גיטה חזני מלכיאור
גיטה חזני מלכיאור צילום: מאיה אושרי משל

אם נודה על האמת אנחנו חיים בעידן של כאוס גם ללא קשר למגפת הקורונה. עולם גלובלי בסימן של מהפכות טכנולוגיות, תקשורת ומידע סבוכים הפכו את החברה האנושית לפקעת אנושית-חברתית סבוכה.

מידע עצום זורם ללא שליטה והשפעות שעוברות במהירות ממדינה למדינה, יוצרות שינוי דינאמי תמידי בתוך מרקם החיים האנושי המקומי, הנמצא בתוך התהוות מתמדת. וככל שהיחיד מנסה לפענח את הפקעת הסבוכה ולהתירה בניסיון מצוא בה את דרכו, הוא נותר מבולבל ונבוך אל מול אבדן השליטה. זה הכאוס ה'נורמלי' של העולם הגלובלי שהתרגלנו לחיות בצילו.

אלא שהכאוס ה'נורמלי' כבר איננו הכאוס היחיד בסביבה. מגפת הקורונה מחוללת כאוס בתוך הכאוס. לא מדובר כאן בכאוס כפול כי אם במכפיל כאוס מסדר חדש. יכולת החיזוי של היחיד והחברה הצטמצמה באופן משמעותי והוודאות העיקרית היום בחיינו היא באופן אירוני אי-הוודאות. התגובה הציבורית לכאוס מעדיפה להטיל את האחריות להתמודדות עם המשבר בידי המנהיגים ולראות בנו, האזרחים, שחקנים שוליים. הגיע הזמן לערוך בירור נוקב של הנחת היסוד הזו ולשאול מהי אחריותנו כיחידים בזירת החוללות הכאוטית? האמנם אנחנו שחקני משנה והאחריות העיקרית מוטלת על כתפי הנהיגים?

אך ראשית נעמוד בקצרה על ההיגיון שבתוך הכאוס. תאוריות הכאוס משמשות בעיקר בליווי תהליכים ארגוניים בעידן גלובלי שטשטש לא רק את הגבולות של ארגונים מדינתיים אלא גבולות זירה של ארגונים עסקיים ואחרים. התאוריות מגלות לנו כי גם לכאוס חוקיות פנימית המתאפיינת בזרימת מידע בלתי פוסקת פנימה והחוצה, באינטראקציה דינמית מתמדת בין הארגון לבין אינספור שחקנים המהווים יחד רשת מסועפת אף היא בהתהוות מתמדת.

בשל כך מתקשה הארגון לזהות קשרי סיבה-תוצאה ומהי צורת ההתערבות הנדרשת. ארגון הפועל בתנאים של השתנות מתמדת פועל למעשה בסביבה משברית קבועה ונדרש לפיכך לאמץ אסטרטגיית ניהול חכמה שתקדם אותו לעבר התכלית הנשאפת: לשרוד בתנאים כאוטיים באופן שיוכל להצדיק את התכלית לשמה קם.

מנהלים ויועצים ארגוניים הבינו משום כך שמלבד אלוהים, לא קיים מנהל שיש לו מוטת שליטה אופקית ואנכית יעילה דיה כדי להניע לבדו, ביעילות, לאורך זמן, פקעות ארגוניות כאוטיות, וכי השליטה צריכה להתבזר בין כלל העובדים, ולהתגלם בשיתוף-פעולה ובתיאום מירבי ביניהם. החל מן השחקנים המרכזיים ועד שחקני קצה שלכאורה נראים בלתי רלוונטיים, אם כי בפועל חשיבותם עשויה להתברר קריטית להישרדות הארגון.

יצירתיות, גמישות ויכולת אלתור, הם שם המשחק ברשת הכאוטית. שחקנים שיידעו לעבוד עם החוקיות הפנימית של הכאוס ולא נגדה, יתחסנו מן המשבר ויגדילו את סיכויי הארגון לשרוד ולשגשג.

למעשה חוקיות הפעולה בארגונים כאוטיים מבוססת על מודל החוקיות של הטבע ודוגמא מרתקת במיוחד היא דפוסי התנהגותם של ארגוני נחילים ולהקות בטבע המכונים בשפה המקצועית, ארגון-על (סופר-ארגון). להקות ונחילים פועלים כמארג רשתי של שיתופי-פעולה בין כל פרט ופרט, שהתנהלותו נראית לכאורה עצמאית ונטולת הקשר. ואולם התנהלותו של כל פרט מתואמת תיאום מלא עם עמיתיו, ללא מערכת פיקוד ושליטה מכוונים, מתוך חופש מוחלט להפעלת שיקול דעת, גמישות ואלתור, בהתאם לנסיבות המשתנות.

כך למשל, להקת ציפורים עורכת פניה חדה פתאומית בתזמון מושלם ומשנות את מבנה הלהקה מבלי שציפור אחת מתנגשת ברעותה, תוך שהן שומרות על מרחק קבוע זו מזו. התכלית בשינוי המבנה נועדה להגדיל את טווח תעופתן בעשרות אחוזים והיא המצפן הפנימי המכוון את התנהגותה של כל ציפור וציפור. גם הנמלים נראות פועלות עצמאית אמנם אך פעולותיהן מתואמות להפליא ביניהן וכל נמלה תפריש יחידת פורומון ריחנית כדי לסמן לאחיותיה את המסלול המוביל למזון.

כך, פעולות בודדות של אורגניזמים יחידים מקבלות ערך עבור הקבוצה כולה. לו האורגניזמים בטבע היו מדברים שפת אדם, סביר להניח שהיו מתמצתים את עקרון העל של ארגון העל במונחים של 'אחריות אישית' או 'ערבות הדדית'.

מרתקת ככל שתהיה האנלוגיה בין חוקיות שיתוף הפעולה בארגונים כאוטיים לבין חוקיות פעולותיהן של קהילות קיבוציות בטבע, הרי שקיים גם דגם שלישי, להתמודדות אנושית מוכחת עם משברים כאוטיים, הדגם היהודי.

יהודים בכל העולם, היו מודעים משחר היסטוריית התהוותם כעם, לסוד כוח הקיום הקיבוצי-קהילתי ותרומתו המכרעת לתכלית הישרדותם כעם, בעתות של משברים עולמיים ומקומיים. הם אף שכללו את מושג הקהילתיות למנגנון של שותפות ייחודית במינה, ראשונה מסוגה בהיסטוריה של העמים: אמנת הברית היהודית, אמנה חברתית שתכליתה העליונה לא הסתפקה בהישרדות בלבד מול איומים חיצוניים ופנימיים תמידיים, אלא בשאיפה ליצירתה של חברה אנושית אידיאלית מתוקנת שתקום יום אחד בארגון מדינתי שייקרא 'ישראל' ויגשים את חזון אבותיו.

אולם בהבינם שעוד חזון למועד, ידעו שקיומן ושרידותן של הקהילות הפזורות ברחבי העולם, המנותקות גיאוגרפית זו מזו, לרוב תחת אקלים פוליטי-חברתי-כלכלי דינאמי- משברי, תלוי במידת נאמנותם של יחידים לעקרון הברית היהודית. כל יהודי ידע שסיכוייו לשרוד בכוחות עצמו לאורך זמן קטנים, אבל כיחיד המחויב לארגון-על ייחודי, יבטיח את קיומו הניצחי כעם. גם בארגון העל היהודי התנהלותו של היחיד קיבלה ערך עבור הקהילה כולה.

הקהילות אמנם התאפיינו במבנה ארגוני שמרני שהונהג בידי ראשי הקהילה ופרנסיה, ואולם ההבנה כי המציאות הפוליטית בתוכה ניהלו את חייהם בניכר הייתה שברירית ומאיימת באופן מתמיד, חייבה את היחידים שהרכיבו את הקהילה, ללא קשר למיקומם בהררכיה החברתית, לחוקיות פנימית של עקרונות פשוטים ומוסכמים: שיתוף-פעולה ותיאום מרביים בין חברי הקהילה כיחידים כדי להסתגל למציאות משברית ולשרוד.

אנטישמיות בלתי פוסקת, מגיפות, מלחמות, שואה ושאר מרעין בישין, הביאו אמנם הרס וכליה על עשרות מליוני יהודים בסופו של דבר, ואולם, בסופו של יום, התכלית הושגה: העם היהודי שרד את כל תהפוכות ההיסטוריה האנושית והאבולוציה של העמים, בעוד האחרונים- לא שרדו. ומתוך ההריסות הללו קם עוף החול היהודי והקים לו מדינה, אורגניזם-על חדש-ישן ששורד בינתיים, בלי עין הרע, אינספור משברים כאוטיים.

ואולם, החודשים האחרונים מגלים לנו מציאות מדאיגה באשר להתמודדות ארגון העל היהודי החדש-ישן עם כאוס הקורונה. נראה שאנחנו כבר לא פועלים כל-כך כמו ארגון-על ונראה שקצת שכחנו מאמנת הברית, תכלית קיומנו והישרדותנו.

אנחנו הופכים ליחידים המחויבים לעצמנו ואדישים לערכי שיתוף הפעולה והאחריות שלנו לקבוצה הגדולה. אנחנו מטילים את האחריות למשבר ולכאוס על כתפי המנהיגים ומנערים מעל כתפינו שלנו את אחריותנו שלנו כיחידים. אנו משחקים ב'נדמה לי', כאילו אנחנו שחקנים משניים או שחקני קצה במרחב הכאוטי. אז זהו- שלא. כל אחד מאתנו הוא שחקן מרכזי והתנהלותנו איננה תלויה בהתנהלות המנהיגים שלנו, בין אם הם משמשים דוגמא אישית טובה בין אם לאו. מערכות הפיקוד והשליטה הפכו עצמן לבלתי רלוונטיות.

אנחנו מוכרחים להתנהל כארגון-על. באופן פרדוכסלי משהו... אם בכל-זאת יש מסר שעל המנהיגים והתקשורת לקחת עליו אחריות, הוא קמפיין שטיפת מוח, ברור, כן ונוקב, שהמצב קשה והאחריות לשרוד בשלום את המשבר מונחת מכאן ואילך על כתפי האזרחים. כל יחיד הוא שחקן מרכזי בהצלת ארגון-העל שלנו. נכון, זה אכן עצוב ולא נשמע אופטימי אבל זו הדרך היחידה הבדוקה להתמודד בהצלחה עם הכאוס ולהמשיך לשרוד כחברה, כמדינה, כקהילת הברית הנצחית.

********************