הם עקפו אותו והנחיתו את פקודות האש ישירות על האוגדונרים. אבל טליק שוב בלם: "פה אני קובע", אמר לאוגדונרים, "ומי שיפר פקודה שלי, יילך לכלא".
3. בהמשך הדרך נוטרל טליק מכל פעילות, עד שנאלץ לפרוש מצה"ל ב-21 במרץ 1974. מעריב פירסם אז ידיעה על הפרישה, בחתימת ח. יעד, שהסבירה כי טליק פושט מדיו מפני ש"'שכחו' להזמינו לישיבות מטה והוא מצא עצמו מובטל".
עכשיו אפשר לגלות שסופר מעריב שנהג לחתום על כתבותיו/ידיעותיו בשם 'ח. יעד', הוא לא אחר מאשר עידו דיסנצ'יק, מי שלימים (1985) נתמנה לעורך מעריב. אבל אז, ב-1974, דיסנצ'יק לא היה כתב צבאי ולא מקורב בדרך אחרת לענייני צבא וביטחון. אז מה לו ולפרישת טליק?
את סוד הקשר הלא נודע חשף דיסנצ'יק עצמו רק לפני ימים אחדים, בפירסום מיוחד במעריב לציון מלאות עשור לפטירת טליק. אבל למרבה ההפתעה לא זכו הדברים המזעזעים הללו לתהודה הראויה ולדיון ציבורי נוקב, מן הסתם עקב שורה של אירועים חדשותיים אקטואליים.
4. דיסנצ'יק חושף עכשיו לראשונה שהקרע בין טליק לבין השר והרמטכ"ל היה כה עמוק, עד כי הוא עצמו, טליק, חשש ש"מישהו יתנקש בחיי". עד כדי כך!
כדבר הזה, מסתבר, עוד לא נשמע בישראל: אלוף בצה"ל, סגן הרמטכ"ל, ששישה ימים לפני פרוץ המלחמה בגולן, חזה את פריצתה (בניגוד לקונספציית ה'סבירות הנמוכה'), חושש שמישהו ינסה להיפטר ממנו באמצעות חיסול יזום, רק מפני שביקש להגן על חיי לוחמי החי"ר. (ללוחמי השירון הוא פחות דאג, בהיותם לדבריו מוגנים היטב מאחורי מחסות הפלדה שלהם).
זו הסיבה שטליק הזעיק ב-20 בינואר 1974, לביתו ברחובות, את דיסנצ'יק, על מנת שיהווה עבורו סוג של תעודת ביטוח. דיסנצ'יק ניסה לשכנע שהביטוח כלל לא בטוח: "אני שב לחזית, ויש סיכוי שאני לא חוזר וכל הסיפור יילך לאיבוד". טליק: "לפני שאתה חוזר לחזית, תן את החומר במעטפה חתומה לאביך (אריה דיסנצ'יק, אז עורך מעריב) ותחתים אותו על הצהרה בשבועה שהוא פותח אותה רק אם אתה או אני מתים, נהרגים, נעלמים – אינם".
5. דרכו של טליק להגן על חייו וכבודו, היתה זו: להזעיק מקו החזית הראשון של המצור על הארמיה השלישית המצרית, את קצין המילואים דיסנצ'יק, שאליו התוודע מימי לימודיהם באוניברסיטה, לשיחה דחופה בביתו ברחובות. היה זה 3 ימים לאחר שסיים תפקידו כמפקד חזית הדרום, אליו הגיע בעקבות הדחת שמואל גורודיש-גונן.
דיסנצ'יק לא הבין על מה ולמה הוזעק, ועוד באמצעות מטוס מיוחד שנשלח אליו לראס-סודר. הוא התיישב די נבוך מול המארח, ונדהם כשטליק הכתיב לו מילה במילה, מיסמך שנפתח כך: "תוכן שיחה שהתקיימה (לא לפרסום בשלב זה) ביום 20.1.74 עם האלוף ישראל טל, בנושא (...) סיפור הדחתו של סגן הרמטכ"ל מצה"ל, שעמדה להתרחש ב-14.1.74".
6.דיסנצ'יק נדהם. אחרי הכְתבה של שעה וחצי מפי טליק, נמצא בידיו חומר נפץ אדיר, בלעדי, חד פעמי, הישר מפי 'הגבורה'. אך הוא נשאר נאמן להתחייבותו. רק בימים אלה, כמעט 47 שנה אחר שהפציע ברחובות, פירסם דיסנצ'יק את המסמך המטלטל, שרשם מפי טליק מילה במילה.
יש בו, במסמך המדהים, כדי להוות אות אזהרה אדום זוהר, לכל מי שנוטה לסמוך בעיניים עצומות על חוכמתם ותבונתם של המנהיגים 'שם למעלה', בצבא ובאזרחות. כל התמימים הבוטחים ב'תבונת המנהיגים', מוזמנים לחשוב עלך כך מחדש, אחר שיקראו את המסמך המסעיר, המרתק, של דיסנצ'יק במלואו (הוא מצוי על 4,000 מילותיו באינטרנט). זהו מקרה קלאסי של לקרוא ולא להאמין. שומר פתאים ה'.
גמר חתימה טובה!
(באדיבות שבועון 'מצב הרוח')